צמד ספיקרים בהספק 20W ממוקמים בתחתית הטלוויזיה וזמינות לבחירה כמה תצורות סאונד מובנות. מלבד הסטנדרט, זמינים ה-Cinema ,Music ,Clear Voice Pro ועוד כמה מצבים, ביניהם AI Sound Pro שמתיימר לספק חווית שמע היקפית. ניסינו אותה והיא די חיוורת ולעיתים אף הפכפכה, כשהיא לפעמים מדגישה את ה-Vocals ולפרקים מצמצמת את נוכחתם דרמטית, או לחלופין מעבה את הבאסים עד כדי העלמה גסה של הטווחים הגבוהים. לא פחות בעייתי, היא גם מנסה במאמץ גלוי ומלאכותי מדי לספק כיווני צליל שונים מרוחקים יותר בזמן דיאלוגים – וזה נשמע מאוד מעובד. זה לא יחליף מקרן קול ובטח שלא מערכת קולנוע ביתית, אבל מגיעות ל-LG כמה נקודות זכות על הניסיון, גם אם התוצאה די פושרת.

מתחילים בחיבוריות: מאחור זמינות ארבע יציאות HDMI, שתיים מהן בגרסת 2.1 ואחת תומכת ב-eARC/ARC. מבחינת DATA, זמינות כשתי יציאות USB בגרסת 2.0, אחת בחלק התחתון של הטלוויזיה ואחת בצד, כביכול לגישה מהירה יותר, אלא שבמבחן התוצאה רק אם בורכתם באצבעות סופר-ארוכות אולי תצליחו לחבר דיסק-און-קי שינסה להידחק לשם. במילים אחרות, אין ברירה אלא להתאבזר בכבל USB מאריך. יציאות נוספות כוללות Ethernet ,SPDIF (כבל אופטי) ו-RF (חיבור אנטנה). מבחינת קישוריות, הטלוויזיה תומכת ב-Wi-Fi 5 ובלוטות' 5.0 שתשרת עבור חיבור אביזרים אלחוטיים נלווים כמו אוזניות, מקלדת וכו'.

מערכת ההפעלה כאן מבוססת webOS 23, ממשק גרפי שמקל על ניווט בין תפריטי ההגדרות, ערוצים, קיצורי דרך מהירים וגישה לחנות האפליקציות הייעודית של LG. נתחיל מחנות האפליקציות שהתגלתה כסולידית מאוד ותשכחו מהעושר שמציעה לעומתה החנות Play של אנדרואיד. אמנם ניתן להוריד בה את פלטפורמות הסטרימינג של פרטנר, סלקום ו-Free TV למשל, כמו גם את אפליקציות ערוצי החדשות המפורסמים כמו 12, 13 וכאן – אבל גילינו שהנגן VLC וגם קודי לא נמצאים שם, אם זה משנה לכם.

הממשק גם לא מהיר במיוחד; מעבר בין אפליקציות שכבר פתוחות ברקע תובע רגע-שניים וגם שירותי סטרימינג כמו נטפליקס ודיסני+ עלו במהירות רבה יותר בסטרימרים מבוססי אנדרואיד שבדקנו לאחרונה. יש גם רגעי שיהוק מעצבנים בכניסה לתפריטים מתקדמים וכך למשל בכניסה למסך "הגדרות תמונה מתקדמות" חיכינו לא פחות מ-10 שניות כדי שהתפריט יעלה - ואין שום הצדקה למעבד כה איטי בטלוויזיה חכמה שהושקה בשנה האחרונה.

כן אהבנו את התפריט הצידי שמאפשר גישה מהירה לשימושים תכופים כמו טיימר לכניסה למצב שינה או מעבר זריז בין מצבי תמונה, למשל. נגן המדיה המובנה של LG גם יעיל, ממשיך לנגן מאותה נקודה בה צפינו בפרק האחרון וידע להתמודד עם קבצי MKV עם כתוביות מובנות שסופחו אליהם כתוביות חיצוניות – ולנו נותר רק לבחור אילו כתוביות להציג.

שלט ה-Magic די שגרתי, משרת גם כעכבר לשיטוט ברחבי התפריט, כולל ספרות למי שזה חשוב לו ויש גם שישה מקשים מהירים לשירותי סטרימינג פופולריים כמו Netflix ודיסני+ אבל יתר ארבעת המקשים רחוקים מלהיות רלוונטיים בישראל; העוזרת Alexa למשל לא פופולרית במיוחד בארץ הקודש, גם Prime Video הוא לא שירות מבוקש מדי ואת ה-LG Channels היינו מעדיפים להחליף בספוטיפיי.

מה היה חסר? גישה מהירה ליוטיוב או אפילו לנגן המובנה היו הרבה יותר שימושיים ומציאותיים לקהל הישראלי. למען הסר ספק, לא ניתן לשנות את ייעוד המקשים המובנים הללו. הנחמה הקטנה היא שניתן לשייך כל אחד ממקשי הספרות לכל אפליקציה שתבקשו, כך שלמשל לחיצה ממושכת על הספרה 1 תפתח את אפליקציית יוטיוב - אבל זה עדיין לא נוח כמו מקש ייעודי עם הלוגו המוכר מעליו.

עוד עניין בשלט: חבל שאין לו מקש Play/Pause ייעודי. באפליקציה של יוטיוב זה אולי לא נורא כי המקש המרכזי מחליף אותו אבל בנגן המובנה של LG למשל צריך ללחוץ על אחד ממקשי החיצים כדי לחשוף את פקדי הנגן ורק אז להשהות את הוידאו, פעולה סתמית ומסורבלת שהייתה יכולה להתקצר ברגע בהינתן מקש Pause ייעודי בשלט.