המעבד כפול הליבה והזיכרון הנדיב העלו בנו תקוות לביצועים ללא פשרות. אם נתחיל בבשורות הטובות, המעבד והזיכרון תורמים לעבודה במקביל של מספר כמעט בלתי מוגבל של יישומים ללא שום בעיה וללא קריסות של יישום כזה או אחר. המעבר בעזרת התפריט בין יישומים פתוחים מתבצע במהירות ובקלילות. מצד הבשורות הפחות טובות, זמן הטעינה של היישומים אטי מדי יחסית למה שהורגלנו בטאבלטים עם מעבדים דומים, ואנחנו נוטים ליחס זאת לממשק ה- TouchWiz של סמסונג שמולבש כאן מעל מערכת ההפעלה של אנדרואיד ומכביד על המכשיר.

הממשק האנדרואידי בגרסת Honeycomb אינו מקשה על ההסתגלות, עם צלמיות גדולות וברורות ויכולת סידור מלאה של מסכי הבית, חמישה במספר, שניתן למלאם בקיצורי דרך ליישומים ווידג'טים מבית סמסונג. בתחתית המסך יש תפריט משנה שניתן להקפיץ ומכיל קיצורי דרך מבית סמסונג לנגן המוזיקה, מחשבון, תזכורן שניתן גם לשרטט עליו בכתב יד, שעון עולמי, יומן ומנהל המשימות.

המעבר בין המסכים והמשימות חלק וזורם למדי, אם כי פחות חלק ממה שראינו באייפד 2. הטעינה של אתרי האינטרנט מהירה ויפה והם מוצגים באופן מלא (התמיכה בפלאש עוזרת, דבר שנעדר כמובן ממוצרי אפל). ניתן לקרב ולהרחיק את התצוגה בעזרת הקשה כפולה על המסך או צביטה שלו. המכשיר גם זריז במעבר מתצוגה אופקית לאנכית וחזרה לפי הצורך. כמו שכבר אמרנו, קריסות של יישומים לא חווינו כאן.

מבחינת הפעלת סרטי וידיאו יצאנו מעט מאוכזבים, כאשר בניגוד למה שציפינו ממכשיר עם מאיץ גרפי ובגודל מסך כזה, לא קיבלנו תמיכה בכלל בהצגת סרטיMKV , וסרטיHD  נטו לקרטע, גם ברזולוציה של p720 בלבד.

בתחתית המסך יש איזור הודעות שמאפשר גישה מהירה להודעות שהתקבלו, נגן המוזיקה, שליטה על הרשתות השונות ובהירות המסך – נוח מאוד.

טכנולוגיית המסך היא מסוג PLS והמסך מציג 16 מיליון צבעים ברזולוציית 1280X800 פיקסלים. מדובר במסך חד ובהיר מאוד, בעל גודל מצוין להצגת דפי אינטרנט, טיפול בדואר אלקטרוני והצגת סרטים (כל זמן שהם לא איכותיים מדי). זוויות הצפיה סבירות, לא יותר מזה, ויש מידה רבה של החזר אור מהמסך המבריק, דבר הקשה על תפעולו בחוץ.

כפי שכבר ציינו, Samsung Galaxy Tab 10.1 הוא טאבלט דק וקל, עם ממדים מצוינים ומותאמים לשימוש המיועד. המשקל המופחת מקל על האחיזה הממושכת בעת השימוש ובהחלט הרגשנו את ארבעים ומשהו הגרמים שמבדילים בינו לבין האייפד 2. המכשיר מעוגל מכל צדדיו ולמרות שהוא עשוי מפלסטיק כולו, אין הרגשה של מכשיר זול וגב המכשיר מספיק מחוספס כדי שהאחיזה תהיה נוחה.

טאבלט דק וקל, עם ממדים מצוינים ומותאמים לשימוש המיועד. המשקל המופחת מקל על האחיזה הממושכת בעת השימוש

בראש המכשיר יש לחצן הפעלה ונעילת המסך, לחצן עוצמה, חריר לאוזניות וחריר מוגן להכנסת כרטיס ה- SIM. הלחצנים נוחים לתפעול, גם אם מעט שטוחים. בתחתית המכשיר נמצא החיבור הקנייני של סמסונג המשמש לטעינה וסנכרון. לצערנו, אין חיבור אוניברסלי כמו Micro-USB, יציאת HDMI או יכולת הרחבה של הזיכרון באמצעות כרטיסים. למכשיר זוג רמקולים סטריאופוניים הממוקמים בנוחות בשני צידי המסך. שמחנו לגלות שהם מספקים צליל חזק וברור, אם כי מעט חסרה לנו מעט יותר עוצמה, אבל זה מובן בהתחשב במימדי המכשיר.

המצלמה האחורית מספקת חווית צילום סבירה למצלמת 3.2 מגה פיקסל, עם תמונות ברמת פירוט טובה וצבעים נאים. צילום הוידיאו הוא באיכות של 720p, ובקצב של 30 תמונות בשניה. גם צילומי הוידיאו הניבו תוצאות טובות, בודאי לטאבלט, וכאשר מתגברים על המבוכה שבאחיזת מכשיר בגודל כזה לצרכי צילום, הוא מהווה תחליף סביר למצלמה ביתית, במיוחד בתחום הוידיאו.

נקודה חיובית נוספת –  לא הבחנו בהתחממות של הטאבלט, גם אחרי שימוש ממושך.

סמסונג הגדילו וציידו את ה- Galaxy Tab 10.1 בסוללה מכובדת עם קיבולת של 1700mAh, שתסייע לו לשרוד יום שימוש שלם של עשר שעות – על פי הצהרת היצרן. בפועל, לא הייתה בעיה לעבוד גם יום וחצי בשימוש בינוני במכשיר, שכלל בעיקר גלישה, בדיקת דואר, צפייה בסרטונים מספר שעות ביום וחיבור מתמיד לרשת אלחוטית. בשימוש קל יותר המכשיר שרד גם שלושה ימים לפני הצורך בהטענה.

איכות הבניה של הטאבלט טובה מאוד, עם אפס חלקים רופפים, מסך המוגן בזכוכית גורילה ומצלמה ומבזק שקועים ומוגנים במסגרת מתכת. הבעיה היחידה בה נתקלנו היא המהירות בה סופח המכשיר טביעות אצבעות, שלפחות ניתנות לניגוב בנקל.