המסך הוא גולת הכותרת של הרדמי פד, במיוחד ברמת המחיר שלו. זה אמנם לא מסך AMOLED אלא IPS, אבל הוא מציג רזולוציה גבוהה למדי של 2000x1200, חדות טובה גם בקריאה של טקסטים קטנים ובהירות סבירה שמאפשרת קריאות מעולה בתוך הבית, אם כי הוא מעט חשוך לצפייה בשמש ישירה. הצבעים שלו טובים מאוד ועשירים, ועל אף שיש לו נטייה קלה לגוונים קרירים, ניתן לתקן זאת בתפריט הגדרות של התצוגה. זוויות הצפייה במסך סבירות בלבד, וכאשר צופים בו מזווית שאינה ישירה הצבעים נוטים להתכהות. אהבנו מאוד את העובדה שהשוליים סביב המסך צרים למדי, סימטריים ובעלי שוליים מעוגלים, מה שנותן לו מראה אלגנטי ונקי.

החלק המרשים ביותר במסך הזה הוא תמיכה בקצב ריענון גבוה יחסית של 90Hz. התרגלנו כבר לקבל את קצב הריענון הגבוה במכשירי טלפון, וזה משמח לראות שהמגמה מגיעה סופסוף גם לטאבלטים לא יקרים כמו הרדמי פד. קצב הריענון מאפשר להציג תנועה חלקה ונעימה לעין בדפדוף בין מסכי הבית או בגלילה ביישומים השונים, כמו גם אנימציות חלקות יותר. תפריט ההגדרות מאפשר בחירה בין קצב ריענון קבוע - 60 או 90 הרץ, או בחירה במצב אוטומטי שבו הטאבלט קובע עצמאית את קצב הריענון בהתאם לצורך ולתרחיש השימוש על מנת לחסוך בסוללה. ככל הנראה המכשיר מוריד את קצב הריענון כאשר המסך סטטי, כיוון שגם כאשר בחרנו במצב האוטומטי, בכל היישומים ותרחישי השימוש שניסינו קיבלנו את קצב הריענון הגבוה.

Redmi Pad מעוצב היטב ומרגיש יוקרתי ואלגנטי, עם גוף אלומיניום בגימור מט שאינו סופח טביעות אצבע, קווים ישרים ושוליים מתעגלים בקצוות. הוא מזכיר קצת את ה-iPad Air החדשים של אפל, וזה דווקא לזכותו. העובי שלו דקיק - 7.05 מ"מ בלבד, והוא שוקל 445 גרם, שזה משקל סביר לגמרי ביחס לגודל המסך. בסך הכל האחיזה בטאבלט נוחה, אם כי הגימור החד של הקצוות מעט לא נוח אם אוחזים בו בצורה ספציפית.

על הצלע הימנית של הטאבלט, צמוד לחלק העליון, ממוקמים מקשי הווליום, ומקש ההפעלה והכיבוי ממוקם בראש הטאבלט צמוד לימין. המיקומים הללו הגיוניים ובסך הכל קל להתרגל אליהם. עוד תמצאו על הצלע הימנית מגירה לכרטיס הרחבת זיכרון מסוג Micro-SD - תוספת מבורכת לנפח האחסון הפנימי שנע בין 64GB ל-128GB; בתחתית הטאבלט יש שקע USB-C לטעינה ולחיבור למחשב.

ל-Redmi Pad אין קורא טביעות אצבע, אבל המצלמה הקדמית תומכת בזיהוי פנים כאמצעי אבטחה ביומטרי, והטאבלט מסוגל לשחרר את נעילת המסך (או נעילת יישומים) במהירות יחסית וגם בתנאי תאורה חלשים (אם כי זהו אמצעי אבטחה חלש יחסית לטביעת אצבע). 

