סקירת wisebuy - Samsung NX11 : כמעט DLSR אמיתית
- איכות הצילום מצוינת במרבית המקרים
- שליטה ידנית מלאה ונוחה
- ריבוי חיבורים (Hot shoe, תמיכה בשלט, חיבור לחשמל)
- חיי סוללה מעולים
- זמני עיבוד ארוכים
- הקלטת וידיאו פושרת
- חיישן העינית רגיש מדי
Samsung NX11 היא מצלמת DSLR לכל דבר ועניין – פרט לזמני העיבוד שהיא סובלת מהם ולהיעדר מנגנון המראות של העינית האופטית. איכות התמונה מצוינת ברוב המקרים, השליטה בכל אספקט של הצילום מלאה ואינטואיטיבית. מי שסבלני ומוכן לוותר על העינית האופטית תמורת גוף מצלמה קטן יותר - ימצא כאן בדיוק את מה שהוא מחפש. תתאים גם למי שעושה את צעדיו הראשונים עם DSLR ולא מעוניין להתחיל ממשהו גדול ויקר מדי.
בשנה שעברה הציגה סמסונג סדרת מצלמות Mirrorless חדשה הקרויה NX. בסדרה 3 דגמים, NX100, NX200 ו-NX11. מה שמאפיין את ה-NX11 הוא ממדיה – המצלמה הגדולה בסדרה והקרובה ביותר בצורת תפעולה ל-DSLR מהשורה. המכנה המשותף בדגמי הסדרה הוא החיישן המרשים, מסוג ASP-C CMOS בגודל 23.5X15.7 מ"מ. מדובר בחיישן גדול המצוי במרבית מצלמות הרפלקס בשוק, מה שמעניק לה יתרון בכמה פרמטרים על פני מצלמות עם חיישני 4/3 (של אולימפוס ופנסוניק למשל).
עוד כוללת המצלמה רזולוציית 14.6 מגה פיקסל, עדשת קיט 18-55 מ"מ ותמיכה בעדשות מסדרת iFx, טווח רגישות 100-3200, צילום RAW, יציאת Mini-HDMI ושליטה ידנית מלאה.
המצלמה פועלת על סוללת ליתיום-יון ומאחסנת את התמונות על כרטיסי SD/SDHC.
באופן כללי, איכות התמונות המופקות במצלמה הזו טובה מאוד. התמונות חדות מאוד ונטולות רעשים דיגיטליים כשתנאי הצילום טובים. גם הצבעים יפים מאוד ונאמנים למציאות. בתנאי תאורה פחות טובים, הצבעים דוהים מעט מהר מהצפוי והתמונות מאבדות קצת מהחיוניות שלהן, כנראה באשמת איזון הלובן. מבט מדוקדק יותר בתמונות לא העלה הפתעות. החיישן הגדול מאפשר הימנעות מרעשים דיגיטליים כמעט בכל מצב.
ההתמודדות עם טווחים דינמיים רחבים טובה למדי, והמצלמה שומרת על צבעוניות התמונה ועל רמת פירוט טובה גם בחלקים הקונטרסטיים ביותר. איזון הלובן לא רע: ברוב המקרים הוא עושה את עבודתו נאמנה ושומר על צבעים נאים ומדויקים, אם כי היו סיטואציות בהן קיווינו לתוצאות טובות יותר. בצילום בצֵל למשל, התקבלו תמונות מעט דהויות.
טווח ה-ISO המוצע בדגם הזה של סמסונג דל למדי ביחס להיצע כיום, ונע בין 100-3200 בלבד. קיווינו שהצמצום יביא לכך שכל טווחי הרגישות יהיו שמישים – אך לא כך הדבר. ב- ISO 3200 התמונות כבר רועשות למדי, גם בתאורה טובה, ולמעשה בקושי שמישות.
טווח הרגישות המצומצם בא לידי ביטוי בעיקר בצילום ביתי בתאורה מוגבלת, אז המצלמה מתאמצת יותר להפיק תמונות טובות ועושה שימוש תכוף למדי בפלאש המובנה. מדובר בפלאש בינוני בגודלו שמזנק לבד בעת הצורך – אך לא תמיד הוא מספיק. הוא מאיר חללים בינוניים בצורה סבירה ולא יותר, אבל בצילום פורטרטים הוא עושה את עבודתו היטב ושומר על צבעים טבעיים בצילום.
