כדי למתוח את גבולות המסך עד הקצה, בוואווי החליטו לוותר לחלוטין על האפרכסת ובמקום זה הטמיעו טכנולוגיה חלופית שבה המסך עצמו מעביר את הסאונד לאוזן. זה לא חדש, אגב; LG השתמשה בטריק הזה ב-LG G8 שטרם הגיע לישראל, אך וואווי טוענת שהשתמשה בדור השני והמשופר של הטכנולוגיה הזו, שמצמצמת את זליגת הסאונד. בעת קבלת שיחה המכשיר מציג אנימציה על המסך שמורה היכן מומלץ להניח את האוזן על המסך עצמו. במבחן התוצאה, קשה לומר שהבחנו בהבדל משמעותי בין אפרכסת עם רמקול פיזי לבין הפיתרון שקיים ב-P30 Pro; איכות הצליל טובה מאוד, לא צריך "לחפש" עם האוזן את הנקודה המדויקת וגם אין זליגת שמע מיוחדת.

עם החידוש הטכנולוגי הזה מגיע גם חיסרון: במקום זוג רמקולים כמו שהיו ב-Mate 20, שאחד מהם היה בעצם האפרכסת - במכשיר הזה תאלצו להסתפק ברמקול בודד. החדשות הטובות הן שהחברה הוציא האת הרמקול שהיה בתוך שקע הטעינה ב-Mate 20 וגרם לחסימה תכופה של הצליל, והחזירה אותו למקומו הטבעי מימין לשקע, בתחתית המכשיר. הרמקול הבודד עוצמתי מאוד ומספק איכות שמע טובה, גם אם לא יוצאת דופן באיכותה.

עם Bluetooth 5.0, חווית השמע באוזניות אלחוטיות או במערכת המולטימדיה ברכב היתה חלקה ונטולת גמגומים והשהיות, גם הצפיה בוידיאו. יתרה מכך, האיקוולייזר המובנה של Dolby Atmos עושה פלאים בשיפור איכות הצליל גם בהתקני Bluetooth וגם ברמקול המובנה; מדובר ככל הנראה בכלי כוונון ושיפור השמע המוצלח ביותר שפגשנו בטלפון סלולרי.

כמו רבות מהמתחרות בשוק, Huawei הולכת ומגדילה את מסכי המכשירים שלה מדור לדור, ויחד איתם גם את המכשיר עצמו. אם ה-P20 Pro של שנה שעברה הגיע עם מסך 6.1 אינטש, וה-Mate 20 Pro עם 6.39 אינטש, ה-P30 Pro כבר מגיע עם מסך 6.47 אינטש ומשקל 192 גרם. באירוע ההשקה של המכשיר התגאתה החברה בכך שהמכשיר צר יותר מהמתחרים עם גודל מסך דומה, וזה אולי נכון - אבל הוא עדיין מגושם, כבד ובשום אופן לא מתאים לשימוש ביד אחת.

מבחינה עיצובית, וואווי מטשטשת עוד יותר את הגבולות בין סדרת P לסדרת Mate והמכשיר הנוכחי מזכיר את Mate 20 Pro, עם השוליים הקמורים בזכוכית מקדימה ומאחורה, אם כי סידור המצלמות האנכי בגבו דומה יותר למכשירי ה-P הקודמים. ה-P30 מגיע בחמישה צבעים וגימורים, כאשר לארץ יגיעו באופן רשמי השחור, הכחול-ירוק וה"קריסטל הנושם" - מעין שילוב חיוור של תכלת, ורדרד ולבן שנראה קצת אחרת בכל זווית ותנאי תאורה.

כמו במייט 20 פרו, קורא טביעת האצבע מוטמע מתחת למסך. הפעם וואווי השתמשה בחיישן מהיר ומדויק יותר, והוא דורש פחות לחץ ופחות זמן לזיהוי. מנגד, לא אהבנו את המיקום שלו שירד מסביבות השליש התחתון של המסך למטה, קרוב לתחתית - צריך למתוח קצת את האצבע כדי להגיע אליו. אמצעי אבטחה נוסף הוא זיהוי הפנים, אם כי מדובר בזיהוי ברמה בסיסית באמצעות המצלמה הקדמית בלבד - לעומת זיהוי תלת-ממדי מאובטח ומתקדם שהיה במייט, ונזנח כאן לטובת מגרעת קטנה יותר. זיהוי הפנים ב-P30 Pro הרבה פחות מהיר ומדויק מזה שב-OnePlus 6T, למשל, ובתאורה חלשה הוא מתקשה מאוד לתפקד. שאר המקשים במכשיר ממוקמים כהלכה - לחצן ההפעלה מצד ימין במיקום נגיש, ומעליו מקשי הווליום. שקע הטעינה מסוג USB-C נמצא בתחתית המכשיר, מימינו גריל הרמקול ומשמאלו מגירת ה-SIM שמאפשרת הכנסה של שני כרטיסי SIM או לחלופין של סים אחד וכרטיס זיכרון אחד מסוג Nano Memory של וואווי.

