התחלנו את בדיקת איכות השמע של ה- AKG עם השיר Brothers In Arms של Dire Straits. מדובר בשיר שקט, על כן בדרך כלל עוצמת השמע הנדרשת גבוהה, במקרה של ה-Y50 העלנו את עוצמת השמע במחשב הנייד למקסימום. צלילי הגיטרה של מארק נופלר היו אמנם מעט אנמיים לטעמנו, אבל ההפרדה בין הצלילים מצוינת. כאשר נופלר פרט על מיתרי הגיטרה, ברקע הצלחנו לשמוע כל רחש, ובתופים נהנינו בעיקר מהצלילים הגבוהים של המצילות, שהיו פריכים, חדים וברורים.

מאוכזבים מעט מהגיטרה של נופלר עברנו ל-Hotel California בגרסת ה-Live, ואכן גם במקרה הזה הפירוט בטווחי הביניים כמו הגיטרות, היה לוקה מעט חסר, לעומת זאת טווח התגובה באופן כללי היה מעולה. ב- Take On Me של להקת א-הא, הבאס היה נוכח אם כי לטעמנו היה חסר מעט הפנאצ', אבל הקול של מורטן היה צלול, נקי וברור.

הקלידים נשמעו מעולה ב-Carry on wayward son ו-כך היה גם ב-Let Her Go בו הקלידים נשמעו צלולים ובעלי תהודה. לאורך כל הזמן היה ניכר שבטווחים הבינוניים הפירוט לוקה מעט בחסר ועוצמת הצליל מעט חלשה, אך באותה נשימה טווח התדרים מהצלילים הנמוכים, ועד לגבוהים ביותר היה רחב, ושמענו כל פרט וכלי נגינה.

במבט ראשון, האוזניות AKG Y50 נראות מעט מוזר וזאת בשל התצורה הרחבה, גב הדרייברים עשויי אלומיניום בצבע אדום עז (זמינות גם בצהוב) עם נוכחות בולטת של המותג. הקשת דקה ונראה עדינה, אבל המתכת והספוג ודווקא הפרופיל הצר הם שמאפשרים להתעלם לגמרי מקיומה בעת חבישת האוזניות, מה שמשפר את נוחות השימוש לאורך זמן.

האוזניות הללו מתקפלות, כאשר צירי הקיפול בקשת נמצאים בצמוד לאוזניות עצמן. שלושת הצירים והזווית הנטויה קלות של האוזניות מספיקים אטימות מעולה לרעשים מבחוץ, וזאת גם הודות לריפוד הספוג הנוח. מאידך, לאחר שימוש ממושך הלחץ של חלקן העליון של האוזניות על הראש מתברר כאגרסיבי יתר על המידה.