ל-Poco F2 Pro יש ספיקר בודד בתחתית, ולא מערך רמקולים סטריאופוניים כמו שניתן למצוא במרבית מכשירי הדגל העדכניים. הספיקר מספק עוצמת שמע גבוהה (לא תפספסו אף התראה או רינגטון), אבל איכות הצליל סטנדרטית לגמרי, שום דבר מיוחד. האפרכסת לשיחות נמצאת בחיבור שבין זכוכית המסך למסגרת המתכת מסביב, והיא צרה מאוד אבל מספקת איכות שיחה טובה. לא חווינו אי-נוחות כלשהי בהצמדת המכשיר לאוזן, שכן הקווים המתעגלים של המסגרת מרככים את הזווית.

להאזנה למוזיקה באוזניות או ברמקול חיצוני תוכלו להשתמש הן בחיבור 3.5 מ"מ, ששיאומי בחרה להשאיר בדגם הזה, או בקישורית Bluetooth 5.1 העדכנית, כולל תמיכה במקודדי aptX HD ו-aptX Adaptive שמספקים איכות צליל גבוהה וחיבור יציב יותר. 

לפני זמן קצר בדקנו כאן את ה-Xiaomi Redmi Note 9S והתלוננו על ממדיו הגדולים ובעיקר על משקלו הכבד, 209 גרם. כאילו כדי להכעיס, המכשיר הבא של שיאומי אפילו כבד יותר, עם משקל של 219 גרם. יש להניח שהרצון להשאיר את המסך נקי ממגרעת וחורים ולהשתמש במקום זאת במצלמת סלפי ממונעת שמתרוממת ממסגרת המכשיר תרם לתוספת המשקל. האם זה שווה את זה? לטעמנו לא כל כך. המכשיר בפירוש כבד מאוד לאחיזה, ובשימוש ממושך הרגשנו לחץ וכאב בפרק היד ונאלצנו לשנות אחיזה.

מעבר לסוגיית הגודל, ה-Poco החדש מתהדר בעיצוב יפהפה; הגב שלו עשוי זכוכית בגימור שמזכיר זכוכית קפואה, כזה שאינו מבריק ומייצר השתקפויות וגם אינו סופח טביעות אצבע בקלות. בחלק העליון של גב המכשיר נמצא אלמנט המצלמות העגול (שאינו בולט מדי ומאפשר הקלדה כשהמכשיר מונח על השולחן מבלי שיתנדנד), בעוד שבחלקו הקדמי יש מסך - ורק מסך, ללא חורים, עם שוליים דקיקים וסימטריים מאוד, למעט השול התחתון שעבה מעט יותר. אהבנו את הצבע האדום של מקש הנעילה, שמייצר ניגוד מעניין ומוסיף קריצה ספורטיבית.

נחזור למסך. מדובר במסך AMOLED בגודל 6.67 אינטש ברזולוציית Full HD+ שתומך ב-HDR ומגיע לבהירות מרבית של 500 nit. מעבר לכך שהתצוגה במסך מצוינת, עם צבעים עשירים ואפשרות לבחירה בין פרופילי צבע שונים למי שמעוניין בדיוק צבע מקסימלי, אי אפשר שלא להתפעל מהשלמות של המסך - כוונתנו לכך שהוא אינו מופרע על ידי חור או מגרעת למצלמה. זה מעולם לא הפריע לנו במכשירים אחרים, אבל בכל זאת יש משהו מהפנט במסך גדול ונקי כל כך. שיאומי לא שילבה במכשיר את תכונת הבהירות המסתגלת של אנדרואיד 10 אלא בהירות אוטומטית על בסיס חיישן התאורה בלבד, וזה חבל. בנוסף, להבדיל מה-Mi Note 10 שהושק גם הוא רק לאחרונה בישראל, ל-Poco F2 Pro אין קצב רענון תצוגה מהיר של 90Hz אלא רק 60Hz.

בצלע הימנית של המכשיר ממוקמים מקש ההפעלה ומעליו ומקשי הווליום, שניהם נגישים ומגיבים היטב ללחיצה. שקע הטעינה מסוג USB-C נמצא בתחתית, לצד מגירת ה-SIM, ובחלק העליון נמצא החיבור לאוזניות. את קורא טביעת האצבע שילבה שיאומי מתחת למסך, במיקום מעט מוגבה ביחס למרבית המכשירים האחרים בשוק. הקורא הביומטרי מתפקד באופן סביר; הוא זיהה את האצבע שלנו בערך ב-90 אחוז מהפעמים, שזה טוב אבל לא מצוין; מעבר לכך מהירות הקריאה שלו לא מאוד מרשימה, אם כי גם לא איטית במיוחד. אם תבחרו להשתמש בזיהוי הפנים, תגלו שחייבים להדליק את המסך ולהחליק את האצבע למעלה כדי להכניס לפעולה את המנגנון (כנראה כדי שהמצלמה הממונעת לא תופעל שלא לצורך בכל פעם שהמסך נדלק). זיהוי הפנים אמנם מהיר מאוד, אבל הזמן שלוקח להפעיל את המסך, להחליק את מסך הנעילה למעלה, להמתין שהמצלמה תעלה - כל אלה מאריכים את זמן זיהוי הפנים לבערך שנייה וחצי. זה לא נשמע הרבה, אבל היינו שמחים בכל זאת לזיהוי ביומטרי מהיר אחד לפחות במכשיר הזה.

