טושיבה מציידת את המחשב הזה במעבד מתקדם ועדכני מאוד, שנמנה על מעבדי הדור השני של סדרת Core i7 – סדרה המכונה Sandy Bridge. המעבד, שהושק בתחילת 2011 ומיוצר בטכנולוגיית 32 ננומטר, כולל 2 ליבות ו-4 נימים ורץ במהירות 2.7Ghz עם אפשרות להמהרה דינמית לעד 3.4Ghz. הוא כולל כמעט את כל הטכנולוגיות האפשריות של אינטל, מ-vPro, דרך תמיכה בוירטואליזציה ועד תמיכה ברשתות Wi-Max בדור רביעי.

למעבד המפלצתי שודך זיכרון מהיר בנפח סטנדרטי, ולמרבה הצער – מאיץ גרפי חלש מאוד. אפשר להבין את הבחירה של טושיבה במאיץ כזה, שכן למשתמש העסקי אין צורך בביצועי מולטימדיה או במשחקים. על כל פנים, המאיץ המובנה מוריד את הציונים שמקבל המחשב ל-4.7 בלבד במדד חוויית המשתמש (כאשר מלבד ציון כרטיס המסך, שאר הציונים נעים סביב 7 המצוין); במבחן PCMark05 קיבל המחשב ציון של 6178 נקודות.

בעולם האמיתי, מחוץ למעבדה, טושיבה R830 מספק ביצועים מעולים. הוא נדלק במהירות וגם חוזר ממצב שינה לפעילות בין רגע. התקנת התוכנות השגרתיות שלנו ארכה זמן קצר מהרגיל, והן גם נפתחו ופעלו במהירות רבה – לא רק התוכנות המשרדיות הפשוטות אלא גם תוכנות כבדות ומתקדמות יותר, כמו עריכת וקידוד וידיאו. במבחן ריבוי המשימות, המחשב שמר על פעולה חלקה ונטולת גמגומים כאשר הפעלנו דפדפן עם כ-10 לשוניות, סרט HD 720p, סרט HD 1080p ועוד כמה תוכנות משרדיות במקביל. כשהוספנו עריכת וידיאו קלה עם תוכנת Movie Maker החלו גמגומים בסרטים, אם כי שאר התוכנות פעלו ללא דופי.

יש לציין שתוכנת MPCHC, שמשתמשת במאיץ הגרפי כדי להתמודד עם וידיאו HD, לא הצליחה לנגן סרטים כאלה כלל; דווקא תוכנת VLC שמשתמשת במעבד עצמו, התמודדה איתם בקלות. כך או כך, כדאי לזכור שהמאיץ הגרפי כאן אינו מיועד להתמודד עם משימות גרפיות כמעט כלל.

מערך האוורור יעיל אמנם, אך רעשני מהרצוי. במהלך העבודה התחמם המחשב קלות בלבד בחלקו התחתון המרוחק, וחלקו העליון נותר קריר כמעט לחלוטין. עם זאת, המאווררים מאיצים את פעולתם מפעם לפעם וניתן לשמוע אותם היטב.

Toshiba Portege R830-113 מגיע עם מסך בגודל 13.3 אינטש ברזולוציה שגרתית של 1366X768. הוא מגיע בגימור מט שמונע השתקפויות, כך שניתן בהחלט לעבוד איתו מחוץ לבית באזורים מוצלים.

איכות המסך בינונית: הוא אמנם חד, אבל אינו אחיד וחלק וניכרת מעין רשת של פיקסלים גם ממרחק צפייה רגיל – תופעה שנתקלנו בה גם בכמה ממחשבי אסוס. גם רמת הצבע וזוויות הצפייה לא מרשימות במיוחד. הנקודה שהפריעה לנו ביותר היתה הבהירות הבלתי מספקת; כל הזמן ניסינו להעלות את הבהירות והתאכזבנו בכל פעם מחדש כשגילינו שזו הבהירות הגבוהה ביותר.

צירי המסך נפתחים לזווית רחבה וטובה, המאפשרת עבודה נוחה מאוד גם על הברכיים.

טושיבה לא בזבזה שעות עיצוב רבות על המחשב הזה, אבל אין מדובר במחשב מכוער. העיצוב שלו ענייני, פשוט ונקי, בצבע שחור אחיד ונגיעות של כסף מבריק במקשי העכבר ובצירי המסך, כמו גם בלוגו הגדול מבחוץ. המימדים שלו מצוינים, עם עובי של 18.3 מ"מ מקדימה ו-44.1 מ"מ באזור הסוללה מאחור, ובמשקל שמתחיל ב-1.64 ק"ג, מה שהופך אותו לכמעט אידיאלי לנשיאה. למה כמעט? משום שהסוללה הגדולה והבולטת מתחתיתו מוסיפה לו נפח ומשקל.

המחשב מצויד בסוללת 8 תאים בקיבולת גבוהה, שכפי שציינו בולטת מתחתית המחשב. הבליטה הזו מעניקה לו שיפוע קל שמקל על ההקלדה, אך כשהוא מונח על הברכיים הבליטה הזו לא נוחה.

טושיבה מצהירה על עד 12:10 שעות עבודה עם הסוללה הזו. מדובר כמובן בבדיקות בתנאי מעבדה, אבל גם בחיים האמיתיים הוא משיג משך פעולה מעולה: בשימוש מינורי שכלל בעיקר עבודה על תוכנות משרדיות וחיבור קבוע לאינטרנט אלחוטי, בבהירות המסך המקסימלית, הגענו לכ-7 וחצי שעות עבודה.

חיסרון אחד נציין כאן – המטען אמנם קטן ונייד כמו שצריך, אבל הוא כנראה לא חזק במיוחד ולוקח לו כ-4 שעות ארוכות כדי להטעין את הסוללה במלואה.

R830-113 שם דגש רב על עמידות. המעטפת עשויה סגסוגת מגנזיום וטושיבה מספרת על עיצוב פנימי ייחודי שעמיד לזעזועים. במבחן הלחץ שלנו איכות החומרים ניכרת היטב, ולמעט מסגרת המסך הקדמית אף משטח במחשב לא התכופף גם בלחץ חזק ונותר קשיח לחלוטין. משטח המקלדת מעט פחות קשיח אך גם הוא אינו גמיש וההקלדה אינה מופרעת; נזכיר שהמקלדת עמידה בנוזלים. חלקי המחשב השונים מורכבים היטב זה אל זה והחיבורים השונים קבועים כראוי במקומם. גם צירי המסך חזקים ואינם גורמים למסך להתנדנד.

מבחינת הגנה על המידע, המחשב מצויד מכל טוב. יש כאן חיישן נפלילה הנועל את הכונן הקשיח, מנגנון זיהוי ביומטרי, הצפנת TPM, נעילה אטומטית של הכונן האופטי, סיסמאות לכונן ול-BIOS  ועוד.