אנקר מעולם לא היתה מותג אודיו בולט, ואולי לכן היא משתדלת מאוד להרעיף שבחים על איכות הסאונד של האוזניות הללו, עם תיאורים כמו "דרייברים מצופי יהלום המשפרים את טוווח התדרים ב-15% ואת כמות הבאס פי 2", והבטחה לסאונד עם "דיוק ללא רבב". ואם לא השתכנעתם, אפליקציית Soundcore של החברה אפשרת לכם להגדיר פרופיל סאונד אישי המבוסס על תהליך דמוי בדיקת שמיעה (HeadID), ולקינוח - איקווליזר עם 22 תבניות צליל מוכנות מראש ועוד אפשרות לכוון ידנית את האיקוולייזר לפי טעמכם האישי.

אחרי כל זה, איכות ההאזנה שמספקות ה-Liberty Air 2 סבירה פלוס, אבל לא מצטיינת. הצליל שלהן לטעמנו לא מדויק בשום צורה, אבל מכוון כך שיישמע דינמי ומודגש במקומות הנכונים, שזה פרופיל הצליל הפופולארי והאהוב על מרבית המשתמשים. הבאסים אכן עמוקים ועשירים כפי שמבטיחה החברה, אבל היינו שמחים לקצת יותר דגש בתדרים הגבוהים כדי לקבל צליל קריספי וצלול יותר. בחלק מהרצועות שהאזנו להן, זיהינו צרימה בתדרי ה-High-mid; כך למשל בשיר Liar של Camila Cabello, הסקסופונים שמנגנים ברקע נשמעו חורקים קצת, ובשיר Only love של Jordan Smith בכל פעם שהזמר עלה לטונים גבוהים, קולו (הצלול והקטיפתי במקור) התעוות ונשמע צורמני מעט. באופן כללי התחושה שלנו היתה של צליל טיפה מלאכותי ולא טהור. עם זאת, בשירי פופ עכשווים ששמים דגש על באסים מקפיצים האוזניות מתפקדות טוב מאוד בסך הכל.

הווליום המרבי גבוה מאוד (הרבה יותר ממה שכדאי לכם לשמוע אם חשוב לכם לשמור על השמיעה), ובזכות ה-Bluetooth 5.0 אין ניתוקים או הפרעות כמעט בכלל, או בעיות של סנכרון לתמונה כשצופים בוידיאו.

Anker Soundcore Liberty Air 2 הן אוזניות אלחוטיות בעיצוב שמזכיר את הדור הראשון והשני של Apple Airpods, עם רגליות ארוכות יחסית שיוצאות מהאוזן לכיוון מטה. היתרון של העיצוב הזה הוא שקל לשלוף אותן מהאוזן בעזרת הרגליות, ושהאוזנייה עצמה אינה בולטת כל כך מהאוזן ואינה משווה לכם מראה מגוחך כשאתם עונדים אותה. אהבנו את הגימור האפור-שחור-מט עם ההדגשות האדומות שקיבלנו לבדיקה (יש גם בלבן).

האוזניות מגיעות עם 5 מתאמי סיליקון, כך שלא משנה מה גודל תעלת האוזן שלכם, סבירות גבוהה שתמצאו את הראש המתאים לכם. הן נכנסות בצורה נוחה למדי לאוזן ומצאנו שנוח להרכיב אותן לאורך זמן, אבל מצד שני לעיתים צריך לשחק קצת עם המיקום שלהן באוזן כדי למצוא את הנקודה שבה השרוול אוטם היטב את תעלת האוזן, אחרת איכות הצליל נפגעת. חשוב לדעת שהאוזניות לא אחוזות בחוזקה בתוך האוזן ולכן לא מתאימות לפעילות ספורטיבית.

לאחר הזיוווג הראשוני, החיבור לטלפון מתבצע אוטומטית עם פתיחת הקייס והוצאת האוזניות. הן משמיעות צליל הפעלה וכן חיווי קולי על מצב הסוללה, שזה נהדר בעינינו. 

תפעול האוזניות נעשה באמצעות משטחי המגע שממוקמים על החלק החיצוני של כל אוזניה. משטחי מגע יותר קלים לתפעול באוזניות TWS מאשר לחצנים פיזיים (שעלולים לדחוף את האוזניה עמוק לתעלת האוזן), אבל מועדים לנגיעות אקראיות. אנקר הבינה זאת, ולכן אין שום אפשרות להפעיל את משטחי המגע בנגיעה בודדת - רק בנגיעות כפולות או ממושכות. יש בזה היגיון ועטעם, אבל זה גם טיפה מעצבן שהפעלה, עצירה או דפדוף מחייבים נגיעה כפולה. באמתעות האפליקציה ניתן להגדיר מה עושה כל פעולה, אבל אתם מוגבלים בכמות האופציות. לדוגמה, ניתן לבחור שנגיעה כפולה על אוזניית ימין תשמש להפעלה/עצירה, ואז את אוזן שמאל תוכלו לתכנת לדפדוף קדימה. מה עם דפדוף לשיר הקודם? אין אפשרות. לחלופין, ניתן להגדיר שאחת האוזניות תפעיל את העוזרת הקולית בטלפון, ולוותר לגמרי על הדפדוף בין השירים. לחיצה ארוכה יכולה לשמש להגברת והנמכת הווליום.

את האפליקציה הנלווית כבר הזכרנו בהקשר של איכות הצליל והאיקוולייזר; נציין שהאפליקציה מאפשרת גם להפעיל או לכבות את הפונקציה של עצירת המוזיקה באופן אוטומטי כאשר שולפים את האוזניה מהאוזן.

אנקר מבטיחה עד 7 שעות האזנה רצופות באוזניות, ועד 28 שעות בסך הכל יחד אם מחשיבים טעינות בינתיים בקייס הטעינה המצורף. הקייס אגב קומפקטי מאוד, נכנס לכיס הג'ינס בקלות ומבלי להציק, כולל 3 נוריות חיווי למצב הסוללה הפנימית שלו, נטען באמצעות חיבור USB-C העדכני ואפילו תומך בטעינה אלחוטית. החיסרון היחיד, אך המשמעותי שלו, הוא שהתושבות הפנימיות של האוזניות קרובות מדי לציר המכסה, כך שקשה לשלוף החוצה את האוזניות משום שהאצבעות מתנגשות במכסה.

מבחינת חיי סוללה, ה-Liberty Air 2 עושות עבודה טובה, גם אם לא עומדות בהבטחת היצרן. אנחנו הצלחנו לסחוט מהן 5 שעות ו-20 דקות לפני שנאלצנו להחזיר אותן לטעינה.