בדקנו והשווינו - WiseBuy

מסכי OLED ידועים בעיקר בשני דברים: תמונה מרהיבה עם שחורים מוחלטים ופוטנציאל גבוה לצריבת תמונה. את החלק הראשון LG מספרת, את החלק השני מספרות שאר המתחרות. אך למרות השנים הרבות שבהן טכנולוגיית ה-OLED קיימת, לא קמה לה מתחרה במחיר מקביל, עד עכשיו. טכנולוגיית המיני לד מתיימרת להציג תמונה באיכות קרובה מאוד ל-OLED, ללא הבעיות המוכרות של הפאנל הרגיש וכל זאת, במחיר דומה.

כדי לבדוק האם עתיד המסכים כבר כאן, לקחנו שתי טלוויזיות מובילות בגודל 65 אינץ': ה-LG G1 עם מסך OLED וה-QN85 של סמסונג עם פאנל Mini Led שגם נקרא QLED Neo. הרצנו אותן דרך סדרה של מבחנים וגילינו איזו מהן מתאימה לכל אחד ומי הטובה ביותר.

פאנל ה-OLED לעומת זאת, מסוגל לכבות ולהדליק כל פיקסל בנפרד כך שהוא מסוגל להציג גוונים כהים ושחורים מוחלטים, שכן מקור האור הוא הפיקסל עצמו והוא מבודד מפיקסלים סמוכים, מה שמונע ממנו להאיר את הסביבה. על פניו זה נשמע שה-OLED היא הטכנולוגיה הטובה ביותר אך יש לה מספר מגבלות והבהירות המקסימלית היא הבולטת שבהן.

אחת הבעיות המוכרות של ה-OLED היא צריבת מסך וכדי להימנע ממנה ומפיקסלים שרופים, LG עושה שימוש ב-ABL - מגביל בהירות אוטומטי המפחית מלאכותית את עוצמת ההארה של פיקסלים בוהקים כדי למנוע נזק. בעוד שהדבר אינו בולט בתמונות צבעוניות, כשמדובר בתמונה שכולה לבן בוהק כמו סצינה בשלג, הבהירות הכללית של התמונה יורדת דרמטית כך שהיא נראית חשוכה בצורה לא טבעית. מנגד, פאנל ה-QLED מסוגל להגיע לרמת בהירות גבוהה ביותר בין אם מוצג אלמנט בהיר אחד או שכל שטח המסך לבן. עם זאת, הוא לא מסוגל להגיע לאותן רמות נמוכות של שחור ומציג אותן לעיתים כאפור כהה.

ישר מהאריזה וללא כיול כלשהו, ההבדלים בן ה-OLED למיני לד היו בולטים כשהאחרונה נראתה בינונית ביותר. אך אחרי שביטלנו את המצב החכם שסמסונג מפעילה כברירת מחדל ובחרנו את אחת מתוכניות התמונה האוטומטיות, התמונה נראתה משמעותית טוב יותר. 

לטעמנו האולד הציגה צבעים פחות בוהקים ומרהיבים אלא יותר נאמנים למקור הן מבחינת הגוונים והן מבחינת הבהירות של אותו אובייקט. רמת הניגודיות היא חסרת תחרות וכל תוכן נראה דינמי ביותר, במיוחד אם מדובר בווידאו המוקרן ב-HDR או Dolby Vision. תכנים אלה מצטיינים בנראות מאוזנת ואחידה עם שמירה על פרטים בצללים.

ה-QN85 הציגה צבעים רוויים מאוד, לעיתים יותר מדי אך רמת הבהירות הגבוהה של המסך גרמה להם לבלוט וכאילו לקפוץ החוצה מהמסך. רמת הניגודיות הייתה מרשימה ביותר, במיוחד בתמונות דינמיות. אין ספק שהמיני לד יודעת להתמודד היטב עם תוכן שמכיל אור וצל בו זמנית, מאשר טלוויזיות LED אחרות, אך הוא עדיין רחוק מרמת הקונטרסט שה-OLED מציעה.

