כמו מרבית מכשירי הביניים ומעלה כיום, Redmi Note 11 Pro Plus מצויד בזוג רמקולים, האחד בתחתית והשני ככל הנראה משולב גם באפרכסת שמעל המסך אבל גם כולל גריל ייעודי בראש המכשיר (לא הצלחנו לזהות במדויק מהיכן הצליל בוקע). מערך סטריאופוני אמנם הפך לנפוץ לאחרונה, אבל במכשיר הזה יש מערכת רמקולים טובה במיוחד: שני הרמקולים עברו את הכוונון של חברת JBL, הם עוצמתיים וחזקים כמעט באותה מידה ומפיקים סאונד עשיר וחזק ואפילו באסים ברמה טובה יחסית.

גם בתחום השיחות המצב מצוין - הצליל באפרכסת חזק ואיכותי, ובשימוש ברמקולים לשיחות ללא ידיים קיבלנו רמת שיחה מעולה. בתחום המוזיקה, המכשיר מצויד גם בחיבור 3.5 מ"מ סטנדרטי לאוזניות חוטיות (מצרך די נדיר בימינו) וגם בקישורית Bluetooth 5.2 עם תמיכה במקודד AptX HD Adaptive, מה שסייע לקבל סאונד נפלא באוזניות אלחוטיות התומכות בכך. כמעט לא הבחנו בהשהייה כלשהי בין התמונה לסאונד כשצפינו בסרטונים עם האוזניות.

העיצוב של ה-Xiaomi Redmi Note 11 Pro Plus אטרקטיבי מאוד בעינינו, במיוחד בגימור הייחודי שבו קיבלנו אותו, עם גב זכוכית עם הטבעת נצנצים ומעבר צבע מתכלת לסגלגל עדין, שילוב שנשמע נורא אבל נראה די מהמם וניתן להבחין בו רק מזווית מסוימת (משאר הזוויות הוא נראה כמעט לבן). המסגרת סביב המכשיר ישרה וכמעט שטוחה, אבל בכל זאת משויפת קלות בקצה כך שלמכשיר אין קצוות חדים מדי והאחיזה בו נוחה ולא מכאיבה כמו במכשירי ה-iPhone 13. המכשיר די גדול, עם עובי של 8.3 מ"מ ומשקל נכבד של 204 גרם, אבל נראה שהתרגלנו לאחרונה שאלו הממדים של מרבית הסמארטפונים בימינו. 

בחזיתו של ה-Redmi Note 11 Pro Plus נמצא המסך, עם שוליים יחסית דקים מסביב אך לא לגמרי סימטריים, כאשר השול העליון טיפה עבה יותר מהשוליים הצדיים, ובתחתית יש סנטר קטן. מצלמת הסלפי ממוקמת בחור קטן מהממוצע במרכז במסך בחלקו העליון, וקל לשכוח מקיומה.

המסך עצמו מרהיב, וראוי למכשירי דגל: זהו מסך AMOLED בגודל 6.67 אינטש וברזולוציית FullHD+, עם תמיכה ב-HDR ובקצב ריענון של 120Hz. התצוגה נפלאה מכל בחינה - צבעים, חדות, ניגודיות וזוויות צפייה, והתנועה החלקה כמשי בזכות קצב הריענון הגבוה הופכת את הניווט בתפריטים והאנימציות השונות לחוויה כיפית מאוד. בהירות המסך טובה מאוד גם היא, ומגיעה ל-1200nit אם תבחרו להשתמש בבהירות האוטומטית. חיסרון אחד מרגיז יש למכשיר הזה בהקשר של המסך: יש אמנם תפריט הגדרות עבור תכונת Always On Display (שמשאירה שעון, תאריך ואייקונים של התראות על המסך גם כשהוא כבוי), אבל בפועל האפשרות הזו מוגבלת ל-10 שניות בלבד ברמת מערכת ההפעלה. זה טריק ששיאומי החלה להשתמש בו לאחרונה במכשירי הביניים שלה כדי לבדל אותן ממכשירי הדגל, ואנחנו מאוד לא אוהבים זאת כיוון שהלכה למעשה אין למכשיר הזה AOD על אף שטכנולוגיית המסך תומכת בכך.

על הצלע הימני של המכשיר ממוקמים לחצן ההפעלה ומקשי הווליום, שניהם במיקום סטנדרטי ונוח. מקש ההפעלה מעט רחב ולא בולט במיוחד, משום שהוא מאכלס את קורא טביעת האצבע הקפסיטיבי. הוא מתפקד בצורה מושלמת בעינינו - מהיר כברק, מדויק ולא מפספס אף פעם, וניתן להגדיר שהוא יהיה זמין כל העת (כך שנגיעה בכפתור מדליקה את המסך ומשחררת את הנעילה) או רק בלחיצה על הכפתור - עדיף לטעמנו ומונע נגיעות אקראיות. בנוסף מצויד המכשיר בזיהוי פנים שגם הוא מהיר מאוד, אבל פחות מאובטח.

