Xiaomi Poco X3 GT מצויד בזוג רמקולים, אחד בתחתית ואחד בראש המכשיר (ולא משולב באפרכסת כמקובל), שחוברים יחד כדי לספק תמונת צליל סטריאופונית. איכות הצליל לא רעה, אם כי לא מאוד מרשימה; הסאונד אמנם חד אבל חסר לו קצת נפח. לשיחות, רינגטונים וכדומה הרמקולים עושים את העבודה היטב, וגם שיחות באמצעות האפרכסת התבצעו באופן חלק ובעוצמה טובה.

למכשיר אין חיבור 3.5 מ"מ לאוזניות חוטיות, אבל הוא מצויד ב-Bluetooth בתקן 5.2 העדכני ותומכך במקודד AptX-HD האיכותי, כך שההאזנה עם אוזניות אלחוטיות היתה באיכות גבוהה וללא בעיות של סנכרון או ניתוקים בצליל. עם זאת, הבחנו שעוצמת השמע המרבית באוזניות ורמקולי Bluetooth שונים שחיברנו למכשיר הזה היתה נמוכה למדי.

בהשוואה לדגמים הקודמים בסדרת X3, הפוקו החדש מתברך בממדים שפויים יותר - הוא מעט יותר קטן ודק, בהבדלים זעירים, ובעיקר משמעותית פחות כבד - 193 גרם משקלו, לעומת 215 גרם בדגמים הקודמים. זה לא הופך אותו למכשיר קומפקטי, אבל הוא בהחלט נוח יותר לאחיזה ופחות מעמיס על פרק היד. העיצוב שלו סטנדרטי למדי; על אף המיתוג GT שלרוב משויך למוצרי גיימינג עם עיצובים מוגזמים, מדובר בסמארטפון סולידי בגימור פלסטיק מבריק עם מערך צילום מלבני. אנחנו קיבלנו אותו בצבע אפור שהחברה מכנה Stargaze, ואכן אם תביטו בגב המכשיר בזווית מסוימת תוכלו לראות המון נקודות קטנות נוצצות שנראות כמו כוכבים בשמי הלילה. יש לכם זמן קצר מאוד ליהנות מהמראה הזה, כיוון שהגימור המבריק סופח אליו אבק וטביעות אצבע בקצב שיא.

המסגרת סביב המכשיר עשויה פלסטיק גם היא, והזויות שלה, כמו גם של החיבורים בינה לבין הגב וזכוכית המסך, מתעגלים קלות כך שהמכשיר נוח לאחיזה ביד. לחצן ההפעלה ומעליו מקשי הווליום ממוקמים בצלע הימנית, כאשר מגירת כרטיסי ה-SIM נמצאת משמאל, בתחתית יש שקע USB-C לטעינה ובראש המכשיר נמצאת עינית IR המשמשת כשלט רחוק להתקנים חיצוניים. 

ה-Xiaomi Poco X3 GT מצויד בשני התקני אבטחה ביומטריים - קורא טביעות אצבע המשולב בלחצן ההפעלה, וזיהוי פנים במצלמת הסלפי. שניהם מצוינים ממש; זיהוי הפנים מהיר להפליא (אבל כנראה לא מאוד מאובטח שכן הוא הצליח לזהות את הפנים שלנו עם מסיכה), וקורא טביעת האצבע מהיר אפילו עוד יותר, מדויק ואף פעם לא מפספס. אפשר לבחור האם הקורא פעיל תמיד, כך שנגיעה בכפתור מדליקה את המסך ומשחררת את הנעילה, או שרק בלחיצה על הכפתור הקורא נכנס לפעולה, כך שלא יקרו נגיעות אקראיות לא רצויות. כך או כך, בשימוש בקורא טביעת האצבע המכשיר נדלק תמיד בשבריר שניה ומוכן לפעולה.

המסך כאן זהה למסכים שפגשנו בשני הדגמים הקודמים בסדרה. מדובר במסך IPS בגודל 6.6 אינטש וברזולוציית 1080x2400, שילוב שמניב חדות טובה (399ppi). המסך מגיע לבהירות מרבית של 450nit, ומסוגל לקבלת תוספת בהירות בשמש ישירה - אם כי יש לומר שהבהירות, כמו הווליום, לא גבוהה מספיק לטעמנו. הוא תומך ב-HDR10 והצבעים שלו טבעיים וחיים, אם כי הבחנו בסטייה קלה בגוונים כאשר צופים בו מהצד ולא ישירות. החלק הכיפי ביותר במסך הוא קצב הריענון המהיר, 120Hz, שהופך את התנועה בין המסכים, האנימציות השונות והגלילה ביישומים לחלקלקה כמשי ונעימה מאוד לעין. החיסרון של המסך הזה הוא שהפאנל שלו אינו AMOLED, כך שהצבעים פחות עמוקים ובעיקר הוא לא מצליח להגיע לשחור מוחלט. בנוסף, המסך אינו תומך בתצוגת Always On.