מנגנון שיפור תמונה

לטעמנו ה-G1 של LG עשתה עבודה טובה בהרבה בשדרוג תוכן מ-FHD ל-4K. למשל, כשצפינו בסרט "1917" כלל לא שמנו לב שהמקור הוא FHD בלבד. ה-QN85 עשתה עבודה בסדר גמור אך חוסר הפירוט היה בולט, הין השאר בגלל הנטייה של סמסונג להגזים עם החידוד המלאכותי.

בשנים האחרונות התמיכה ב-HDR - טווח דינמי גבוה, היא דרישת מינימום לטלוויזיה איכותית, שכן רוב התכנים בשירותי הסטרימינג השונים וחלק מהתכנים ביוטיוב, הם כבר בפורמט הזה. לשתי הטלוויזיות תמיכה בפורמטים שונים, בעוד שהטלוויזיה של סמסונג תומכת ב-HDR10+ בלבד, ה-G1 של LG תומכת ב-Dolby Vision וב-HDR רגיל. HDR10+ ו-Dolby Vision הם תקנים מתחרים שעושים על פניו את אותו דבר - מאפשרים ליוצר התוכן למפות את גווני הצבע והתאורה לכל פריים בנפרד, כמעין פס מידע דיגיטלי המצורף או מוטמע בסרט עצמו. 

כיום הפורמט המוביל מבחינת אימוץ בתעשיית הווידאו המקצועית, הוא Dolby Vision. כל תכני ה-HDR החדשים בנטפליקס הם ב-Dolby Vision וכך גם חלק נכבד מהספרייה הקיימת. תכני HDR10+ מיוטיוב, מוצגים כ-HDR10Pro - שזה איך ש-LG קוראת לעיבוד האוטומטי שלה לתכני HDR. 

היות וסמסונג לא תומכת ב-Dolby Vision, אותם תכנים מתאימים מנטפליקס למשל, יופיעו כ-HDR רגיל, ואכן אפשר לראות את ההבדל, בעיקר ברמת הדיוק של הגוונים הכהים. בסופו של דבר, ה-QN85 מספקת גרסה נחותה יותר צבעונית של אותו תוכן.

לסמסונג ו-LG מערכות הפעלה שונות מאוד הנשלטות משלטים שונים לחלוטין. שתי מערכות ההפעלה מסובכות באיזשהו אופן. בסמסונג למשל, פעולה מאוד בסיסית כמו להחליף את מצב התמונה בין הגדרה מוכנה מראש אחת לשנייה, דורשת 10 לחיצות על השלט הרחוק רק כדי להגיע למקום הנכון בתפריט המהיר ו-12 לחיצות בתפריט הרגיל. רוב הלחיצות הן על כפתור ימינה בשלט וזה נכון שאפשר להחזיק אותו לחוץ ולחסוך את המאמץ אך היה יותר הגיוני לו האפשרויות האלה היו הראשונות בתפריט ולא אחרונות.

ב-LG זה מחולק מעט אחרת, על השלט ישנו כפתור ייעודי להגדרות שפותח את התפריט המהיר כך שהמרחק להחלפת מצב התמונה הוא שלוש לחיצות ולחיצה ממושכת על הגלגלת תפתח את התפריט המלא של אותה קטגוריה. עם זאת, מהירות התגובה של התפריט איטית ומיושנת בצורה בולטת לעומת ה-QN85.

לשתיהן יש תפריט ראשי מעיק אך התפריט החדש ב-WebOS 6 של LG מכסה את כל המסך במקום הבאנר שהיה מוצג בתחתית המסך - מה שקיים אצל סמסונג. מה שכן משותף לשתיהן שבתפריט הראשי החליטו להציג במקום מידע רלוונטי, קישורים אל תוכניות באמזון פריים וידאו שאליו אין לנו מנוי וקליפים מיוטיוב שפופולריים בישראל אך מאוד לא אצלנו. היות וחשבון המשתמש שלנו ידוע לטלוויזיה, רוב התפריט הראשי אינו רלוונטי.

