לקחנו את ה-Air Force 360 אלינו לדירה והשתמשנו בו כמעט מדי יום למשך כשלושה שבועות, במקום השואב הביתי  הרגיל שלנו. מדובר בדירת 4 חדרים בגודל כ-120 מטר, שבה גרים גם ארנבון שנוהג לפזר פרווה ולקרוע חוטים משטיח השאגי, ושתי תוכיות שתורמות עם לכלוך משלהן לחדר בו הן נמצאות.

השואב מאפשר שתי עוצמות שאיבה - רגילה וטורבו. במהלך כל תקופת הבדיקה לא נזקקנו להפעיל את מצב הטורבו, כיוון שהמצב הסטנדרטי עוצמתי מספיק. ראש המברשת הממונע והמנוע הראשי עושים עבודה מצוינת בשאיבה ואיסוף כל פיסת לכלוך - מאבק, חוטים, פירורים, נוצות קטנות ולמעשה כל לכלוך שהיה על הרצפה. בחלק מהמקרים החוטים הסתבכו במברשות שבראש השאיבה ונשארו כרוכים שם, אבל בשום שלב לא נתקעו במנגנון חיוני או הפסיקו את פעולת השואב. 

מאחר ומדובר בשואב קצת כבד, מצאנו שהתנועה שלו על הרצפה פחות זורמת וקלה משהיינו רוצים. התנועה קדימה קלה, אבל למשוך אותו אחורה או לנווט עם ראש השאיבה בין רגלי הכיסאות מעט "כבד" ודורש מאמץ מעט גדול יותר. עם זאת, בזכות השאיבה החזקה והיעילה, הצלחנו לשאוב את כל הדירה תוך כ-8 דקות לכל היותר בכל פעם, והבית נותר נקי ומצוחצח בתום הפעולה.

שאיבת שטיחים זימנה לנו הפתעה נעימה: אין צורך להחליף את ראש השאיבה למברשת ייעודית לשטיחים, כמו שקורה בדגמים אחרים. המברשת ורסטילית מספיק כדי לנקות באופן יעיל גם רצפות, פרקטים ומשטחים קשים אחרים וגם שטיחים. שאבנו איתה גם שטיח צ'ינדי (הודי), שמהווה אתגר דווקא משום שהוא קל יחסית ולכן עלול להתרומם ו"להידבק" לשואב; וגם שטחי שאגי עם שיער קצר יחסית. בשני השטיחים היינו מרוצים מתוצאות השאיבה.

כמו בכמה שואבים אחרים שבדקנו לאחרונה, ראש השאיבה הראשי מצויד בנוריות LED שמאירות את הרצפה ומסייעות לראות את הלכלוך גם בחדר חשוך, שזה נחמד ומועיל.

Tefal Air Force 360 הוא שואב בעיצוב חייזרי במקצת, עם שילוב צבעים של שחור, ירוק ואפור. כמקובל בסוג השואבים הזה, הוא עשוי משלושה חלקים מרכזיים: יחידת המנוע שבה נמצא המנוע, שקע הטעינה, מיכל איסוף הפסולת, ידית האחיזה וכפתורי ההפעלה; יחידת ראש השאיבה הממונע והמוט שמחבר בין שתיהן. כל הקונסטרוקציה הזו יחסית כבדה - 2.8 קילו, מה שבא לידי ביטוי גם בפעולת השאיבה עצמה (כפי שתיארנו בסעיף הקודם) וגם בנשיאת השואב ממקום למקום. לשם השוואה, השואב Dyson V11 שוקל קצת יותר - 3 קילו, בעוד שה-Roidmi F8 שוקל כמעט מחצית, 1.5 קילו בלבד.

לחצן ההפעלה נמצא, כמו הדק של אקדח, מתחת לידית האחיזה, אבל להבדיל מהשואבים של דייסון המתג נשאר לחוץ ולא צריך להחזיק אותו עם האצבע כל הזמן. לחצן ה-Boost שמעביר למצב טורבו ממוקם משום מה בראש השואב, רחוק מהלחצן הראשי.

המילים All in one נמצאות בשם המוצר מסיבה מוצדקת. הערכה שלו כוללת מגוון רחב במיוחד של אביזרים, מעבר לראש השאיבה הראשי שמיועד לרצפות ושטיחים. תמצאו שם עמדת עגינה שיש לחבר לקיר ושיכולה לטעון את השואב, ראש מיוחד בצורת משולש לפינות, 3 ראשים עגולים בצורת מברשת למשטחים עדינים, טקסטיל ומשטחים מלוכלכים, מברשת ממונעת קטנה שמתאימה לשאיבת שיער ופרוות בעלי חיים, מברשת טלסקופית מוארכת לניקוי אבק באזורים מרוחקים (למשל בין הצלעות של הרדיאטור), ראש קטן לרהיטים וראש מוארך לשאיבת חריצים ומסילות. בכמה מהאביזרים האלה תשתמשו בפועל? כנראה שלא הרבה. 

בעוד שהפירוק וההרכבה של יחידות המנוע, המברשות השונות והמוט קלים ונוחים מאוד, מצאנון שפירוק וריקון מיכל הלכלוך מסורבל להפליא ולא נוח בעליל. הפירוק של המיכל פשוט, אבל כדי להחזיר אותו תצטרכו להחזיק את השואב בזווית מאוד מסוימת כדי לראות לאיזה שקעים יש לחבר את הזיזים שעל המיכל. גרוע מזה, במקום שתהיה נצרה שמשחררת מכסה ומרוקנת את הלכלוך לפח, כמו בכל שואב אחר - כאן תצטרכו לפרק ידנית את המכסה העליון, לשלוף החוצה (שוב, עם הידיים) את הפילטר המטונף ורק אז לשפוך את התכולה לפח.