Xiaomi Redmi Note 11 Pro Plus מצויד בערכת השבבים Dimensity 920 מבית מדיה טק, שמיוצרת בליתוגרפיית 6 ננומטר ומקבילה בערך ל-Snapdragon 778G. בדגם שבדקנו היו 6GB זיכרון RAM ו-128GB אחסון UFS 2.2, אם כי המכשיר נמכר גם בתצורות 8/128GB ו-8/256GB, ואף יש תמיכה בהרחבת זיכרון עם כרטיס MicroSD. על אף שזו ערכת שבבים מדרג ביניים, ביצועי המכשיר מצוינים ברוב המוחלט של השימושים. מערכת ההפעלה רצה עליו באופן חלק, אפליקציות נטענות בזריזות וכל פקודה מתבצעת מהר וללא השהיות שהצלחנו להבחין בהן. במבחן הביצועים של GeekBench קיבל המכשיר 735 נקודות במבחן ביצועי ליבה בודדת, ו-2219 נקודות מכובדות לביצועי ריבוי ליבות. למרבה הצער המכשיר שקיבלנו לסקירה היה נעול על ידי היצרנית לבדיקת ביצועי גרפיקה, ואפליקציית 3DMark לא יכלה לבצע בו את הבדיקות הרגילות שאנו עורכים בדרך כלל.

נקודה בעייתית אחת ששמנו לב אליה היו ביצועי קליטת ה-Wi-Fi ברשת הביתית שלנו, שמבוססת על שתי יחידות Mesh של TP-Link Deco. הטלפון התקשה לעבור בין שתי היחידות בצורה חלקה כמו שאר המכשירים בבית, ולעיתים קרובות התנתק אקראית והתחבר שוב, או שנשאר מחובר לנקודה המרוחקת עם הקליטה החלשה במקום להתחבר מיד לנקודה הקרובה והמהירה יותר. יתכן שמדובר ברכיב הרשת הפיזי, ויתכן שמדובר בתקלת תוכנה שניתן לפתור בעדכון גרסה עתידי - אין לנו דרך לדעת. בחיבור לרשת Wi-Fi רגילה, אגב, לא היו בעיות.

מערכת ההפעלה MIUI 12.5 שמבוססת בדגם הזה על אנדרואיד 11 (ולא 12 העדכנית) מספקת את הסחורה היטב. היא נוחה לשימוש ועשירה בשפע של פיצ'רים והתאמות אישיות שניתן לעשות בה; יש אמנם לא מעט יישומים מיותרים שמותקנים מראש אבל את מרביתם אפשר להסיר בקלות. יש לה גם לא מעט חסרונות - למשל ניהול צריכת האנרגיה האגרסיבי שנוטה לסגור יישומים ברקע אלא אם כן מטפלים בכל אפליקציה בנפרד ונותנים לה הרשאות, ומצב החושך הגלובלי שאינו מוצלח במיוחד ונוטה להציג טקסטים כהים על רקע שחור.

ל-Redmi Note 11 Pro Plus יש מערך צילום אחורי שנראה כאילו הוא מכיל 4 מצלמות - עדשה אחת ענקית ועוד 3 עדשות קטנות ופלאש - עד שמגלים שאחת ה"עדשות" היא למעשה עדשת-דמה. בפועל יש לו מצלמה ראשית בת 108 מגה פיקסל (שמאחדת את הפיקסלים על החיישן לכדי תמונות בנות 12 מגה פיקסל), עדשה אולטרה רחבה בת 8 מגה פיקסל ועדשת מקרו בת 2 מגה פיקסל.

הצילום במכשיר הזה מוצלח למדי, אבל לא מושלם ובעיקר לא עקבי. שיאומי השתמשה בחיישן ראשי מצוין, שמסוגל ללכוד פירוט נפלא ולייצר תמונות עשירות, חדות ומלאות בניואנסים גם באזורים מורכבים כמו עלוות עצים ודשא, וצבעים ריאליסטיים וחיים. עם זאת, ניכר שהתוכנה ואלגוריתמי העיבוד לא במיטבם כאן, ובגללם בחלק מהמקרים התמונות לא חשופות כראוי והטווח הדינמי צר מדי, מה שגורם לאזורים בהירים לצאת שרופים; זה בהחלט לא קורה בכל תמונה, מה שאומר שהחומרה מסוגלת לתוצאות טובות יותר אבל ניתוח הסצנה של התוכנה לא מדויק. גם זיהוי הסצנות האוטומטי (AI) לטעמנו לא מוצלח והוא בעיקר מגביר בצורה לא ריאלית את רווית הצבע והחשיפה, ולטעמנו עדיף לבטל אותו. בסך הכל, עם קצת תשומת לב הצלחנו לצלם תמונות נפלאות עם המכשיר, אבל חוסר העקביות שלו לא מאפשר לסמוך עליו לגמרי. החדשות הטובות הן ששיאומי עוד יכולה לשפר משמעותית את עיבוד התמונה באמצעות עדכוני תוכנה.

