עלילת Resident Evil 2 זהה לזו שיצאה ב-1998 ומתרחשת כחודשיים לאחר התפרצות ה- T-Virus, הנשק הביולוגי הידוע לשמצה שהופץ על ידי ארגון Umbrella, וירוס שגורם לאנשים להפוך לזומבים נטולי מחשבה וצמאי דם. המשחק נע בין הדמויות ליאון, שוטר צעיר וקלייר, סטודנטית המחפשת את אחיה, כשהסיפור מסביב הוא לא זכיר במיוחד, אם לומר בעדינות. אלא שזה לא באמת משנה: למרות שלא תשאירו במודעות שום דמות, השחקן הראשי כאן היא האווירה – המדרגות החורקות, המסדרונות האפלוליים, הפינות המעופשות וקולות הניפוץ המפתיעים הם אלו שמספקים את מנת האימה הנדרשת וקשה למצוא אירועים בלי טיפת דרמה ברקע. לא באמת ציפינו לסיפור גדול מהחיים אבל תפאורה איכותית ומושקעת יש גם יש ומבחינתנו זה כל מה שצריך עבור כותר אימה רווי באופי מצמרר.

כיאה למשחק אימה, Resident Evil 2 עומד בכל תנאי הפורמט. סצנות בהלה שלא מצפים להן? יש. אווירה מלנכולית והישרדותית? יש. צלילי אימה מדויקים ומוזיקת רקע מבהילה? יש. המשחק לא מאפשר לשחקן להיכנס לרגע של אדישות ומרגע אקשן לרגע מבהיל אחר המרחק בדרך כלל הוא דלת אחת, שמשנה מחדש את האטמוספירה במשחק. כאן המקום להוסיף שיש המון רגעים מדממים במשחק: איברים כרותים, מעיים שפוכים ולסתות מפורקות, כך שבעלי קיבה רגישה כנראה לא יסתדרו עם המשחק, בלשון המעטה.

מיד בתחילת המשחק התבקשנו להיכנס לנעלי אחת הדמויות, קלייר או ליאון. בחרנו בליאון ואחרי בערך 6 שעות משחק החלפנו לקלייר, מתוך ציפייה לקבל חווית משחק שונה במעט. החלק המאכזב זה שיש המון חלקים חופפים: רוב החוויות חזרו על עצמן ופרט לכמה סיטואציות, דמויות משנה קטנות וכמה סביבות שונות, אין הבדל מהותי מדי או לפחות כזה ששווה לעבור עבורו את כל הסיפור מהתחלה, אלא אם אתם מעריצים שרופים של סדרת האימה.

ל-Resident Evil 2 אין אופציית משחק ברשת וחבל שכך – מרגיש לנו שהיה יכול להיות מהנה שילוב זוג שחקנים מול גלי זומבים, למשל. מצד שני, הכותר מעולם לא התיימר להיות משחק פעולה אלא יותר משתייך לז'אנר הטקטיקה/הישרדות, כך שאפשר גם להבין את החלטת המפתחת להימנע מלהציע גרסה מהירה ו"מיינסטרימית" יותר של המשחק. אורך חיי המשחק לכל דמות עומד בערך על 8-10 שעות, תלוי כמובן ברמת הקושי שנבחרה ורמת השחקן, אך מלבד הקמפיין ליחיד ומערכת ההישגים של Steam – חיי המשחק של Resident Evil 2 נחשבים לקצרים יחסית.