המסך, מסוג AMOLED, מגיע ברזולוציית Full HD+ בלבד ולא 2K כמו במייט, אם כי צפיפות של 398ppi מספיקה בהחלט לדעתנו ומספקת תצוגה חדה. בהירות המסך המרבית טובה והצבעים מעולים, כמצופה ממסך AMOLED. התאכזבנו קצת לגלות שלמרות שהמכשיר מריץ את מערכת ההפעלה אנדרואיד 9, הוא לא תומך בבהירות האדפטיבית שלומדת את הרגלי השימוש ומתאימה עם הזמן את בהירות המסך בכל תנאי תאורה לפי ההעדפות של המשתמש. במקום זה יש כאן בהירות אוטומטית סטנדרטית. בהעדר נורית חיווי להתראות, טוב שהמסך תומך בתצוגת Always On של שעה, תאריך, מצב סוללה ואייקונים של התראות. למרבה השמחה שימוש בפיצ'ר זה לא משפיע לרעה על חיי הסוללה.

כבר ציינו ש-Huawei ויתרה על אפרכסת פיזית ועל זיהוי ביומטרי מאובטח כדי להקטין את שולי המסך עד כמה שניתן. נוסיף על כך את העובדה ששולי המסך מימין ומשמאל קמורים קלות, בסגנון המכשירים של סמסונג, כך שנותר רק סנטר קטנטן בחלק התחתון ומגרעת קטנה בחלק העליון, ומעבר לזה המסך כמעט נטול מסגרת. לטעמנו, המסך הקמור הוא צעד אחד רחוק מדי משום שהוא פוגע בנוחות האחיזה ואף פוגע בתצוגה בשוליים, שנראים כהים יותר ביחס לשאר המסך. ה-P30 בגרסה הרגילה מגיע עם מסך ישר סטנדרטי, ואנחנו מעדיפים תצורה זו.

Huawei P30 Pro מצויד בחומרה חלומית: המעבד העדכני ביותר של וואווי, HiSilicon Kirin 980 שמיוצר בליתוגרפיית 7 ננומטר, זיכרון RAM בנפח 8GB ואחסון פנימי נדיב במיוחד של 256GB. הביצועים של המכשיר נפלאים בהתאם; הכל עובד באופן מהיר ונטול השהיות לחלוטין, כל אפליקציה נפתחת בן רגע והזיכרון הגדול מאפשר למערכת ההפעלה להשאיר יישומים פתוחים ברקע ולחזור אליהם ללא כל המתנה. תענוג. במבחן הביצועים של AnTuTu קיבל המכשיר ציון קצת מאכזב של 289,711 נקודות  (לשם השוואה, Galaxy S10e קיבל 318,183 נקודות), אבל לטעמנו בשימוש היומיומי ה-P30 Pro מרגיש תגובתי וזריז יותר ממקבילו הקוריאני. 

את מערכת ההפעלה Android 9 עוטף ממשק EMUI 9.1 של וואווי, שאותו תמצאו בכל מכשירי העדכניים של החברה. מדובר בממשק עתיר פיצ'רים ואפשרויות התאמה, אבל הוא לטעמנו פחות מהודק, מלוטש ומעוצב מאשר ממשקים אחרים כמו זה של סמסונג, וואנפלוס ואפילו שיאומי. בצד החיובי, יש תמיכה נרחבת במחוות מגע והקשה להדלקת המסך, צילום מסך וניווט; שיתוף מסך אלחוטי מתוחכם עם טלויזיות תואמות שמאפשר להציג את תוכן המכשיר בתצוגת "שולחן עבודה" של מחשב, תמיכה באפליקציות כפולות, נעילת יישומים ועוד. בצד השלילי, התאכזבנו שלא ניתן להוריד את וילון ההתראות במחוות אצבע על המסך אלא יש לגרור את האצבע ממש משורת ההתראות בקצה העליון של המסך (בעייתי במיוחד במכשיר כה גדול); וילון התראות לא זמין במסך נעילה בניגוד למרבית המכשירים, הדפדוף בין שתי אפליקציות האחרונות מעט קופצני ולא מדויק וניהול עוצמות השמע של הצלצולים, ההתראות והמדיה מבלבל.

