הסיפור של Metro Exodus ממשיך לעקוב אחר עלילות Metro: Last Light , הכותר הקודם בסדרה, בה אנחנו נכנסים שוב לנעלי ארטיום, גיבור המשחק הקודם, ומנסים לשרוד בעולם פוסט-אפוקליפטי של מוסקבה מוכת היצורים המוטנטיים והאויבים האנושיים, תוצאות מלחמה גרעינית שהכתה בעולם. במהלך הקמפיין ליחיד המשחק חברנו ל-Spartan Rangers במסעם מזרחה לעבר חיים חדשים ובטוחים יותר ולהרפתקה הצטרפה אשתו של ארטיום – Anna, דמות שמהווה בעיקר תוספת מבורכת לחלק לא מבוטל של המשימות.

העולם החזותי במשחק מרהיב. מפתחי המשחק יצרו אווירה נהדרת שלא רק מתכתבת היטב עם עלילת המשחק, וכשחקן קל להאמין במרכיבי העולם של Metro Exodus. ההסתפקות במועט והחיסכון במשאבים חיוניים משאירים רושם ענק על הסביבה: מבני עץ, חדרים מודרניים שקרסו משחיקת הטבע, מטוסי פח שקרסו ואיך לא, שלג שנערם על כולם – הכל נראה יפיפה, טבעי ואמין באופן מצמרר.

המשחקיות בכותר השלישי בסדרה הרבה יותר מגוונת ופחות לינארית מהקודמים בסדרה. השחקנים העצמאיים אולי ימצא כאן את הרגעים המהנים ביותר אבל שחקנים שאוהבים סדר משחק עקבי וממוקד, יצטרך הפעם לסמוך על האינסטינקטים שלו ולצאת לעולם הפתוח. והעולם של Metro Exodus אכזרי, קר ומנוכר. לא כל מי שנפגוש מעבר לפינה בהכרח ידידותי, בגידות מתרחשות על ימין ועל שמאל ושאר היצורים שמסתובבים בחוץ לא בדיוק רוצים בטובתנו. המרדף אחרי תחמושת מייאשת ומאתגרת כאחד והדאגה התמידית לתחזוקת הנשק ומעקב אחר כמות תחבושות מספקת לא מותירה לשחקן שום ספק: המטרה הראשית כאן היא לשרוד.

למשחק אין אופציית משחק ברשת – אחת ההפתעות המאכזבות במארז הנפלא הזה. אויבים כה מגוונים, הן אנושיים והן מוטנטיים, לצד עולם פתוח ורחב ולא מעט אביזרים ושדרוגים שאפשר לאסוף, כל אלו הם המתכון הקלאסי למשחק רשת רחב מימדים ומשתתפים. אלא שכרגע זה לא המצב ואת המשחק אפשר לסיים בתוך 15-20 שעות, תלוי ברמת הקושי שבחרתם כמובן - זמן לא רע לקמפיין ליחיד.