צילום המקרו תלוי כמובן בעדשה הנלווית. בעזרת עדשת הקיט קשה מאוד לצלם מקרו אמיתי ממרחקים קרובים. למעשה, המרחק הקצר ביותר שהמצלמה הצליחה להתמקד בו הוא כ8-9 ס"מ. ניתן לפצות על כך בצילום טלה-מקרו ולקבל תקריבים לא רעים בסך הכל, גם בעדשת הקיט.
המצלמה מכילה שלל מצבי צילום וסצינות אפשריים. על החוגה, מלבד המצבים הקלאסיים (P. A, S, M) ישנו המצב האוטומטי הקרוי כאן Smart המפענח לבד את הסיטואציה ומתאים את ערכי הצילום באופן אוטומטי. ובנוסף אליו יש מצב סצנה המאפשר לבחור בין שלל אפשרויות (שקיעה, מסמכים, נוף וכיוצא בזה), מצב פנורמה – בו פשוט לוחצים פעם אחת על הדק הצילום ומזיזים את המצלמה לכיוון כלשהו. את תפירת התמונות המצלמה עושה מיידית וברמה טובה למדי. מצבים נוספים הם וידיאו, תמונה וסאונד (מאפשר הקלטת סאונד על תמונה יחידה) ומצב ייחודי - i, שמתאים את הפרמטרים של הצילום לפי סוג העדשה המחוברת, אוטומטית. כל מה שעל הצלם לעשות במצב זה הוא לבחור את הסצנה הרצויה.
לפניכם מספר תמונות הדגמה שצולמו עם ה- NX11. שימו לב שאיכות התמונות עשויה להיות נמוכה מעט מהמקור בשל המעבר לאינטרנט. לחצו על התמונות להגדלה.
ISO 100, f/11, 1/80 sec
ISO 500, f/5.6, 1/180 sec
ISO 800, f/9.5, 1/400 sec
ISO 3200, f/7.1, 1/320 sec
צילום הוידיאו ב- Samsung NX11 קצת פחות מגוון ממה שמציעות מצלמות אחרות. הוא קיים בשתי רזולוציות בלבד (720p או 480p), בקצב של 30 פריימים לשנייה. הקלטת הסאונד נעשית באמצעות מיקרופון יחיד; מצאנו שרגישות ההקלטה נמוכה ואיכות פס-הקול בינונית.
בניגוד לכך, איכות הצילום טובה למדי, בשתי הרזולוציות. הסרטים חדים ותנועתם על המסך חלקה וטובה. המיקוד אטי מעט, אך זה מסייע למניעות תזזיתיות בצילום. ניתן לשלוט בזום באמצעות העדשה, וניתן לשלוט במיקוד באופן ידני.
דחיסת הוידיאו נעשית בתקן H.264 והקבצים נשמרים בסיומת MP4.
Samsung NX11 היא מצלמה בינונית במידותיה, בערך בממדים של מצלמת סופר-זום (בלי העדשה: 123x87x39.8 מ"מ). נראה שהיא אינה מנסה להיות מצלמה קומפקטית מתוחכמת, אלא כמעט DSLR קטנה. היא עשויה גוף שכולו פלסטיק שחור מט, אך מקרינה עמידות וחוסן. הגריפ הקדמי שלה עשוי גומי קשיח בעל מרקם מחוספס לאחיזה נוחה. הגריפ אינו בולט מאוד מגוף המצלמה, אך מספיק כדי לאחוז אותה בנוחות ולשמור על ממדיה סבירים. הגוף שוקל 353 גרם ללא סוללה, אך האמת היא שגם עם הסוללה, כרטיס הזיכרון ואפילו העדשה המצלמה אינה כבדה במיוחד ומשקלה כ-500 גרם – סביר בהחלט.
המצלמה נוחה לשימוש ואינטואיטיבית למדי בסך הכל, וזאת למרות שסמסונג בחרה למקם חלק מהכפתורים במקומות מעט פחות שגרתיים. הדבר אינו גורע מנוחות השימוש – הוא רק מצריך התרגלות קצרה. למשל, כפתור התפריט ממוקם לבדו בפינה השמאלית העליונה, משמאל לעינית. בניגוד למצלמה אחרות, פה כפתור התפריט פותח רק את התפריט הראשי של המצלמה – כנראה שמסיבה זו בודדו אותו, על מנת שלא יילחץ ויפריע במהלך התפעול השוטף.
כמעט בכל פרמטר במצלמה ניתן לשלוט בשתי דרכים שונות, לפעמים יותר – מה שיוצר תחושת עומס בהתחלה, אך מאפשר לכל אחד למצוא את אופן השליטה שנוח לו ביותר.