העדשה הרחבה הפתיעה אותנו ביחס לציפיות: יש אמנם פחות פיקסלים בתמונה (8 מגה פיקסל בלבד) אבל התמונות יחסית חדות ולא סובלות מרכות וטשטוש כמו בעדשות רחבות רבות של מכשירי ביניים אחרים. בנוסף, הצבעים של העדשה הרחבה קרובים מאוד לאלו של העדשה הראשית, שזה נהדר.

עדשת המקרו גרועה ואין טעם להרחיב עליה במילים, אבל שווה להזכיר את האפשרות לצלם ברזולוציה המלאה של החיישן הראשי - 108 מגה פיקסל. במצב זה לוקח למצלמה זמן רב יותר לצלם ולעבד את התמונה, אבל התוצאה, לפחות בתאורה טובה, מרשימה בהחלט, ומעניקה כמות גבוהה במיוחד של מידע שרובו נשמר באיכות טובה. ניתן לצלם במצב זה ולאחר מכן לחתוך (crop) את החלק הרצוי באיכות גבוהה, וזה בעצם סוג של זום שחסר למכשיר הזה.

צילום הוידיאו נתמך ברזולוציית 4K אבל בקצב של 30 פריימים לשנייה בלבד, שזה סביר לגמרי למכשיר ביניים. איכות הוידיאו נהדרת מבחינת החדות, הצבע והפירוט בתמונה, אבל בהיעדר מייצב תמונה כלשהו, אופטי או דיגיטלי, אתם חייבים לשמור על יד יציבה ולהימנע מהליכה ככל שניתן, אחרת הוידיאו יוצא קופצני ולא נעים לצפייה.

המצלמה הקדמית, ברזולוציית 16 מגה פיקסל, מפיקה תמונות סלפי מצוינות ומפורטות למדי, כאשר עיבוד התמונה של שיאומי מסייע לנטרל את פגמי העור ולהציג תמונה מחמיאה של המצולם. עם זאת, בתאורה חלשה איכות הסלפי יורדת פלאים והתמונות נראות רועשות וחסרות פירוט. 

ה-Redmi Note 11 Pro Plus מצויד בסוללה בקיבולת סטנדרטית של 4500mAh. להבדיל מכל שאר המתחרים, זהו מכשיר הביניים היחיד (או בין הבודדים כיום, לכל הפחות) שמצויד בטעינה בהספק גבוה להפליא של 120W (בדומה ל-Xiaomi 11T Pro). זו תכונה שקשה למצוא גם במכשירי דגל כיום, על אחת כמה וכמה ברמת המחיר של המכשיר הזה.

חיי הסוללה של המכשיר ממוצעים - שום דבר מרשים במיוחד. בימי עבודה רגילים הגענו לשעות הלילה המאוחרות עם אחוזי סוללה בודדים, ומבחינת שעות מסך פעיל לא הצלחנו לקבל יותר מכ-5 שעות, שזה נתון בינוני. האשם העיקרי הוא המסך עם קצב הריענון הגבוה (והסטטי - מסך עם קצב ריענון אדפטיבי היה יכול לחסוך לא מעט בחשמל, אבל גם היה מייקר את המכשיר). חשוב לדעת שאנחנו השתמשנו במכשיר עם בהירות גבוהה של כ-85%, ומי שיבחר להשתמש בבהירות אוטומטית יוכל לשפר את זמן הסוללה באופן די משמעותי.

והטעינה? מהירה בטירוף, כמו שחשבנו. שיאומי מבטיחה טעינה תוך 15 דקות; אנחנו מדדנו 22 דקות שזה אמנם פער משמעותי באחוזים בהשוואה להצהרה הרשמית, אבל עדיין זמן טעינה כמעט לא ייאמן בהשוואה לכל המתחרים בשוק. הטעינה מתבצעת באמצעות כבל USB-C ומטען מהיר שמצורף לערכה, אך אין כאן תמיכה בטעינה אלחוטית.

איכות הבנייה של המכשיר טובה מאוד. הוא מוגן בזכוכית Gorilla מדור 5 גם במסך וגם מאחור, ומצויד בתקן עמידות IP53, מה שמקנה לו שרידות באבק ובגשם, אך לא בטבילה במים. בערכה מצורף כיסוי מגן מסיליקון שקוף, שמסייע להגן על המכשיר מפני שריטות וחבטות.