לראשונה בסדרה זו, בחרה Xiaomi להטמיע ערכת שבבים מבית מדיהטק במקום עוד רכיב סנאפדרגון של קוואלקום. ערכת השבבים Dimensity 1100 מקבילה ביכולותיה בערך ל-Snapdragon 860 משנה שעברה. היא כוללת 8 ליבות, 4 מהן במהירות 2.6GHz ו-4 במהירות 2.0GHz, ותומכת בזיכרון אחסון מהיר UFS3.1, בקישוריות Bluetooth 5.2 וב-WIFi 6. אל ערכת העיבוד הזו משודך זיכרון RAM LPDDR4x מהיר בנפח 8GB ואחסון בנפח 128GB בדגם שקיבלנו לבדיקה.

במבחן המציאות, המכשיר מספק ביצועים יומיומיים שמתאימים למכשיר דגל עדכני. לא הבחנו באף גמגום או תקיעה, המכשיר מתעורר באופן מיידי וכל אפליקציה נפתחת בזריזות רבה. אפילו המצלמה נטענת במהירות יחסית, מה שבמכשירים מוזלים רבים הוא עקב אכילס שגורם לפספס לא מעט תמונות עד שהמצלמה מוכנה. באופן כללי היינו מרוצים ביותר מביצועי המכשיר, ויחד עם קצב הריענון המהיר של המסך לעיתים שכחנו שמדובר בסמארטפון תקציבי ולא במכשיר דגל. מבחני הביצועים נתנו למכשיר ציונים לא רעים, אם כי גם לא מאוד גבוהים במיוחד; אבל כאמור חווית השימוש היומיומית היתה מצוינת.

מערכת ההפעלה MIUI 12.5, המבוססת על אנדרואיד 11 וכוללת כמה התאמות עבור המותג Poco, היא אותה מערכת הפעלה שמוכרת לכל מי שהחזיק במכשיר של שיאומי לאחרונה. היא מהירה, קלה לתפעול ומציעה המון תכונות מתקדמות כמו ניהול התראות מתקדם, מצב קריאה ומצב כהה (שניתן לשליטה ברמת האפליקציה הבודדת), ערכות נושא רבות, שכפול יישומים, מצב לארגונים ועוד ועוד. אהבנו את שפע המחוות שהמכשיר מאפשר ואת השליטה עליהן, כמו צילום מסך בהחלקת 3 אצבעות על המסך, הזנקת המצלמה בלחיצה כפולה על לחצן ההפעלה או לחצן הווליום ואפילו מצאנו כאן מחווה חדשה ושימושית - נגיעה כפולה על לחצן ההפעלה, שאנחנו הגדרנו אותה לעבור בין מצב שקט למצב צליל פעיל, למרבה הנוחות. עם זאת, MIUI נוהגת להציג פרסומות פה ושם, למשל בשלב בדיקת האבטחה לאחר התקנת אפליקציות (אם כי אפשר לבטל זאת), ודורשת לא מעט עבודה כדי לשחרר הרשאות פעולה ברקע ליישומים - אחרת אתם עלולים שלא תקבלו מהם התראות בזמן.

אלמנט נוסף שקשה למצוא בסמארטפונים זולים הוא מנוע רטט איכותי, וכזה נמצא ב-X3 GT. הוא נותן משוב תחושתי (haptic feedback) מדויק וכיפי, גם אם לא חזק במיוחד, וזה בהחלט משפר את חווית השימוש בהשוואה למנועי רטט גסים וזולים שנמצאים לרוב במכשירים בגזרת המחיר הזו.

כמו מכשירים זולים רבים אחרים, גם ה-Poco X3 GT מציג לראווה מערך מרובה מצלמות, כאשר רק אחת מהן - הראשית - באמת שווה משהו. המצלמה הראשית היא ברזולוציית 64 מגה פיקסל, ואליה מצטרפות מצלמה אולטרה רחבה ומצלמת מקרו בת 2 מגה פיקסל. מצלמת הסלפי, ששוכנת בתוך חור במרכז החלק העליון של המסך, היא ברזולוציית 16 מגה פיקסל. 

