את ה-Sonos Beam בדקנו בסלון אצלנו בדירה, שיש לומר כבר כעת - לא בדיוק מותאמת לסאונד-בר הזה. באתר של סונוס מצוין שהוא מיועד ל-"חדרים קטנים עד בינוניים", בלי לפרט בדיוק. אצלנו מדובר בחלל יחסית גדול, כאשר הסלון והטלויזיה ממוקמים בחציו הימני, בחציו השמאלי נמצאת פינת אוכל, ומאחור נמצא המטבח (ראו בתרשים להלן). האתגר בחלל הזה הוא שהרמקול אמור להיעזר בקירות כדי להחזיר את הצלילים ולייצר אפקט סראונד, אבל אצלנו הקיר השמאלי מרוחק משמעותית מהרמקול ביחס לקיר הימני, בעוד שהקירות האחוריים מרוחקים גם הם באופן משמעותי. מה כל זה אומר לכם? שעוד לפני שאתם שוקלים רכישה, כדאי לדעת שאת מלוא הפוטנציאל של הסאונד-בר הזה ניתן לנצל בעיקר בחללים קטנים יחסית, וכאשר הרמקול ממוקם באמצע רוחב החלל.

התחלנו את בדיקת הסאונד-בר בנגינה של מוזיקה, אותה הזרמנו מאפליקציית Deezer מהטלפון הסלולרי. מערך הרמקולים החבויים ב-Beam התגלה כאפקטיבי במגוון סגנונות מוזיקה, ומסוגל להפיק באס עמוק יחסית, תדרי אמצע מאוזנים ותדרים גבוהים חדים ופריכים. קטעים אקוסטיים נשמעו נפלא, אבל זו לא חכמה; אפילו שירי פופ עם באסים עמוקים נשמעו טוב. איפה הבעיה? ובכן, מוזיקה נהוג ורצוי לשמוע בסטריאו, עם הפרדה מובחנת בין ימין לשמאל, ואת זה קשה לקבל עם המוצר הזה. חיפשנו בתפריטי האפליקציה יכולת לעבור למצב סטריאו ייעודי (כמו שניתן לעשות ברסיבר של הקלנוע הביתי הממוצע), אבל אין אופציה כזו. בעיקרו של דבר, חווית ההאזנה מזכירה יותר רמקול אחד (מאוד מוצלח) מאשר חווית סטריאו או סראונד. עד כאן - מוזיקה.

ה-Beam זורח במלוא עוצמתו כאשר הוא משמש כמערכת הקולנוע הביתית, בצפייה בסרטים וסדרות. צפינו בו בסרטים אפיים כמו אוואטר, גודזילה ואחרים, בשני פרקים של "משחקי הכס" ובצפייה קלילה יותר בנטפליקס של סדרות שונות. 

בכל הקשור לדיאלוגים, ה-Sonos Beam נשמע אפילו טוב יותר מרמקול הסנטר הייעודי שלנו במערכת הקולנוע הביתית. דיאלוגים נשמעים מצוין, עמוקים ועתירי נפח אבל גם חדים וצלולים, ומופקים ישירות קדימה אל הצופה. אליהם מתלווים צלילי הרקע, האפקטים השונים והמוזיקה, שאכן נשמעו כאילו הם מגיעים מהצדדים, כמעט כאילו ישנם שני רמקולים משני צדדי הטלוויזיה, וגם הם נשמעו נפלא מבחינה טונאלית, בהתחשב בעובדה שמדובר בסאונדבר אחד לא גדול. חשוב לציין שבבית שבו בדקנו את הרמקול ישנה מערכת קולנוע ביתית מושקעת עם רסיבר, שני רמקולים רצפתיים גדולים, סנטר וסאב - והסונוס נתן להם פייט מרשים.

וגם כאן, הסתייגות: כפי שכבר הבנתם מהתרשים שצרפנו לעיל, הסאונד מצד ימין נשמע טוב בהרבה מאשר צד שמאל, פשט בגלל שאצלנו הקיר השמאלי מרוחק יותר. ה-Beam עדיין הצליח לייצר אפקט קולנועי שבו הדיאלוג מופרד במובהק מצלילי הרקע, אבל אין ספק שחשוב להתאים את המוצר שאתם קונים לחלל, ואם הסלון שלכם לא סימטרי או גדול מדי, אתם עלולים לא לחוות את הסאונד באופן האופטימלי. אגב, אם במקרה אתם משתמשים במכשיר iPhone, באפליקציה היעודית למכשירי iOS תמצאו פיצ'ר שנועד לתקן את בעיית המיקום בהתאם לחדר, אבל מאחר ואנחנו משתמשים במכשירי אנדרואיד בבית - לא היתה לנו אפשרות לבדוק זאת. חבל שפיצ'ר מהותי כל כך לא זמין למשתמשי אנדרואיד.

אפשרויות כוונון הסאונד מוגבלות מאוד. באפליקציה ניתן לכוונן את את הבאס והטראבל בלבד, וכן להפוך את הדיאלוגים לברורים וחזקים יותר, ופחות או יותר זה הכל. היינו שמחים לקבל איקוולייזר מלא, אבל יש לומר שהסאונד באמת מאוד מוצלח גם ככה.