בדרך כלל איננו מתייחסים לנושא הרטט בסמטראפונים - כמה אפשר כבר לחדש במנוע רוטט? - אבל במקרה הזה דווקא יש חידוש. ב-Poco F2 Pro יש מנוע איכותי ומדויק לרטט, שמתפקד בעיקר כדי לספק משוב תחושתי (Haptic feedback) בלחיצה על מקשי הניווט, הסטת התראות מהוילון, חיווי תחושתי על הגעה לקצה טווח הגלילה בעמוד וכמובן במקלדת. התגובה המדויקת, שניתן לשלוט על עוצמתה, משפרת מאוד את חווית השימוש ומחזקת את התחושה שמדובר במכשיר רציני.

הדגם שקיבלנו לסקירה היה ה"חלש" יותר, כביכול, עם זיכרון 6GB מסוג LPDDR4X; המכשיר זמין גם בגרסת 8GB RAM מסוג LPDDR5. האם יש הבדל? יכול להיות; האם יש צורך במכשיר מהיר יותר? ספק גדול. גם בתצורה הבסיסית שלו, ה-Poco מעניק חווית שימוש משובחת עם מהירות פעולה מצוינת, אנימציות חלקות, תגובה מיידית לכל פעולה וטעינה מהירה של היישומים. הוא מצויד במעבד החזק ביותר של קוואלקום כרגע, Snapdragon 865, ויחד עם זיכרון ה-RAM המהיר וזיכרון אחסון מהיר גם הוא בתקן UFS 3.1, מדובר בתותח ביצועים שתענוג להשתמש בו.

במבחני הביצועים השונים קיבל המכשיר ציונים גבוהים במיוחד, כפי שתוכלו לראות בצילומי המסך הבאים:

את מערכת ההפעלה MIUI 11 של שיאומי אפשר לאהוב או לשנוא; זה ממשק שונה מאוד מאנדרואיד 10 הנקי, שלטעמנו נראה מצוין ומעניק שפע של אפשרויות התאמה אישית מעולות. בין היתר, ניתן לבחור בין תצורת משגר יישומים קלאסי (כמו באייפון) לבין מגירת יישומים, שבה תוכלו להסתיר חלק מהאפליקציות ולגשת אליהן באמצעות מחווה סודית; יש שפע של עיצובים וערכות נושא, כולל למסך הנעילה ואפילו ניתן לקבוע את צבע התאורה וצלילי האפקטים של מצלמת הסלפי. למרות שהעיצוב מוקפד מאוד, הפריע לנו שהאייקונים של ההתראות במסך הנעילה אינם ייצוג מונוכרומטי של האייקון (כמו שמופיע בשורת ההתראות כשהמכשיר דלוק) אלא האייקון הצבעוני עצמו, כולל הרקע הלבן סביבו - זה נראה מאוד לא אסתטי. בזמן שהשתמשנו במכשיר נתקלנו רק בפעם אחת בפרסומות בממשק עצמו, מיד לאחר שהתקנו אפליקציה חדשה וסורק האבטחה של שיאומי נכנס לפעולה. בסך הכל, לטעמנו השילוב בין מערכת ההפעלה הבוגרת לחומרה העוצמתית מספק חווית שימוש מצוינת, שמצליחה להשכיח אפילו את הכובד המופלג של המכשיר הזה.

מערך הצילום העגול שבגבו של ה-Poco מכיל 4 מצלמות: מצלמה ראשית ברזולוציית 64 מגה פיקסל עם צמצם f/1.9, מצלמת זום X2 שמשמשת גם כמצלמת מקרו ברזולוציית 5 מגה פיקסל, מצלמה עם עדשה אולטרה-רחבה ברזולוציית 13 מגה פיקסל ומצלמה נוספת שמיועדת רק לעומק שדה. ממשק המצלמה נוח ומהיר, עם גישה נוחה למרבית הפונקציות הנחוצות.