בחזית המצלמה נמצאת העדשה, כפתור לשחרורה, וכפתור נוסף תחתיה שמציג על המסך את התמונה המציאותית. למשל, אם החשיפה ארוכה מדי והתמונה עתידה להישרף המסך יהיה לבן בנקודות בה היא תישרף. החזקת הכפתור המדובר תציג את התמונה המציאותית – כך ניתן לראות אם התמונה עתידה לצאת נאמנה למציאות או לא.
על העדשה יש כפתור iFn ומתג שמחליף בין פוקוס ידני לאוטומטי. לחצן ה- iFn משרת כמה מטרות: במצבי הצילום הידניים הוא מקפיץ תפריט בתחתית המסך בו ניתן לנווט בין זמן חשיפה, מפתח צמצם, ISO ואיזון לובן. הניווט בתוך התפריטים יכול להתבצע באמצעות חוגה ייעודית שנמצאת בראש המצלמה או באמצעות טבעת הפוקוס, מה שמאפשר שליטה נוחה גם ביד ימין וגם ביד שמאל. מעשית, מה שיש כאן זה עוד צמד של לחצן וחוגה שמשמשים לשליטה בפרמטרי הצילום. השליטה הכפולה הזו נוחה מאוד ומאפשרת לכל צלם למצוא את צורת השליטה המועדפת עליו.
ייעודו הנוסף של הכפתור בא לידי ביטוי במצב הצילום i. מצב זה דומה במהותו ל-P, אלא שבמצב זה על הצלם לבחור את הסצנה – והמצלמה תתאים את כל פרמטרי הצילום בעדיפות לסצנה ולסוג העדשה המורכבת, ורק אחר כך לכמות האור. בחירת הסצנה מתבצעת על ידי לחיצה על iFn – הכפתור הזה מקפיץ את תפריט הסצנות, ממנו צריך לבחור את הסצנה הייעודית. מדובר במצב צילום חכם, אך בעדשת הקיט הוא זניח ואינו בא לידי ביטוי במיוחד. סביר להניח שבחיבור עדשות מקרו או טלה-פוטו ייעשה בו שימוש משמעותי יותר.
בראש המצלמה נמצא הדק הצילום המוקף במתג ההפעלה. מאחוריו נמצאת חוגת השליטה; זו מקבילה לגוף המצלמה ובנויה בתוכו, ורק קצה העליון מבצבץ מלמעלה. הגלגלת רכה במידה ונוחה לסיבוב. בנוסף נמצאת חוגת מצבי הצילום הרגילה. בפינה הימנית נמצאים שני לחצנים, האחד רלוונטי רק בצילום ידני ומאפס את פרמטרי הצילום, והשני מקפיץ תפריט ממנו ניתן לבחור את קצב הצילום (עצמי, רציף וכדומה). אלו הכפתורים ששולטים בזום כאשר צופים בתמונות שכבר צולמו.
בפינה השמאלית של הפאנל העליון נמצא כפתור הפלאש; במצב הידניים לחיצה עליו מקפיצה את הפלאש והופכת אותו לזמין. במצב החכם, הכפתור אינו זמין והפלאש מוקפץ לשימוש אוטומטית כשהמצלמה זקוקה לו. מאחורי הפלאש המובנה נמצא חיבור Hot shoe המאפשר חיבור שלל אביזרים (פלאשים שונים, GPS ועוד).
בגב המצלמה, פרט לכפתור התפריט הראשי שכבר ציינו, נמצאים מימין למסך עוד מספר כפתורים: בורר בין מפתח הצמצם לזמן החשיפה במצב הידני. כפתור לנעילת הפרמטרים האוטומטיים במצב הצילום P, לחצנים לשליטה בתצוגה על המסך ובפתיחת התפריט הרלוונטי לצילום (גודל, איכות, פורמט, ואפילו תקן הצבע (adobe לעומת S). ניתן כמובן למצוא את 5 מקשי הניווט השולטים גם ב-ISO, איזון הלובן, מדידת אור ואופן המיקוד. תחתיהם נמצאים כפתור מעבר לצפייה בתמונות וכפתור השולט בצבעים בתמונה (רגיל, חי, ספיה וכו') המאפשר גם שינוי של כל מצב כזה, ושמירה של הגדרות אישיות. כל הכפתורים זהים בגודלם וצורתם, הם בולטים מעט מגוף המצלמה ונוחים ללחיצה.
