המוצרים של JBL מתאפיינים בדרך כלל בצליל מודגש ומקפיץ, עם המון באס מצד אחד ותדרים גבוהים חדים מצד שני - סגנון שנשמע מצוין במוזיקת פופ עכשווית. ל-Tune 220TWS יש רק חצי מזה: הן מצליחות לספק באס יפה, במיוחד לאור העובדה שאין להן שרוולי סיליקון שנכנסים לאוזן, אבל כל השאר מאכזב. התדרים הגבוהים לא מדויקים ולא חדים וכתוצאה מכך הצליל לא נשמע מפורט כראוי. כל מה שקורה בטווחי ה-Mid עגום עוד יותר, ולא כדאי לצפות לסאונד איכותי שבו כל כלי נגינה וכל אלמנט נשמעים באופן ברור ונפרד על בימת צליל עשירה. במקום זאת מתקבל צליל מפוזר, לא מדויק ובאיכות בינונית.

עם איקוולייזר טוב תוכלו לשפר את איכות הצליל בערך ב-20% להערכתנו, לא יותר מזה. אנחנו לפחות לא הצלחנו להגיע לסאונד שהשביע את רצוננו גם בשימוש באיקוולייזר המעולה Dolby Atmos שמובנה במכשירי הדגל של Huawei.

מבחינת איכות החיבור למכשיר - אין לנו תלונות. עם Bluetooth 5.0 העדכני, לא חווינו ניתוקים או חוסר סנכרון לתמונה בצפייה בסרטונים.

בעוד מרבית אוזניות ה-True Wireless בשוק מגיעות בתצורה של שרוולי סיליקון הנכנסים לעומק האוזן, JBL Tune 220TWS דומות דווקא ל-Airpods, גם בצורת הרגלית המוארכת וגם בכך שהאוזניות יושבות בחלק החיצוני של האוזן, ללא אטימה כלשהי. 

בעוד שאפל עשו את זה באלגנטיות, עם מבנה עגלגל ונעים למגע, האוזניות של JBL מתאפיינות בקווים חדים וגסים במקצת דווקא היכן שהן פוגשות את פנים האוזן. הכנסתן לאוזן צריכה להיעשות בזהירות מסוימת כדי לא לקבל חיכוך לא נעים עם קצה חד, ומצאנו שלא נוח לענוד אותן לאורך זמן רב. מבחינה עיצובית מדובר באוזניות פשוטות למראה ומעט ארוכות ועבות מהמקובל. התכונה היחידה הבולטת בהן היא הצבע - ניתן לרכוש אותן במגוון רחב של צבעים, בהם שחור, לבן, כחול, ירוק, וורוד ואפור.

שני יתרונות יש ל-JBL Tune 220TWS על פני אוזניות אחרות בשוק, ובשניהם אין לזלזל. ראשית, דווקא בגלל היעדר שרוול סיליקון על ראש האוזנייה, הן לא אוטמות לגמרי את האוזן וכך ניתן להמשיך לשמוע במידה מסוימת את הסביבה ולא להתנתק לחלוטין; בנוסף, נחסכת מכם שמיעת הנשימות והצעדים שלכם, כפי שקורה במרבית אוזניות ה-In-Ear. יתרון שני נמצא במקשי השליטה שממוקמים בחלק העליון החיצוני של כל אוזניה. אנחנו מרבים להתלונן שהיצרניות עוד לא הצליחו לפצח מנגנון נוח לאוזניות כאלה - משטחי מגע מפספסים או נלחצים בטעות, בעוד שכפתורים פיזיים נוטים לדחוף את האוזניה פנימה ולהכאיב. נראה ש-JBL מצאה פיתרון מוצלח; זוג מקשים פיזיים "רכים", שלא צריך ללחוץ עליהם בחוזקה וכך ניתן לשלוט עליהן בצורה מדויקת ויעילה.

פחות אהבנו את הפונקציונליות עצמה של המקשים האלה. ניתן להפעיל ולעצור את המוזיקה בלחיצה אחת על האוזניה הימנית, או להזניק את העוזרת הקולית הלחיצה כפולה; עם האוזניה השמאלית ניתן לדפדף קדימה ואחורה בין השירים, וזהו. לא ניתן לשלוט בעוצמת השמע וחבל, כיוון שניתן היה להטמיע יכולת זו באמצעות לחיצות ארוכות על המקשים. האוזניות גם לא מסוגלות לזהות כשהוצאתם אותן מהאוזן ולעצור את המוזיקה אוטומטית, כפי שדגמים מתקדמים מסוגלים לעשות.

האוזניות לא מצוידות בתקן כלשהו לעמידות במים, ולא היינו מעמידים אותן במבחן אפילו בגשם קל.

שעתיים ו-40 דקות האזנה - זה זמן הפעולה המרבי שה-JBL Tune 220TWS מסוגלות לספק לפני שהן דורשות לחזור לקייס הטעינה. מדובר בזמן פעולה קצרה להפליא ומאכזב ביותר, קצר אפילו מהבטחת היצרן ל-3 שעות שגם הוא קצר ביותר מחצי מהמתחרים בשוק. קופסת הטעינה מסוגלת לספק עד 19 שעות בסך הכל.

קופסת הטעינה עצמה סימפטית למדי; היא קטנטנה וקלה, עם תושבות מגנטיות שמחזיקות את האוזניות בפנים בחוזקה, מכסה מגנטי יציב ונוריות חיווי למצב הסוללה של הקופסה עצמה, שממוקמים משום מה בחלק הפנימי מתחת המכסה במקום מבחוץ, אבל ניחא. בצד השלילי, הטעינה מתבצעת באמצעות חיבור Micro-USB המיושן ולא USB-C, והוצאת האוזניות עצמן מתוך התושבות לא כל כך נוחה בגלל קרבתן לציר המכסה של הקופסה.