נתחיל ממה שטוב: המצלמה הראשית הפתיעה אותנו לטובה עם תמונות נהדרות, חדות, עשירות בפירוט אפילו באזורים כהים, טשטוש טבעי של האובייקט מהרקע וצבעים נאמנים למדי למקור. הטווח הדינמי טוב, אבל פה ושם נתקלנו באזורים "שרופים" (ראו למשל את הרכב הלבן בתמונת החניון). בתאורת אור יום קיבלנו את התוצאות הטובות ביותר, אבל גם בתוך הבית, בתאורה מלאכותית, התמונות היו טובות מאוד בדרך כלל. בתאורה חלשה מומלץ להפעיל את מצב הלילה הייעודי, שמחלץ מידע רב ומאיר את התמונה, אך יש לומר שהצבעים במצב הלילה מעט חמים ולא מאוד טבעיים. 

צילום הוידיאו נתמך ברזולוציה מרבית של 4K ובקצב של 30 פריימים בשנייה (וחבל כי המעבד הזה מסוגל עקרונית לצלם בקצב של 60fps). איכות הוידיאו גם היא מרשימה מאוד, עם חדות מצוינת, המון פרטים בתמונה וצבעים טובים מאוד. המייצב האלקטרוני עובד היטב ומשפר דרמטית את הרעידות והקפיצות בהשוואה לצילום כאשר הוא כבוי, ויש לציין שגם איכות הסאונד המוקלט טובה (קצב דגימה של 48KHz וביט-רייט של 260Kbps).

וכל השאר? הרבה פחות טוב. מצלמת המקרו לא באמת מסוגלת להתקרב יותר מדי לאובייקטים, ו-2 מגה פיקסל זה מעט מדי מידע כך שהתמונות קטנות, גרועות ומיותרות. המצלמה האולטרה-רחבה לא הרבה יותר טובה, והיא מפיקה תמונות רכות, עם פירוט לקוי וצבעים שאינם זהים לאלו שהמצלמה הראשית מפיקה. אין במכשיר הזה זום אופטי, והזום X2 שזמין בממשק המצלמה הוא דיגיטלי בלבד, וגם בו לא מומלץ להשתמש כיוון שהאיכות לא טובה. אם בכל זאת אתם זקוקים לקצת זום, יש פיתרון - לא מאוד נוח אבל אפקטיבי: עברו לצילום ברזולוציית החיישן המלאה, 64 מגה פיקסל, שלוכדת תמונות גדולות מאוד ועם פירוט מרשים, ולאחר כך פשוט חתכו את מרכז התמונה כדי ליצור תמונת זום. התוצאה תהיה טובה פי כמה וכמה מהזום הדיגיטלי.

Poco X3 GT מצויד בסוללה בקיבולת נדיבה של 5000mAh, ובקצב טעינה מהיר מאוד בהספק של 67W. שיאומי מבטיחה טעינה מלאה תוך 42 דקות בלבד; בבדיקה שלנו, הסוללה נטענה ל-59% תוך חצי שעה, ולקחו לה 53 דקות כדי להיטען במלואה - אמנם יותר זמן מההצהרה הרשמית, אך עדיין קצב טעינה מרשים.

במבחן השימוש היומיומי, חיי הסוללה סבירים בלבד למרות הקיבולת הגבוהה. המכשיר מסוגל בדרך כלל לצלוח יום עבודה מלא, אבל לשעות הלילה הגענו עם אחוזי סוללה בודדים, כאשר לא הצלחנו לקבל יותר מ-5 וחצי שעות מסך ביום. נראה שלמדיהטק יש עדיין מה ללמוד בכל הקשור לייעול צריכת החשמל של המעבדים שלה בהשוואה למתחרה קוואלקום.

ה-Poco X3 GT בנוי רובו ככולו מפלסטיק, כולל הגב והמסגרת מסביב. זה לא בהכרח רע מבחינת עמידות; פלסטיק יכול אולי להתקלף ולהישרט יותר מזכוכית ואסתטית זה לא יפה, אבל הוא נשבר פחות, ואם תבחרו להשתמש בכיסוי השקוף שמגיע בערכה אתם יכולים להיות די רגועים. המכשיר מצויד בתקן עמידות בסיסי יחסית, IP53 אבל זה עדיין מרשים למצוא תקן כלשהו במכשיר בתקציב הזה; הוא מציע עמידות מסוימת לאבק ולהתזות מים כמו גשם, אבל אל תנסו להטביע אותו במים. הפתעה נוספת היא שהמסך מוגן בזכוכית Gotilla Victus, הדגם המתקדם והחדש של זכוכיות ההגנה המפורסמות. רכיב כזה נדיר למצוא במכשיר לא יקר כמו ה-X3 GT.