מעל המסך נמצאת עינית אלקטרונית ברזולוציית 640X480. התצוגה סבירה למדי אך ראינו טובות ממנה. היא מציגה תמונה זהה לזו על גבי המסך ומאפשרת התאמה לבעלי משקפיים (דיופטר). תחת העינית נמצא חיישן שנועד לזהות התקרבות של פנים אליה ומקפיץ את התצוגה אליה אוטומטית. החיסרון של החיישן הוא שהוא רגיש מדי; כבר ממרחק של 6-7 ס"מ הוא מזהה התקרבות – מה שגורם לכל תזוזה של היד בגב המצלמה להקפיץ את התמונה אל העינית וחזרה. זה לא חיסרון קריטי, הוא פשוט קצת מרגיז. ניתן לנטרל את החיישן ולהישאר רק עם העינית או החיישן, אבל זה סוג של בזבוז.
המסך של המצלמה הוא מסך AMOLED בגודל 3 אינטש בעל 614 אלף פיקסלים, והוא טוב למדי. הוא פחות מוצלח תחת תאורה ישירה, אז יש צורך להצל עליו כדי לראות את התמונה. למען האמת, ממצלמה של סמסונג ציפינו למסך קצת יותר מוצלח, היות ומדובר בתחום שאינו זר להם, בלשון המעטה.
משמאל המצלמה נמצא פאנל המסתיר חיבורי HDMI, USB, כניסת שלט וחיבור לשנאי. זהו בהחלט סט חיבורים עשיר שלא מוצאים בדרך כלל במצלמה שאינה DSLR. מימין נמצא פתח לכרטיס הזיכרון, ובתחתית פתח לסוללה.
Samsung NX11 נדלקת ומוכנה לצילום תוך שניה אחת, ונכבית תוך פרק זמן דומה.
זמני המיקוד במצלמה נמצאים בדיוק בתפר. מצד אחד היא בבירור מהירה ממצלמה קומפקטית בזמני המיקוד שלה. מצד שני, היא לא זריזה כמו DSLR, למרות שהיא לא רחוקה מאחור. לוקח למצלמה קצת פחות מחצי שניה להתמקד, אם כי לפעמים זה מרגיש קצת יותר. אם נצרף את הנתון הזה לזמני העיבוד הארוכים (עליהם נרחיב מיד), אפשר להסיק שיש כאן מעבד קצת עייף, ושיפור שלו יכול לקחת את המצלמה צעד גדול מאוד קדימה.
בין צילומים במצב רגיל יש לחכות כחצי שנייה, וניתן לבצע חמישה-שישה צילומים עד שהמצלמה עוצרת לבצע עיבוד. בצילום RAW הקצב יורד ל-3 תמונות בשנייה. בשימוש בפלאש במצב רגיל ניתן לצלם 2 תמונות בשני. בצילום רצף אפשר להחזיק את הדק הצילום לחוץ בצורה רציפה ולקבל קצב של שלוש תמונות בשנייה.
הבעיה היא שזמני העיבוד של המצלמה ארוכים למדי. מילא המספר המוגבל יחסית של הצילומים, אבל על כל 6 צילומים (2 שניות) יש לחכות 4-5 שניות, וזה יותר מדי. הזמנים אינם קבועים, ויש להניח שגם מהירות הכרטיס משפיעה עליהם – אנחנו עשינו שימוש בכרטיס Class 4 ונתקלנו בזמני עיבוד מרגיזים.
בצילום רציף ניתן לבצע רצפים של 10, 15 ו-30 תמונות בשנייה. איכות התמונה במצב האחרון גרועה מאוד. התמונות קטנות (1.4 מגה פיקסל) ומגורענות מאוד. אז הקצב אמנם מרשים, אבל חסר תועלת.
בצילום עם זמני חשיפה ארוכים, מתקבל זמן עיבוד שדומה לזמן החשיפה. 30 שניות חשיפה יזכו ב-30 שניות המתנה לעיבוד. מרגיז.
סמסונג NX11 מצוידת בסוללת ליתיום–יון בעלת קיבולת של 1300mAh, שהספיקה לנו לצילום של למעלה מ-3000 תמונות, כאשר חלק נכבד מהן עם פלאש. גם כחמש דקות של צילום וידיאו נכנסו בזמן הסוללה הזה. מדובר בהרבה מאוד תמונות בטעינה אחת – בהחלט מדובר במספרים מעולם ה-DSLR.