אסוס סליידר מתפקד באופן דומה מאוד ל-Xoom של מוטורולה – כלומר, טוב מאוד בדרך כלל. מערכת ההפעלה עובדת במהירות טובה, הגלילה בדרך כלל חלקה, אפליקציות נטענות כמעט מיידית וריבוי המשימות לא מכביד כלל על המכשיר.

מנגד, המכשיר לא חף מבעיות. לפחות אצלנו, חווינו מקרים בהם המכשיר נתקע ולא הגיב למסך המגע עד שכיבינו אותו והדלקנו שוב (לא כיבוי מלא ואתחול, אלא מעבד למצב המתנה בלחיצה על כפתור הכיבוי וחזרה לפעולה מיד אחר כך). כמו בטאבלטים אחרים מבוססי Tegra2, התמיכה במקודדי וידיאו מאכזבת: הנגן המובנה מתקשה לקרוא קבצים שאינם MP4 או AVI, ונגנים חלופיים שניסינו מצליחים בקושי להריץ MKV 720p וכושלים בניסיונם להריץ MKV 1080p – מה שאומר שמרבית הקבצים שלכם ייאלצו לעבור המרה מתישה.

חוויית הגלישה מעולה. הדפדפן, שנראה דומה מאוד לכרום שבמחשב, מציג את העמודים בצורה מלאה כולל פלאש, תומך בלשוניות נוחות, שורת כתובות חכמה שמאפשרת גם חיפוש מיידי בגוגל, וכמובן תמיכה בהיסטוריה ומועדפים. מהירות טעינת העמודים בחיבור Wi-Fi היתה די טובה, כמו בשאר הטאבלטים, אך נופלת משמעותית מהמהירות במחשב רגיל. הפונט המצוין של אנדרואיד נראה נפלא, למעט באתר ynet (וכמה אחרים) ששם ישנה בעיית ריווח בין האותיות. הגלילה בעמוד מתבצעת במהירות סבירה והיא יחסית חלקה, כל עוד לא תשוו אותו ל-iPad בעניין זה.

על אנדרואיד 3 כתבנו והרחבנו כבר בסקירות קודמות (למשל על הטרנספומר, תוכלו לקרוא כאן). נזכיר שוב שמדובר במערכת הפעלה מוצלחת מאוד, עשירה בתכונות ובאפשרויות התאמה אישית, שעובדת נפלא לטעמנו. מבחר האפליקציות עבורה מצומצם יחסית כיום, אך אין ספק שהדבר ישתנה בעתיד הלא-רחוק. התוכנות העיקריות שמגיעות עם המכשיר, כמו הדפדפן, קורא הספרים, תוכנות הדואר, נגני הוידיאו והמוזיקה, המרקט ואחרות, כולן עובדות ללא דופי ומעוצבות למופת בהתאמה למסך הגדול.

כדי להצדיק את המקלדת, אסוס צרפה לסליידר גרסה מלאה ומעוברתת של תוכנת האופיס Polaris, הכוללת אפשרות לצפות ולערוך מסמכי טקסט, גיליונות עבודה ומצגות. התוכנה עשירה יחסית בתוכנות ומסוגלת להציג קבצים מאופיס 2010, אך תמיכתה בעברית אינה טובה מספיק. קבצים שהוכנו במחשב הוצגו כאן כשהם מיושרים שמאלה במקום ימינה, ובהעדר פונקציה של Select All היישור ימינה התגלה כמשימה מייגעת מעט.

לאסוס סליידר מסך בגודל 10.1 אינטש ברזולוציית 1280X800, הזהה לזה שפגשנו ב-Transformer. חדות התצוגה טובה מאוד, הצבעים נאים וחיים והבהירות גבוהה. גם הבעיות הרגילות מופיעות כאן – הגימור המבריק גורם להשתקפויות וסופח טביעות אצבע, באור יום קשה לצפות במסך וזוויות הצפייה סבירות אך אינן טובות כמו ב-iPad, וזה שיישב לידכם ייראה את הצבעים בצורה מעוותת.

פורמט המסך רחב, ולטעמנו באחיזה במצב אנכי הוא קצת צר מדי, אם כי יש שהעדיפו את הפורמט הזה על פני הפורמט הפחות רחב של האייפד.

Asus Eee Pad Slider זוכה לתואר המפוקפק של הטאבלט הכבד ביותר – משקלו 960 גרם, ועוביו עומד על 1.73 ס"מ. מובן שהמקלדת המובנית גובה את מחירה, ויש לקחת זאת בחשבון. בנשיאה ממקום למקום ובאחיזה בידיים הכובד מורגש היטב ביחס למתחרים, אבל אם משווים אותו למחשבים ניידים בעלי מקלדת, או ליתר דיוק לנטבוקים, מדובר במוצר קל יחסית ודק מאוד. העיצוב פונקציונאלי ונאה אך לא יוקרתי במיוחד, עם שתי פאות קמורות קלות, מסגרת כסופה סביב וחלק אחורי בגימור חום מטאלי וכסוף כאשר פס כרום מבהיק מפריד בין שני הצבעים. המכשיר זמין גם בלבן.

כפי שאפשר להבין, הסליידר מורכב משני חלקים: חלקו העליון מורכב מהמסך בלבד, וחלקו התחתון מאכלס את המקלדת, מקשי החומרה והחיבורים השונים. שני החלקים מורכבים זה לזה באמצעות מעמד מתכתי המתקפל על ציריו. למרבה הצער, מנגנון פתיחת הסליידר מסורבל ולא נוח. צריך להרים את יחידת המסך מחלקה העליון (יש מעין בליטה קטנה שאמורה לסייע בכך), אך יש להפעיל כוח רב ולתמוך ביד השנייה בשל התנגדות הצירים.

Asus Slider מצויד בסוללת ליתיום-פולימר בהספק של 25Whr, שלדברי החברה אמורה לספק עד 8 שעות עבודה. בפועל הגענו לכ-6 וחצי שעות של שימוש בבהירות מסך מלאה ועם חיבור מתמיד לרשת האלחוטית, או ליומיים וחצי של שימוש מזדמן. מדובר בחיי סוללה די טובים, אך ה-Xoom של מוטורולה סיפק זמני המתנה ממושכים יותר.

סליידרים הם מנגנונים שמועדים לפורענות, אבל אסוס עשתה עבודה מעולה בנושא הזה. מנגנון הפתיחה הקשיח יציב כסלע, ולא נראה שיתרופף גם לאחר שימוש ממושך מאוד. גם שאר חלקי הטאבלט בנויים כהלכה מחומרים טובים, החיבורים קבועים היטב במקומם ולמסך יש ציפוי Gorilla Glass ששומר עליו נקי משריטות.