המפרט הטכני של הטלוויזיה יודע לספר על מגוון טכנולוגיות לשיפור התמונה: DSM HD Engine - מעבד תנועה מתקדם שאמור לשפר את איכות התמונה בהיבטים של חדות וניקיון, D Comb Filter 3 (להפרדה בין הצבע לבהירות), מנגנון DNR (Digital Noise Reduction) לניקוי רעש דיגיטלי מהתמונה וכך הלאה. בדקנו אותה בצפייה בשידורי Yes, כאשר היא מחוברת לממיר Yes Total באמצעות כבל HDMI, בצפייה בשידורי SD, צפייה בשידורי HD, ובאמצעות סטרימר מדגם Xtreamer Sidewinder שהזרים אל הטלוויזיה תכנים ברזולוציה של 720P ו-1080P.

טלוויזיות LED מספקות ברוב המקרים צבעים דינאמיים יותר, רמות שחור טובות יותר, ותנועה חלקה יותר ממקבילותיהן, טלוויזיות LCD המבוססות על תאורת פלורסנט סטנדרטית. במקרה של ה-Haier, ניסינו במשך זמן רב לכייל את התמונה על מנת להגיע לרמת צבע טובה ופשוט נכנענו. הצבעים זרחניים מדי, ונראה שהניגודיות מוגזמת. התוצאה היא תמונה שלעיתים קרובות נראית "שרופה", ואפילו בהשוואה לטלוויזיית LCD רגילה איכות התמונה הייתה מאכזבת. לא מצאנו זכר למנגנון החלקת התנועה 100HZ בו מתפארת הטלוויזיה, לא בתפריטיה ולא בצפייה בטלוויזיה עצמה. התנועה לא נראית חלקה יותר מאשר בטלוויזיות אחרות בהן אין את המנגנון הזה. בכל מקרה, ראוי היה ש-Haier תאפשר ללקוחותיה לבחור האם הם מעוניינים בכיבוי המנגנון או שלא, כפי שעושות יצרניות אחרות בטלוויזיות שלהן.

רמת הפירוט בשידורי SD היתה ירודה ביותר. פרטים נבלעו בתוך הצבעים, ולא ניתן היה להבחין בפרטים בתוך אזורים כהים. חליפות למשל נראו שחורות לחלוטין, ולא יכולנו לראות מרקם, קמטים או כפלים בתוכן. כך גם היה בכל הקשור לטיפול בפניהן של דמויות על המסך, שעברו "החלקה" שאמנם עשויה להחמיא לחלקם, אבל לא להעביר תמונה ריאליסטית לצופים. במעבר לשידורי HD המצב מעט השתפר, אך במידה מועטה מאוד. בניגוד לטלוויזיות אחרות שבדקנו, לעיתים היה ממש קשה לזהות מתי עברנו לצפייה בשידורי HD, שוב, בגלל רמת הפירוט הנמוכה. המעבר לשידורי HD אמנם הגביר מעט את רמת הפירוט בתמונה, אך יחד איתו הופיע גם גרעון, שבמרחק צפייה של 2.5 מטרים הפך לבלתי נסבל.

Haier LEB42A300 מצוידת בשני רמקולים בעוצמה של 10 Watt כל אחד. הם ממוקמים מאחורי גרילים הפונים למטה, בחלקה התחתון של מסגרת המסך. גם כאן לא חוסכת מאיתנו Haier את השימוש הנרחב בטכנולוגיות שיושמו במסך הזה, ומתפארת בתמיכה ב-SRS  TruSurround XT, ומנגנון לשיפור הבאס MAXX Bass. בפועל, השמע סטנדרטי לגמרי יחסית לטלוויזיה בעובי שכזה, מה שאומר שמדובר בצליל סביר בלבד ונטול באסים כמעט לחלוטין. 

עידן הטלוויזיות הדקות הביא איתו למחוזותינו שעמום גדול בכל הקשור לעיצוב טלוויזיות. כאשר טלוויזיות היו קופסא גדולה ומכוערת במרכז הבית, המעצבים של יצרניות הטלוויזיות נדרשו להתאמץ יותר על מנת להוציא תחת ידם מוצר שנראה טוב. כיום, כאשר כל הטלוויזיות הן דקות ובעלות צורה כללית זהה, נראה שעבודתם של המעצבים קשה פחות. ה- Haier LEB42A300 דומה לרוב הטלוויזיות בנות ימינו: מסגרת שחורה בגימור מבריק ובעובי סטנדרטי, כאשר מתחת למסך נמצא לוגו החברה Haier בממדים לא צנועים במיוחד, וזהו. הטלוויזיה יושבת על רגל זכוכית שקופה המחוברת למעמד זכוכית שבתוכו משטח שחור. עובי המסך עומד על כמעט 4 ס"מ בחלקו העבה ביותר כך הוא דק למדי.

בצידה הימני של המסגרת נמצאים מקשי מגע שלחיצה עליהם משמיעה צפצוף קצר. התגובה שלהם למגע טובה, אך הם לא נדלקים בשעת פעולה, וקצת קשה להבחין בהם.

לשמחתנו, השכילו מהנדסי Haier להציב את כל החיבורים של הטלוויזיה כאשר הם פונים מטה או הצידה, מה שמאפשר גישה נוחה אליהם גם אם הטלוויזיה תלויה על הקיר. החיבורים הפונים מטה הם חיבור קומפוננט, חיבור AV, וכניסת DSMB לחיבור כרטיס MoBox ייחודי ל-Haier שניתן לרכוש בנפרד, ומוסיף לטלוויזיה יכולות נוספות כמו קונסולת משחק או מחשב. בצידה השמאלי של הטלוויזיה ישנם שני חיבורי HDMI, חיבור USB, חיבור אנטנה RF, ויציאת שמע אופטית דיגיטלית. זהו סט חיבורים סטנדרטי למדי, אם כי היינו שמחים אילו Haier היתה מפנקת אותנו בחיבור HDMI נוסף.

חיבור ה-USB אפשר הצגת סרטי ממגוון פורמטים על המסך וביניהם סרטי MKV ברזולוציית 1080p, וסרטי DivX, חבל רק שהטלוויזיה לא מציגה כתוביות.

רגשותינו ביחס לממשק היו מעורבים: תפריט ה-USB מרשים ומעוצב יפה, אך תפריטי הטלוויזיה האחרים נראים רע מאוד. הפונט פשוט ובסיסי, חלק מהכותרות ארוכות מדי ונחתכות (מי יכול להבין מה אומר Picture m.., אפילו השלוש נקודות שבסוף נחתכו) וישנן בעיות UI מרגיזות שהופכות כל מפגש עם ממשק הטלוויזיה לחוויה מפוקפקת. תארו לעצמכם למשל את הסיטואציה הבאה: אתם צופים בסרט, מעוניינים להגביר מעט את הווליום, לוחצים על הכפתור בשלט, ומלבן לבן עצום, שבתוכו סמן הווליום, מסתיר את כל חלקו התחתון של המסך, ומונע כל אפשרות לראות את הכתוביות למשך כמה שניות.

השלט לא תורם הרבה לחוויית השימוש. מעבר לעובדה שמדובר בשלט שעשוי מפלסטיק לבן וזול למראה, הוא מוצף בכפתורים שלפחות 50% כלל אינם רלוונטיים לדגם הספציפי שבדקנו, והחמור מכל – זווית השידור שלו אל המסך צרה יחסית, כך שאם אינכם מכוונים אותו במדויק אל המסך, צפו לכך שחלק מהפקודות שתעבירו אל הטלוויזיה פשוט לא יגיעו אליה.