בראש ובתחתית הטאבלט (או בצלע ימין ושמאל אם אתם מחזיקים אותו לרוחב) ממוקמים שני רמקולים בכל צד, כלומר בסך הכל ארבעה רמקולים. הרדמי פד תומך בתקן Dolby Atmos שאמור לספק צליל היקפי בצפייה בתכנים תומכים. למרות שצליל היקפי לא ממש קיבלנו, הרמקולים בהחלט מייצרים צליל סטריאופוני רחב, הווליום שלהם חזק מאוד ואיכות הצליל מצוינת ואף מפתיעה לטובה. נהנינו לצפות בסרטוני יוטיוב או בנטפליקס עם הרמקלים הללו וברוב הזמן הנמכנו את הווליום לסביבות 60%, כיוון שהעוצמה המרבית היתה עבורנו גבוהה מדי.

אם אתם לוקחים את הטאבלט לטיסה או סתם משתמשים בו בשעות הלילה ולא רוצים להרעיש לסובבים, תוכלו לחבר אוזניות אלחוטיות באמצעות תקן Bluetooth 5.3 (אך לא אוזניות חוטיות, בהעדר שקע ייעודי). כשבדקנו עם כמה זוגות אוזניות TWS קיבלנו חיבור רציף ואיכותי, ללא גמגומים וללא השהייה שניתן להבחין בה בין האודיו לוידיאו.

לטבאלט יש זוג מצלמות ברזולוציית 8 מגה פיקסל, אחת מאחור ואחת מקדימה. המצלמה הקדמית ממוקמת על הצלע הארוכה הימנית, כלומר היא מכוונת לשימוש בה כאשר הטאבלט נמצא במצב רוחבי. זו מצלמה רחבה עם זווית צפייה של 105 מעלות כך שבשיחות וידיאו ניתן לראות שדה ראייה רחב, מה שיכול להתאים לשיחות קבוצתיות. איכות שתי המצלמות סבירה, אבל אל תצפו לפירוט או חדות מרשימים במיוחד - בסופו של דבר אלה מצלמות של טאבלט. 

Xiaomi Redmi Pad מצויד בערכת השבבים Helio G99 של מדיה טק, שפגשנו לא מזמן ב-Poco M5 שבדקנו כאן. מדובר בערכת שבבים שמיוצרת בתהליך ייצור של 6 ננומטר וכוללת 8 ליבות במהירות של 2 ו-2.2GHz. זיכרון ה-RAM כאן הוא בנפח של 3, 4 או 6GB (הגרסה שקיבלנו לסקירה היתה בנפח 4GB), כאשר מערכת ההפעלה מסוגלת להקצות 2GB וירטואליים נוספים מתוך נפח האחסון אם יש מספיק אחסון פנוי.

כשבדקנו את ה-Poco M5 שפועל על אותה ערכת השבבים לא התרשמנו מביצועיה, וגם ברדמי פד קשה לומר שמדובר בערכת שבבים מצטיינת או מהירה במיוחד. לעיתים חווינו גמגומים באנימציות בחזרה מיישום לעמוד הבית, הגלילה הין המסכים השונים לא תמיד חלקה לגמרי וטעינת יישומים אינה זריזה כמו במכשירי דגל. עם זאת, כנראה כיוון שטאבלטים לא נדרשים להריץ את אותם תהליכים כבדים שקשורים לחיבור לרשת כמו טלפונים סלולריים, הביצועים כאן בכל זאת היו טובים יותר מאשר ב-Poco M5, ולא הרגשנו שמדובר בטאבלט איטי ומתסכל. ברוב הזמן חווית השימוש היתה טובה למדי ומהירות הפעולה סיפקה אותנו. 

במבחן הביצועים של Geekbench קיבל ה-Redmi Pad ציון של 537 במבחן הביצועים לליבה בודדת, ואילו מבחן של ריבוי ליבות קיבל ציון לא רע של 1854 נקודות. את מבחן הגרפיקה של 3DMark לא הצלחנו להריץ כיוון ששיאומי חוסמת אותו למכשירים חדשים, אבל משחק PubG הצליח לרוץ עליו באופן סביר לגמרי.