ה"קילר פיצ'ר" של ה-P30 Pro הוא ללא ספק המצלמה, או יותר נכון מערך הצילום הראשי שמצויד בארבע מצלמות. וואווי מבטיחה גדולות ונצורות מהמצלמה הזו, כאשר שלושת המיקודים המרכזיים הם צילום איכותי בתאורה חלשה, תכונות AI לשיפור התמונה באופן חכם וכמובן זום אופטי. החיישן הראשי הוא ברזולוציית 40 מגה פיקסל עם מייצב תמונה אופטי (OIS) ומפתח צמצם של f/1.6, לחיישן המשני זווית צילום רחבה ורזולוציה של 16 מגה פיקסל והמצלמה שלישית היא עדשת טלפוטו ברזולוציית 8 מגה פיקסל ומפתח צמצם של f/3.4 שנותנת זום אופטי של פי 5 עם ייצוב תמונה. החיישן הרביעי הוא חיישן Time Of Flight או ToF, שתפקידו ללכוד את ממד העומק בתמונה.

מצויידים בספקנות בריאה, לאחר שלל הסופרלטיביים העצמיים של וואווי על המכשיר, יצאנו לרחובות פריז מיד אחרי ההשקה כדי להתנסות במצלמה של ה-P30 Pro. את התמונות שצילמנו תוכלו לשפוט בעצמכם (ראו בהמשך); לטעמנו, מדובר באחת המצלמות הסלולריות הטובות ביותר אי-פעם, ובלי ספק הוורסטילית ביותר. המצלמה הראשית לוכדת פירוט רב, צבעים עשירים ולרוב אמינים, טווח דינמי רחב להפליא ומראה כללי נפלא. למעשה, גם בלי לבקש ממנה, המצלמה לוכדת בכל צילום מספר רב של תמונות כדי ליצור מהן תמונה אחת עם טווח דינמי רחב, וכך כמעט ולא פגשנו תמונה אחת שבה האזורים הכהים יצאו שחורים מדי או שאיזורים בהירם נשרפו. לפעמים זה קצת הפריע, כאשר אפקט ה-HDR המעט מוגזם הזה חל על פנים של מישהו שצילמנו; בכל שאר המקרים זה נראה נפלא. העדשה הרחבה מסייעת לתפוס הרבה יותר משדה הראייה, וגם היא הפיקה תמונות נהדרות.

ההתלהבות האמיתית שלנו הגיעה מביצועי עדשת הזום. מדובר בהישג יוצא דופן, לייצר עדשה עם זום אופטי של פי 5 במכשיר שעוביו 8.4 מ"מ בלבד, אבל וואווי עשתה את זה. הצמצם הסגור יחסית של f/3.4 אמנם מגביל את השימוש בעדשת הזום לתנאי תאורה טובים (בחושך המצלמה מתקשה להתמקד ולפעמים מוותרת ועוברת לזום הדיגיטלי), אבל בתנאי אור יום - התוצאות מעולות. קשה להאמין שניתן לקבל תמונות חדות, ממוקדות וכמעט ללא פשרות עם זום גבוה כל כך מבלי לזוז מהמקום.

בעוד שמביצועי ה-AI של המצלמה כלל לא התרשמנו - רוב ההבטחות של וואווי, למשל לגבי שיפור הצילומים עם תאורה אחורית חזקה, נשארו על הנייר, הרי שההבטחות על צילום איכותי בלילה אכן מתממשים. מערך החיישן הייחודי (RYB עם פיקסלים עם פיקסלים צהובים במקום ירוקים, שאמורים להכניס עד 40% יותר אור לחיישן), יחד עם הצמצם הפתוח f/1.6, מאפשרים לקבל תמונות טובות מאוד אפילו במצב הצילום הרגיל. אם תבחרו במצב הלילה הייעודי, המצלמה תבקש מכם לנסות להישאר יציבים למשך 6 שניות ארוכות, אבל זה בדרך כלל משתלם. בזמן הזה המצלמה אוספת את כל התאורה שהיא יכולה באמצעות צילום של תמונות רבות בחשיפות משתנות, ולבסוף "תופרת" אותן לכדי תמונה אחת שצריך לראות כדי להאמין. באחד המקרים, כשצילמנו בתוך בר-מסעדה חשוך עם תאורה אדמדמה מינימלית, המכשיר הפיק תמונה יפהפייה שנראתה מוארת בהרבה מהמציאות. כן, זה לא בהכרח ריאליסטי, אבל מצלמה שהופכת חושך לאור זה מרשים. בשולי הדברים נוסיף את מצב המאקרו הייעודי, שמאפשר צילום עצמים זעירים ממרחק של 2.5 ס"מ בלבד - הישג נאה עם תוצאות שומטות-לסת, כמו תמונת גרגרי הפרג על הבאגט שתוכלו לראות בהמשך.