אחת הבעיות שטלוויזיות דקות ידועות בהן היא סאונד עמום. כדי לשמור את השוליים מינימליים, חברות רבות בוחרות להפנות את הרמקולים אחורה או כלפי מטה, כך שבמקרה הטוב הסאונד צריך לחזור לפחות ממשטח אחד וזה לבדו מסוגל להוסיף מספיק הד כדי שקולות הדמויות המופיעות על המסך יהיו קשים להבנה.

הרמקולים המובנים בטלוויזיה של סמסונג מספקים חווית סטריאו רגילה ולא מרגשת. אך למרות שהסאונד מוקרן לצדדים ולאחור, מצאנו שקל להבין את הנאמר והצליל אינו עכור או עמום אך הוא רחוק מלהיות נעים להאזנה. את פרופיל הסאונד ניתן לשנות לאחד משני מצבים בלבד: רגיל ומוגבר וניתן להגדיר אקולייזר בסיסי שאגב מוצג מימין לשמאל במקום משמאל לימין.

הטלוויזיה של LG דקה יותר והקולות האנושיים ניתנים להבנה בעיקר אם הגדרתם את הצליל על מצב "קול צלול" שהופך את מה שכבר נשמע רע, לדל ופלסטיקי. עם זאת, אם הצליל מוגדר על מצב קולנוע, הוא הופך לעמוק בצורה מפתיעה אך עדיין דלה ועוקף את המצב הטוב ביותר שה-QN85 מסוגלת להציע.

שתי הטלוויזיות מאפשרות חיבור אוזניות או רמקול בלוטות' ובשתיהן חווינו קליטה איומה לסירוגין גם ממרחק קצר של 4 מטרים - בעיה שקיימת כבר שנים וחוזרת על עצמה עם אוזניות שלהן בלוטות' בתקן 4.2 ו-5.0.

ה-QN85 מאפשרת לבחור התקן שמע אחד בלבד, כך שהוא פועל דרך הרמקולים המובנים או בלוטות' או eARC אך לא ביחד ואין יציאה אנלוגית לאוזניות חוטיות.ה-65G1 כן מאפשרת להגדיר שני התקנים בו זמנית כך שאפשר לבחור בין רמקולים ואופטי, רמקולים ובלוטות' או אוזניות חוטיות ורמקולים - בעיקר עבור כבדי שמיעה המשתמשים באוזניות המתחברות אלחוטית אל בסיס שיושב בסמוך לטלוויזיה. החלק החשוב הוא שניתן לשלוט על הווליום של כל אחד מההתקנים בנפרד, כך שכל יושבי הבית יוכלו להנות מהשידור בו זמנית בווליום שונה.

שתי הטלוויזיות מאפשרות להתחבר לרמקולים מבוססי WiFi דרך תקן WiSA ובנוסף אפשר לחבר התקן חיצוני כמו סאונד בר דרך יציאה אופטית או HDMI eARC. מי שניסה לחבר רסיבר או רמקול בלוטות' מכיר את עניין הדיליי בין התמונה לצליל, שלעיתים נוצר עיכוב משמעותי ובולט לעין ולאוזן. בעוד שהבעיה נוצרת בהתקן החיצוני ולא בטלוויזיה, הדרך היחידה להחזיר את הסינכרון היא לעכב את התמונה וזה בדיוק מה ששתי הטלוויזיות מאפשרות אך לא באותה מידה. ה-LG מאפשרת לעכב בעד 60 מילישניות - נתון שאנחנו יודעים בוודאות שלא מספיק לחלק מהרסיברים ואילו הדגם של סמסונג מאפשר לעכב בעד 250 מילישניות.