מערכת ההפעלה היא אנדרואיד 12 שמעליה MIUI 13. שיאומי בחרה שלא לשלב כאן את גרסת אנדרואיד 12L שמותאמת במיוחד למסכים גדולים, וחבל, אבל MIUI מפצה על כך במידת מה ובהחלט מנצלת את המסך הגדול. מעבר ליכולות של מערכת ההפעלה הזו, שרובנו מכירים אותה מהסלולריים של החברה, היא כוללת כאן כמה התאמות לטאבלט, כמו Dock של אייקונים בתחתית המסך (שמזכיר את זה של iPad), שניתן להזניק מכל מקום בהחלקת האצבע מהצדדים של תחתית המסך (כאשר החלקה למעלה מהאמצע מחזירה כרגיל לעמוד הבית). ה-Dock הזה יודע לאכלס עד 9 אייקונים לבחירתכם, כאשר מרבית המקומות תפוסים לאייקונים שבחרתם בעצמכם, בשאר המקום - 3 אייקונים נוספים - הוא מציג אוטומטית את היישומים האחרונים שהשתמשתם בהם. לנו זה קצת הציק, ולצערנו אין דרך לשלוט בלוגיקה הזו בהגדרות. 

גרסת MIUI לטאבלטים תומכת במסך מפוצל עם שתי אפליקציות שמוצגות בו זמנית זו לצד זו, ואפילו ניתן לשנות את השטח שכל אפליקציה תופסת במסך באמצעות גלילה ימינה או שמאלה של הגבול המפריד ביניהן. הבעיה היא שהפעלת המצב המפוצל מסורבלת ולא ידידותית - צריך להפעיל את שני היישומים בזה אחר זה, ואז להעלות את מסך היישומים הפעילים ברקע ושם ללחוץ לחיצה ארוכה על היישום הראשון שהפעלתם ולבחור באפשרות להציג אותו לצד היישום שרץ כרגע. זה לא רק מסורבל אלא גם לא נתמך בכל האפליקציות. בנוסף יש תמיכה בחלון צף - כלומר יישום אחד שיכול לפעול כחלון בגודל משתנה מעל יישום אחר, לדוגמה אם אתם קוראים ספר בחלון הראשי, תוכלו לפתוח חלון צף עם הדפדפן ובו ניתן לחפש מידע נוסף. 

אפרופו יישומים, הרדמי פד מצויד בתעודת ה-DRM שנקראת Widevine L1, שהיא הגבוהה ביותר - זה אומר שתוכלו לצפות בתכנים ברזולוציה גבוהה ביישומים כמו נטפליקס ויוטיוב (עד 2K). זה חשוב מפני שבטאבלטים זולים רבים אחרים תקבלו את הגרסה הזולה Wildvine L3 שמאפשרת לצפות ברזולוציות נמוכות בלבד.

שיאומי מצטרפת לטרנד המבורך של יצרניות נוספות, ומבטיחה שלוש שנים של עדכוני תוכנה למערכת ההפעלה. זו בהחלט בשורה חיובית, שמבטיחה (בתקווה שההבטחה תמומש) שהמכשיר יישאר עדכני ורלוונטי לאורך זמן, וזה רלוונטי אף יותר בטאבלטים, שלהבדיל מטלפונים סלולריים - אותם לא מחליפים בכל שנה וחצי בממוצע.

Redmi Pad מצויד בסוללה בקיבולת מכובדת של 8000mAh. בבדיקת השימוש היומיומי שלנו, שכללה בעיקר גלישה, צפייה (ממושכת יותר ממה שהיינו רוצים להודות) בסרטוני טיקטוק, צפייה ביוטיוב וכדומה במשך כשעה וחצי ביום בממוצע, הסוללה החזיקה מעמד חמישה ימים לפני שנגמרה, עם כ-8:30 שעות מסך פעיל בבהירות של כ-80% ועם חיבור כמעט קבוע לאוזניות באמצעות Bluetooth. זהו זמן סוללה לא רע, אם כי לא יוצא דופן.

הטעינה באמצעות כבל USB-C איטית יחסית ומתבצעת בהספק של 18W (בערכה מצורף מטען בהספק 22.5W שהטאבלט לא באמת מסוגל לנצל במלואו). שעה של טעינה ממצב פרוק לחלוטין הטעינה את הסוללה ל-46%, וטעינה מלאה לקחה כשעתיים וחצי.