ה-Beam הוא סאונד בר קומפקטי יחסית (אך כבד להפתיע), שניתן להניח על שידת הטלוויזיה או להתקין על הקיר באמצעות מתלה שיש לרכוש בנפרד. אורכו 65 ס"מ, והוא זמין בצבעים שחור או לבן כאשר את חלקו הקדמי מכסה גריל בד איכותי, וחלקו העליון עשוי פלסטיק בגימור מט נעים למגע.

בחלק העליון נמצאים מקשי התפעול המינימליסטיים להפליא: מקש הפעלה/עצירה, שני מקשים לווליום ומקש מיקרופון שמאפשר לשוחח עם העוזרת הקולית Alexa (שעדיין לא זמינה בישראל) או לנטרל את האזנת המיקרופון אם אתם מעוניינים בפרטיות מלאה. מדובר במקשי מגע שמוארים בעדינות בצבע לבן ומגיבים מיידית למגע. סונוס ללא ספק מכוונת לכך שהתפעול המלא ייעשה באמצעות האפליקציה, ולכן חסכה בתבונה במקשים ולחצנים מיותרים על הסאונד-בר עצמו. מאחורה תמצאו שקע לחשמל, חיבור HDMI, חיבור אתרנט לרשת קווית ומקש שמיועד לתהליך החיבור הראשוני בלבד.

Sonos נראית כמו חברה טכנולוגית להפליא, עוד יותר משהיא חברת מוצרי אודיו - אבל לא רק גיקים יכולים להשתמש במוצרים שלה, בזכות הדרכה ברורה, קלה להבנה ותהליך פשוט. בעיקרו של דבר, אחרי רישום קצר לשירותי החברה באמצעות האימייל שלכם, האפליקציה (לאנדרואיד ו-iOS) מדריכה אתכם צעד אחר צעד מתי לחבר את הרמקול, על מה ללחוץ ומה לעשות כדי שהטלפון שלכם והרמקול ידברו זה עם זה. כיוון שהתקשורת מבוססת על Wi-Fi, הזיהוי מתבסס על הרשת האלחוטית הביתית שלכם ותוך לא יותר משלוש דקות תוכלו לצאת לדרך. בזכות שימוש בטכנולוגיית HDMI-ARC, כלומר Audio Return Channel, ברגע שתחברו את חבל ה-HDMI לכניסת ה-ARC בטלוויזיה, הסאונד-בר יזוהה אוטומטית כמקור השמע, ובלי שצטרכו להגדיר דבר נוסף כל השמע שעובר דרך הטלוויזיה מכל המקורות ינותב אליו. בנוסף, תוכלו לשלוט בווליום שלו באמצעות השלט הרגיל של הטלוויזיה שלכם.

שיבחנו את אפליקציית Sonos בהקשר של הזיווג הראשוני, ואין ספק שנוח מאוד לתפעל את הרמקול באמצעותה - החל משליטה על הווליום ועד מעבר בין מקורות שונים, אבל יש לה גם צד פחות חיובי. ל-Beam אין חיבור Bluetooth רגיל, ולכן, לפחות עבור משתמשי אנדרואיד, כל שידור המוזיקה מהטלפון מתבצע אך ורק באמצעות האפליקציה ולא בשום דרך אחרת. נכון, סונוס תומכים ב-74 שירותי סטרימינג של מוזיקה, רדיו אינטרנטי ופודקאסטים, כולל כל המוכרים - Tidal, Spotify, Deezer, Apple Music ועוד רבים, אבל אם יש לכם מכשיר אנדרואיד, במקום להשתמש באפליקציה המקורית, תצטרכו להשתמש בקליינט המובנה שבתוך אפליקציית סונוס. לא סוף העולם, אבל לטעמנו פחות נוח. אבל מה אם תרצו להזרים מוזיקה מאפליקציה איזוטרית, למשל זו של "גלצ" או "כאן"? מה אם תרצו להשמיע את פס-הקול של הסרטון שאתם צופים בו ביוטיוב דרך הטלפון? כל אלה לא נתמכים; רק צלילים ישירות מהטלויזיה או הזרמה של השירותים הנתמכים מהסלולרי בלבד. מדובר במגבלה די משמעותית שיש לקחת בחשבון. לבעלי אייפון, לעומת זאת, אפשר להשתמש בתכונת ה-AirPlay ולהזרים מוזיקה ללא תלות באפליקציה.

בהערת אגב: כיוון שהתקשורת בין הטלפון הסלולרי לרמקול מבוססת על רשת ה-WiFi שלכם, אין צורך בקרבה ביניהם, כל עוד שניהם מחוברים לראוטר - להבדיל מתקשורית Bluetooth שמחייבת קרבה של עד 10 מטרים ומושפעת מאוד מהטופוגרפיה של הבית שלכם.

כמו בשאר הרמקולים מבית Sonos, אם תרצו להעשיר את חווית הסאונד בסלון עם זוג רמקולים נלווים, או לחלופין לשים רמקול אחר לגמרי בחדר אחר ולשדר גם אליו את המוזיקה המנוגנת ב-Beam - תוכלו לעשות זאת עם הרמקולים האחרים של החברה כך שכולם "ינגנו" ביחד בהרמוניה מושלמת ובאופן אלחוטי.