LG תומכת ב"אפקט סראונד" דרך בלוטות' כך שאפשר לחבר רמקול ולהציב אותו בחזית או מאחור, והטלוויזיה תשתמש בו בנפרד. בעבר יכולנו להבחין היטב בכך שמדובר בסראונד אמיתי אך במבחן זה לא הצלחנו להגיע לאותה תוצאה, למרות שמדובר באותו קובץ. הטלוויזיה עצמה לא מציינת שמופעל פענוח כלשהו כמו שיופיע למשל ברסיבר, כך שהחוויה עצמה היא בסדר גמור אך לא מרשימה כפי שהייתה.

לשתי הטלוויזיות אין תמיכה ב-DTS אך שתיהן כן מסוגלות להעביר את הסאונד הלאה דרך יציאת eARC המובנית באחד מארבעת שקעי ה-HDMI. שתיהן תומכות בשאר הפורמטים המוכרים, אך רק דגם ה-LG מכילה מפענח Dolby Atmos מובנה.

 הטלוויזיות החכמות החדשות, בעיקר המפוארות יותר, מכילות תכונות ששחקני קונסולות משחקים - במיוחד אלו של הדור המתקדם יותר ואלו הנוהגים לחבר מחשב אל מסך הטלוויזיה, יבקשו: תמיכה עיכוב תמונה מינימלי, זמן תגובה מהיר ביותר, קצב רענון גבוה ורזולוציה גבוהה. שני המסכים מזהים כשמחובר התקן חיצוני מעולם המשחקים כמו קונסולה או מחשב ומפעילים אוטומטית את מצב המשחק הרלוונטי. תפריט ההגדרות משתנה לעיצוב לד מואר קלישאתי שדרכו מקובצות האופציות הרלוונטיות לגיימינג.

התפריט של LG נראה בסדר גמור וקל לניווט, והוא מופיע אוטומטית כשלוחצים על כפתור ההגדרות הרגיל. התפריט של סמסונג חמקמק בהרבה ולמעשה, היינו צריכים לגשת לחוברת ההוראות המובנית במסך כדי לגלות על איזה כפתור צריך ללחוץ ארוכות כדי שהוא יופיע. אך גם כשהוא מופיע, הוא בעיקר מציג סיכום של המידע ולא מאפשר לשנות את ההגדרות השונות כך שאין בו הרבה תועלת.

שתי הטלוויזיות תומכות ב-4K HDR 120Hz שזמין דרך שקע HDMI 2.1 בלבד, אך ה-G1 של LG היא היחידה שתומכת ב-Dolby Vision 4K 120Hz הודות לעדכון תוכנה שיצא בתחילת חודש יולי. דולבי ויז'ן מאפשר ליוצר המשחק להגדיר את ערכי הצבע, התאורה והיחס ביניהם פר פריים ולהציג טווח דינמי רחב במיוחד, כך שכל שנייה מהמשחק נראית מרהיבה ביותר.

נכון לעכשיו המכשיר היחידי שתומך בפורמט הזה הוא Xbox Series X ואתם יכולים להיות בטוחים שההפעלה היא לא חיבור קל ולחיצה על כפתור אלא סיפור מסורבל שלא לצורך. אחרי שעדכנו את הטלוויזיה, חיברנו עם כבל ה-HDMI המצורף לקונסולה והתקנו עליה את Xbox Insider Program את עדכון התוכנה הניסיוני ואפשרנו את Dolby Vision בהגדרות המסך, זכינו להפעיל את המשחקים ב-Dolby Vision. 

ברגע שמצב זה מופעל, כל משחקי ה-HDR יעברו שדרוג ל-Dolby Vision אך כל עוד לא יצרו אותם ספציפית עבור התקן, הפוטנציאל לא יהיה ממומש עד הסוף. באתר של דולבי הצלחנו למצוא חמישה משחקים בלבד שתומכים בתקן רשמית והתקנו את אחד מהם - Gears והוא אכן נראה מרהיב. עם זאת, כל שאר משחקי ה-HDR שכעת עברו ל-Dolby Vision נראים יותר טוב, בעיקר בכל הקשור לפרטים הקטנים הנמצאים באזורים חשוכים או בהצגת תמונה בהירה עם טווח דינמי מאוד גבוה.

