חוויית השיחה מעולה במכשיר, ומעבר למתכתיות קלה בצליל, האיכות טובה ועוצמת השמע גבוהה מאוד, גם ברמקול הפנימי. גם מהצד השני נאמר לנו שנשמענו היטב גם כשדיברנו ברמקול.

בנגינת מוזיקה, הרמקול הפנימי הרבה פחות מרשים; איכות השמע בסיסית והעוצמה נמוכה מאוד. עם זאת, הצלצולים המובנים במכשיר נשמעים חזק וברור.

E250 הוא מכשיר בגודל בינוני, ולמרות שהוא מעט רחב הוא נוח לאחיזה. כמו כן הוא דק מאוד ביחס למכשיר סליידר, ומשקלו קל להפליא – רק 81 גרם.

המקשים השונים במכשיר, החל ממקשי הניווט ומקשי הווליום ועד לוח המקשים הנומרי, גדולים, מרווחים ומובדלים זה מזה בצורה מצוינת, ונוח מאוד להשתמש בהם. נקודה בעייתית שכבר התרגלנו אליה במכשירי סמסונג (אבל עדיין מעצבנת באותה מידה) היא מקש ה-OK במרכז מקשי הניווט, שלחיצה עליו בזמן המתנה מביאה לחיבור ישיר לאינטרנט.

בצד ימין של המכשיר נמצא שקע micro-USB המשמש לטעינה ולאוזניות, ובצד השני במיקום מקביל נמצא חריץ ההרחבה התומך בכרטיסי MicroSD ומאפשר החלפה חמה, כלומר בעוד המכשיר פועל.

המסך, בגודל 2 אינטש, תומך בעד 65 אלף צבעים ולמרות הפוטנציאל, הרזולוציה הנמוכה (128X160) גורמת לו להיראות גרעיני ולא איכותי. המסך מתמודד לא רע עם תאורת שמש ישירה ומאפשר המשך שימוש שוטף.

דעתנו חצויה באשר למערכת ההפעלה של המכשיר – מצד אחד היא טובה לאין ערוך מהממשקים המסורבלים והלא נוחים של הטלפונים הקודמים של סמסונג, ומצד שני היא עדיין לא נוחה מספיק. הממשק מגיב מהר, סידור התפריטים נכון ואינטואיטיבי והפונקציות השונות מפורטות ועשירות למדי, אך עניין התפריטים המוקפצים (בעת מעבר על תפריט נפתח חלון קטן עם תפריטי המשנה) מאוד לא נוח, בעיקר בגלל שתפריטי המשנה מוצגים בפונט גדול מדי ונחתכים כבר במילה הראשונה, כך שלא ממש אפשר להבין אותם. גם כמה מיקומים נראו לנו משונים, כמו תכונת ה-Bluetooth שנדחקה לתפריט "יישומים".

כנראה משיקולי עלות, שולבה בדגם הזה מצלמה בסיסית ברזולוציית VGA בלבד (40X480), שמפיקה תוצאות לא רעות יחסית, אבל גם לא באמת שמישות בגודל הזה. בלוח המקשים העליון, ליד מקשי הניווט ישנו מקש ייעודי למצלמה (החולק את מקומו עם מקש המחיקה) המאפשר גישה מהירה אליה. תוכנת המצלמה עשירה למדי ומאפשרת זום דיגיטלי (אטי ורועש להחריד, משום מה), בהירות, אפקטים ומסגרות, צילום עצמי ואפילו מצב צילום לילי, קביעת איזון לובן ואזור מדידה.

מצלמת הוידיאו מצלמת סרטונים ברזולוציה מגוחכת של 160X120, בפורמט MP4 ובאיכות שמתאימה למסך המכשיר בלבד.

נגן המוזיקה בסיסי במושגים של ימינו, אך בסך הכול נוח; הוא מאפשר רשימות השמעה והשמעה חוזרת או אקראית. טעינת השירים אל הנגן קצת מסורבלת, שכן חייבים להוסיף את השיר המבוקש לרשימת ההשמעה כדי שהנגן יוכל להשמיע אותו. הנגן תומך בפורמטים MP3  ו-AAC בלבד (אין תמיכה ב-WMA הנפוץ). חבל במיוחד שלא ניתן להשתמש במכשיר לשימושים אחרים בזמן שהנגן פועל.

תוכנת הרדיו מאפשרת שמירה של 30 תחנות בזיכרון, כיוון תדר ידני ושמיעה דרך הרמקול החיצוני; פונקציה נחמדה ודי ייחודית למכשיר הזה היא "התראת מסך מוקפץ" המאפשרת לשמור שעה ותאריך של תכנית רדיו מבוקשת, והטלפון יקפיץ מסך תזכורת כשהתכנית תשודר על פי השעה שקבעתם.

דפדפן האינטרנט המובנה במכשיר פרימיטיבי למדי ומלבד מעבר לעמוד הקודם אינו מאפשר שום אופציה במהלך הגלישה; בתפריט הראשי (לפני טעינת הדפדפן) ניתן להזין כתובת ידנית, לערוך סימניות וכדומה. הגלישה עצמה מהירה יחסית לדור 2.5, גם מפני שהתכנים המותאמים למכשיר חסכוניים מאוד ומקמצים בגרפיקה ותמונות.

המכשיר מאפשר סנכרון עם תוכנת ה-Outlook שבמחשב, אך ערכת המכשיר אינה כוללת כבל נתונים או תוכנה כלשהי לשם כך.

על פי סמסונג, הסוללה של E250 אמורה לשרוד עד 5 שעות דיבור ועד 250 שעות המתנה. בבדיקה שלנו, הסוללה אכן מחזיקה מעמד יפה מאוד (יתרון מובהק למכשירים שאינם בדור השלישי) ומספיקה ליומיים וחצי של שימוש בין ההטענות.

איכות הבנייה של המכשיר טובה, וכמו שהזכרנו, הוא נותן תחושה שהוא שווה יותר ממה שהוא באמת. המכשיר בנוי רובו ככולו מפלסטיק והוא צבוע בכסף-מט, מה שעורר אצלנו חשש שעם הזמן הצבע הזה עשוי להתקלף – רמזים לכך כבר התחלנו לראות בגב המכשיר. מנגנון הסליידר נפתח בקלות ובאלגנטיות והוא יציב מאוד כשהוא סגור, אך במצב פתוח הוא מעט מתנדנד ולא יציב מספיק. חריץ ההרחבה ושקע הטעינה/אוזניות מכוסים במכסה פלסטיק כנגד אבק ולחות.