באשר לאיכות הצילום, אמנם לא מדובר בטוען לכתר ויש מצלמות איכותיות מאלה של המכשיר הזה, אבל עדיין היינו שבעי רצון בסך הכל מהתוצאות. ראשית, חשוב לזכור להפעיל את מצב ה-HDR האוטומטי, אחרת הטווח הדינמי מצומצם למדי ואיזורים שרופים מופיעים בתמונות רבות. כאשר ה-HDR פעיל, צילום באור יום שביצענו עם המצלמה הראשית יצאו מצוינים, עם חדות טובה, צבעים אמינים ורמת רעש דיגיטלי נמוכה. העדשה הרחבה מפיקה תוצאות דומות מבחינת צבעים, אבל רמת הפירוט נמוכה יותר ומבט בעומק התמונה מגלה אובדן פרטים ואפקט "צבעי שמן" אפילו בתמונות שצילמנו באור יום מלא. ואשר לעדשת הזום, קיבלנו איתה תמונות טובות אבל רמת הרעש הדיגיטלי גבוהה יותר. האמת היא כזו: אם תתבוננו בתמונות שה-Poco מפיק במסך גדול, בגודל התמונה המלא, תגלו בהן יותר פגמים משהייתם מצפים למצוא במכשיר דגל. אבל אם אתם כמו מרבית המשתמשים - צופים בתמונות על מסך המכשיר, משתתפים ברשתות חברתיות וכדומה, תהיו מסופקים לחלוטין מהמצלמה הזו.

צילום בתאורה חלשה בתוך הבית עם העדשה הראשית הניב תוצאות די טובות, מוארות כראוי ובדרך כלל לא מטושטשות, אבל אם האובייקט שלכם נוטה לזוז (ילדים, בעלי חיים) קשה מאוד לקבל תמונה טובה. צילמנו כמה תמונות עם מצב הלילה הייעודי בתוך הבית ודי התאכזבנו - התמונות יצאו מגורענות וללא שיפור בצבעים או בחדות, אלא רק בטווח הדינמי. עם זאת, כאשר צילמנו בחוץ בשעת בין-ערביים עם מצב הלילה ובלעדיו, כאן גילינו הבדל של שמיים וארץ: בתמונות שצולמו עם מצב הלילה פעיל הצבעים היו אמינים ומדויקים יותר, החדות גבוהה יותר ובעיקר הטווח הדינמי הרחב הפך את שלוליות האור האקראיות לאזורים מפורטים לעילא (בתמונות להלן, הראשונה צולמה ללא מצב Night Mode פעיל, והשנייה צולמה לאחר הפעלת מצב זה).

שווה להתעכב גם על מצלמת המקרו: התמונות שצילמנו איתה היו איכותיות משציפינו ואיפשרו לנו ללכוד פרטים קטנטנים באלמנטים שצילמנו. הרעש הדיגיטלי בתמונות מעט גבוה, אבל לחובבי המקרו יש כאן פיתרון יפה. עם מצלמת הסלפי הממונעת צילמנו כמה תמונות סלפי מוצלחות בהחלט מבחינת פירוט וחדות, אם כי לא מדובר באיכות יוצאת דופן.

צילום הוידיאו מתאפשר ברזולוציית 8K - אין לנו מסך שתומך בזה וגם לכם אין, ולכן בינתיים מדובר בגימיק לטעמנו; וכן ב-4K בקצב של 60 או 30 פריימים לשנייה. כיוון שהמייצב האופטי אינו זמין בקצב של 60 פריימים, התנועה אולי חלקה אבל התמונה כולה רעדה באופן שכמעט גרם לנו לבחילה. מצאנו שמצב הצילום האופטימלי היה 4K בקצב 30 פריימים; במצב זה קיבלנו סרטונים חדים מאוד, מפורטים ועם תנועה מבוקרת ולא רועדת גם כאשר הלכנו תוך כדי צילום הוידיאו.

Poco F2 Pro מציג ביצועי סוללה כמעט מושלמים, כשרק תכונה אחת חסרה לו: טעינה אלחוטית. הטעינה החוטית, שמתבצעת באמצעות כבל USB-C והמטען המהיר שמצורף בערכה (לפחות אם תרכשו אותו מהיבואן הרשמי), מהירה להפליא, והסוללה נטענת ממצב ריק לחלוטין ועד ל-100% תוך כשעה -10 דקות בלבד. 

משך חיי הסוללה מעולים גם כן. עם קיבולת סוללה של 4700mAh, הצלחנו להגיע לסוף כל אחד מימי הבדיקה ללא מאמץ, גם בימים עמוסים. מבחינת שעות מסך, הצלחנו באופן עקבי לקבל כ-7 שעות מסך, כאשר בהירות התצוגה קבועה בסביבות 75%. אלו נתונים נפלאים, שמאפשרים למשתמש לסמוך על כך שהמכשיר יעבוד לאורך כל היום ללא צורך לרדוף אחר מטען.

סדרת Poco אמורה להוות אלטרנטיבה מוזלת, אך ללא פשרות בגזרת הביצועים, לסדרת Mi של שיאומי. למרות שהמחיר של ה-Poco F2 Pro אינו זול במיוחד, הוא לא מציע עמידות במים - ועם המצלמה הקדמית הממונעת אכן אין סיכוי לפיצ'ר כזה. מעבר לנושא העמידות במים, המכשיר אמנם בנוי היטב ומשדר איכות גבוהה, אבל ריבוי הזכוכית, כמו בכל מכשיר דגל היום, מעלה את הסיכון לשברים בנפילה, סיכון שמוחמר כאשר המכשיר כולל חלקים נעים וממונעים.