הודות להסכם בלעדיות בין דולבי למיקרוסופט, בשנתיים הקרובות דולבי אטמוס ודולבי ויז'ן יישארו בלעדית באקסבוקס Series X ורק לאחר מכן ייתכן שיופיעו גם בפלייסטיישן 5. היות ואקסבוקס היא לא הקונסולה הפופולרית ביותר בישראל בפער עצום והתכונה הזו זמינה בשני דגמים וזהו, לא היינו מרגישים רע במיוחד אם לא היה לנו אותה.

כשחיברנו מחשב גיימינג נייד (Asus Pro Duo 15) ל-LG הצלחנו להפעיל אותו על 4K 120 Hz ב-HDR בלי בעיה, ומצב המשחק הופעל אוטומטית והתמונה נראתה מעולה. עם הסמסונג הסיפור היה שונה לגמרי. להבדיל מה-G1, ל-QN85 יש רק שקע HDMI 2.1 אחד ושלושה שקעי HDMI 2.0 כך שרק התקן אחד יכול להציג ב-4K 120 Hz ואם במקרה יש לכם קונסולה ומחשב או כל שילוב אחר, תצטרכו לנתק ולחבר את המכשירים כל פעם שתרצו להחליף.

כשחיברנו את אותו מחשב נייד עם אותו כבל לשקע 3 ב-QN85 - שקע שמופיע עליו ספציפית שהוא מיועד למשחקים, התמונה או לא הופיעה, או הוצגה בקצב רענון לא נכון. במהלך שלושה שבועות, הצלחנו בדיוק פעם אחת לגרום למסך להופיע כמו שצריך במחשב כדי שנוכל לבחור בקצב רענון של 120 הרץ. בשביל הספורט, הסקרנות והעינוי העצמי, ניסינו את כל שקעי ה-HDMI ולחצנו על כל הכפתורים והדלקנו וכיבינו את כל הפונקציות ועדיין, עבד ולא עבד ואז לא עבד וזהו.

זה בולט שאף אחת מהטלוויזיות לא מצטיינת בכל התחומים אך לטעמנו ה-LG OLED G1 היא הטלוויזיה הטובה יותר אך היא גם יקרה יותר בכ-2,000 שקל - נתון שגילינו רק בסוף המבחן כשמחירי הטלוויזיות פורסמו. אך גם עם ההפרש במחיר, דגמים פשוטים יותר המגיעים עם פאנל OLED מהדור הקודם עדיין מפיקים תמונה טובה בהרבה מה-QN85. אך כדי ליהנות ממנה כראוי, נדרשים מהצופה מספר וויתורים, בין השאר, לשבת בחלל יחסית חשוך שכן הבהירות הנמוכה של ה-OLED יחד עם הציפוי המבריק של המסך, הופכים את הניגודיות האינסופית למכשול שגורם לפרטים החשוכים להעלם.

מנגד, ה-QN85 תתפקד היטב בחלל מואר, אין לה מגבלה קשיחה כמו ה-OLED מבחינת תמונה סטטית, היא פשוטה להפעלה בסיסית ולא דורשת התאמה או וויתור כלשהו כדי לתפקד במלואה. אם אתם מחפשים טלוויזיה שהיא רמה אחת מעל ה-QLED של סמסונג או ה-Nano Cell של LG, אז ה-QLED Neo מיני לד תהייה בחירה מוצלחת. ולמרות שהניגודיות בהחלט טובה יותר ביחס לטלוויזיות LED או QLED אחרות, היינו ממתינים שמחירה ירד שכן במחיר מומלץ של כ-8,000 שקל, ה-QN85 לא מכילה שדרוג כה מהותי שיכול להצדיק את ההפרש במחיר.