במהלך הסקירה, גרסת מערכת ההפעלה עודכה מ-WebOS 4.0 ל-4.6 ולמרות ההבדל הקל במספרים, מדובר בהבדלים מעניינים המוסיפים תכונות נחוצות לטלוויזיה. לדוגמה: ב-WebOS 3.5 עדכוני התוכנה נעשו באופן ידני וכל פעם שרציתם לפתוח אפליקציה, עלתה הודעה שיש עדכון זמין ששלח אותכם לעדכן אותה ידנית, אחרת היא לא תפתח - כעת זה נעשה אוטומטית. בנוסף, אם היה עדכון ליותר מאפליקציה אחת, היה צריך לעבור אחת אחת ולעדכן אותה ידנית. כעת ניתן לעדכן את כולן בבת אחת.

חנות האפליקציות יחסית עשירה, יש תמיכה בכל שירותי הווידאו המוכרים כמו נטפליקס, אמאזון פריים וידאו, סלקום, פרטנר, Next, מאקו ואפילו ספוטיפיי. בנוסף יש כמה משחקים אם אתם בקטע, אך אל תצפו פה ליותר מדי. עוד תוספת נחמדה לגרסה החדשה, מגיעה בצורת שליטה מרחוק בהתקנים מחוברים. כך שאם במקרה חיברתם Apple TV למסך, תוכלו לשלוט בו דרך השלט הרחוק. בעוד שזו תכונה מאוד לא בלעדית וממש לא חדשה, זה עדיין נחמד שזה קיים. עם זאת, מעטות האפליקציות הרלוונטיות לישראל שקיימות לסטרימר של אפל ולא לטלוויזיה של LG.

התפעול נעשה דרך שלט ה-Magic Remote שכנהוג אצל LG, כולל עכבר אוויר הנשלט על ידי תנועת השלט במרחב. הפונקציה הזו היא מוצלחת ואיומה בו זמנית. בכך היא מאוד מקלה על תנועה בין קצוות מנוגדים של הממשק, או כשרוצים להקליד משהו על המקלדת המוצגת על המסך - אין צורך ללחוץ שוב ושוב על מקשי החיצים, פשוט מניפים את השלט. מצד שני, הסמן לא נעלם מספיק מהר ואין דרך לדעת איך לגרום לו להיעלם מכיוון שכל אפליקציה מתנהגת אחרת.

וזו הנקודה שבה רואים את ההבדל בין מערכת הפעלה סגורה עם פיקוח, לבין מערכת גמישה יותר. לדוגמה, בנטפליקס, בזמן שפס הזמן מופיע על המסך, לחיצה על מקש חזור תעלים אותו וזהו. לעומת זאת, באותה סיטואציה בסלקום TV, לחיצה על מקש חזור, תוציא אתכם מתוך התוכן אל התפריט הראשי. אם כך, על מה צריך ללחוץ כדי לסגור את הפס של הזמן ולהעלים את הסמן מהמסך? אז כן, אפשר לחכות, אבל למה שנמתין בזמן שהשליש התחתון של התמונה מוסתר על ידי ממשק שאין צורך בו? לטעמנו, אם LG ישראל הייתה מכתיבה למפתחי האפליקציות המקומיים קווים מנחים בקשר לתפעול הפנימי של התפריטים, הייתה מתקבלת חוויה המרגישה לא רק אחידה יותר, אלא גם מקצועית והכי חשוב - לא מתסכלת.

אחת המגבלות המושרשות בטכנולוגיית ה-OLED, היא צריבת מסך. התופעה המוכרת מתרחשת כשאותה תמונה סטטית מוצגת על המסך ללא שינוי, ולעומת מסכי LCD ישנים שבהם התהליך היה לוקח זמן רב, במסכי OLED הצריבה יכולה להתרחש דיי בזריזות. כדי למנוע אותה, המסך עובר למצב שומר מסך תוך כשתי דקות של חוסר פעילות, ולמרות שזה לא מרגיש הרבה, זה יכול להיות מעט מעצבן, במיוחד כשכל לחיצה על השלט לא רק מחזירה את המסך לפעולה, אלא גם מפעילה אוטומטית את אותה תוכנית שעצרתם, בין אם ביקשתם או לא.

שמחנו לראות שכל ארבעת כניסות ה-HDMI ב-E9 הן מסוג HDMI 2.1 התומכות בין השאר במגוון פורמטים של HDR, רזולוציה של עד 10K ובפרט תמיכה ב-8K ב-60 פריים לשנייה או 4K ב-120 פריים לשנייה - שני פורמטים שכלל אינם רלוונטיים למסך זה, אך עדיין נחמד שיש. בנוסף יש 3 כניסות USB, יציאה אופטית למערכות סראונד או סאונדבר, יציאת אוזניות 3.5 מילימטר רגילה, וכניסת קומפוננט \ קומפוזיט קומבו דרך מתאם הכלול באריזה.

במקביל לחיבור הרשת הרגיל, אנטנת ה-WiFi תומכת ב-5Ghz מה שסיפק לא רק קליטה חזקה ויציבה מהרגיל למיקום שבה הצבנו אותה, אלא גם מהירות גבוהה. עד כה תמיד נשענו על חיבור רשת פיזי דרך חשמל, אך ב-E9 הקליטה הייתה מספיק טובה לא רק כדי לצפות בנטפליקס ב-4K על 16 מגה ביט - הקצב המקסימלי, אלא גם כדי להזרים סרטים כבדים בהרבה מהשרת המקומי שלנו שעליו מותקנת תוכנת PLEX.

בדומה ל-Hub של סמסונג, LG הוסיפה ממשק ניהול לבית החכם, דרכו ניתן לראות את הסטטוס של מכשירי ה-IoT הנתמכים ואת כל התקני המדיה הזמינים לשימוש - מקומי או ברשת. אך להבדיל מהמערכת של המתחרה, אין כאן אפשרות לשלוט במכשירים, רק לראות את מצבם. כמו כן, כשפעולה מסוימת מסתיימת, למשל מכונת הכביסה המחוברת סיימה, אין כל חיווי על המסך שהפעולה הסתיימה, וגם לא אפשרות לבחור אם לקבל הודעה על כך או לא.