המצלמה הרביעית היא למעשה חיישן ToF, שמסייע למצלמה לזהות רבדי עומק בתמונה וליצור אפקט "בוקה" עמוק ומציאותי יותר. במצב צילום הייעודי לפורטרטים קשה לומר שהתרשמנו מהביצועים באופן יוצא דופן; המצולם אכן מופרד מהרקע והטשטוש של הרקע נאה, אבל הגזירה לא בהכרח מדויקת. מה שכן, לתחושתנו גם בצילום במצב הרגיל המצלמה מסוגלת לזהות עומק ולייצר הפרדה מהרקע ברמה טובה יחסית למצלמה סלולרית.

ומצלמת הסלפי? עם רזולוציית 32 מגה פיקסל קיבלנו תמונות סבירות בלבד; לא שהתמונה לא חדה או איכותית, הבעיה היא בזווית הקבועה של העדשה, שנמצאת איכשהו לא במקום הנכון שבו היא אמורה להיות. הפנים שלנו כמעט תמיד לא היו בדיוק בפוקוס, כי הוא נמצא קצת מאחוריהן. צריך למתוח את היד בצורה מאוד מסוימת כדי לקבל תמונה ממוקדת כראוי. עם זאת, ראויה לשבח התמיכה ב-HDR במצלמה הקדמית, שמסייעת להפיק תמונות שמישות ועם טווח דינמי טוב כמעט בכל תנאי תאורה, אפילו אם השמש נמצאת מאחריכם (בכל מצלמה אחרת כמעט הייתם יוצאים שחורים לגמרי, או שהרקע היה יוצא שרוף לחלוטין).

צילום הוידיאו מתאפשר ברזולוציית 4k עם ייצוב אופטי, אבל למרבה הצער לא בקצב של 60fps. תוכלו במקום לצלם ב-1080p בקצב 60fps, או ב-30fps ועם ייצוב תמונה משולב שמספק תמונה חלקה ביותר גם כשאתם הולכים תוך כדי הצילום. באופן כללי איכות הוידיאו טובה מאוד, אבל פחות מרשימה מביצועי הסטילס. אם אתם חובבים של צילום בהילוך סופר-אטי, תתאכזבו מעט לגלות שמצב 960fps זמין ברזולוציה נמוכה מאוד, בעוד שהמתחרה מבית סמסונג תומך ב-720p בקצב פרימים זה.

אין תכונה שממלאת אותנו אושר בטלפון סלולרי, מסוללה שלא צריך לדאוג לה לאורך כל היום. Huawei P30 Pro מצויד בסוללה כזו, עם קיבולת של 4200mAh וביצועים נפלאים הן במצב המתנה והן בשימוש אמיתי. כמה נפלאים? ביום של שימוש כבד הגענו לשעה 12 בלילה עם 11% סוללה כשמאחורינו 6 שעות של מסך פועל; בימים של שימוש מתון הגענו ליומיים כמעט מלאים של עבודה, עד השעה 7 בערב של היום השני, עם 4 שעות מסך. כך או כך, לעולם לא תצטרכו לחפש מטען באמצע היום.

ואם כבר הגעתם לשלב שבו צריך לטעון את המכשיר, תשמחו לגלות שהמטען המצורף, בהספק של 40 וואט, טוען את הסוללה מ-0 ל-70% תוך חצי שעה בלבד. בנוסף תומך המכשיר בטעינה אלחוטית (אטית בהרבה, בהספק 15W) וכן בטעינה הפוכה, שהיא גימיק ותו לא. 

ה-P30 פרו בנוי היטב בפורמט הפופולארי כיום, עם מסגרת מתכת ושתי זכוכיות מקדימה ומאחור. גם הפעם וואווי נמנעת מלספר באיזו זכוכית השתמשה והאם היא עמידה בשריטות, ולכן עדיף שלא לקחת סיכון ולהצטייד בכיסוי מתאים. מה שאנחנו כן יודעים הוא שהמכשיר מצויד בתקן IP68, מה שאומר שהוא עמיד לגמרי במים ויכול לשהות עד 30 דקות בעומק של מטר. לא היינו מטביעים אותו בכוח, אבל מרגיע לדעת שהוא לא אמור להתקלקל אם הוא נופל לכם בטעות למים.