איכות התמונות במצלמה הזו טובה למדי, וזו לא הפתעה. המצלמה מבוססת על חיישן בגודל 4/3 אינטש עליו מתרווחים 12.3 מגה פיקסלים. מספר הפיקסלים ההגיוני מונע מהמצלמה את הצורך לדחוס הרבה מאוד פיקסלים בשטח קטן – מה שגורע מהאיכות וזמני העיבוד בזמן הצילום.

מבט כללי מאשר שהתמונות חדות למדי ובעלות צבעים מדויקים ויפים. מבט בוחן יותר חושף רעש דיגיטלי מועט באזורים חשוכים של התמונה. מדובר ברעש זניח שלא שמים לב אליו אם לא מחפשים אותו בנרות. המצלמה מתמודדת עם טווח דינמי רחב בצורה טובה למדי, והיא נמנעת כמעט לחלוטין משריפת חלקים בהירים. גם אזורים בעלי ניגודיות גבוהה מטופלים היטב ואינם סובלים מרעשים או הילות סגולות.

המצלמה מתהדרת בטווח ISO רחב מאוד (200-12800, ב-19 סטופים) ובמצבים האוטומטיים היא לרוב מגיעה עד 1600. ברמה הזו התמונות עדיין טובות למדי, אך כבר ניתן להבחין ברעש דיגיטלי מועט. ברמות נמוכות מכך קשה להבחין ברעשים. ברמות גבוהות מ-1600 ניתן למשוך עד ל-ISO 3200, מעבר לכך הרעש בתמונות מורגש ולא ניתן להתעלם ממנו. התמונות אמנם עשויות להיות שמישות בתנאים מסוימים, אך לרוב הן פשוט מגורענות מדי.

איזון הלובן טוב למדי. לא נרשמו גוונים קרים בצילום בתאורת חדר או דהייה בצבעים תחת תאורה שאינה לבנה (שקיעה למשל).

גם בצילום בתוך הבית המצלמה פועלת נהדר. המבזק כאן מגיע בנפרד מהמצלמה וניתן לחברו בקלות. הפלאש התגלה כחזק דיו להאיר בקלות חללים בינוניים, ואף ניתן לשלוט בעוצמתו ובתזמונו בצורה נוחה למדי ובהתאם למצב הצילום. מייצב התמונה עושה עבודה טובה בסך  הכל. ניתן לבחור בין ייצוב אנכי, אופקי או בחירה אוטומטית בין השניים. עבדנו לרוב במצב האוטומטי וגילינו שלעיתים רחוקות גם צילומים שהרגישו יציבים למדי יצאו מעט מרוחים, אך לא מדובר בתופעה שנשנתה יותר מדי.

בצילום פורטרטים המצלמה עושה עבודה טובה. הן במצב האוטומטי והן במצב סצנה הייעודי, התמונות יוצאות יפות וצבעוניות, והפלאש אינו שורף את פני המצולם. ההבדל בין האופציות בא לידי ביטוי בתזמון ובעוצמה שלו, אך בשני המקרים התוצאות טובות.

צילום המקרו באמצעות עדשת הקיט מעט מוגבל. מדובר בעדשה בטווח של 28-84 מ"מ; הצהרת היצרן היא על מיקוד ממרחק של 25 ס"מ, כשבפועל הצלחנו להתמקד גם ב7-8 ס"מ. המרחקים הללו גדולים מדי לצילום מקרו מוצלח באמת, אם כי עם מעט מאמץ ומעבר למיקוד הידני ניתן לצלם צילומי תקריב (לא לגמרי מקרו) חביבים. גם מפתח הצמצם בעדשה הזו לא יוצא דופן לטובה (3.5-5.6f/) אך עדיין הצלחנו לקבל אפקט בוקה לא רע.

כאמור, מדובר בדגם הבסיסי ביותר של מצלמות המיקרו 4/3 של אולימפוס. זה הכי קרוב לפוינט-אנד-שוט שיש בסדרת המצלמות הזו, לכן קיים ב- E-PM1 מגוון נאה של מצבי צילום שונים ופחות השקעה בכל מה שקשור לשליטה ידנית.

פרט למצבים הכללים (אוטומטי, וידיאו, P,A,S,M) ישנם מצבי "סצנה" ו"אמנותי". בראשון ניתן לבחור מבין 23 סצנות שונות (פורטרט, פורטרט מרוכך, לילה, מקרו, ועד תלת ממד). המעבר בין הסצנות נוח למדי, ואף מורגשים הבדלים בין המצב האוטומטי לסצנה ספציפית. למשל, בצילום פורטרטים, בהם הפלאש מוחלש בסצנה הייעודית לעומת המצב האוטומטי. הצילום הפנורמי במצלמה הזו בינוני למדי: המצלמה לא תופרת את התמונות בעצמה, וגם צילום התמונות לפנורמה מתבצע בעזרת סיוע מינימלי בדמות שני מלבנים בצידי המסך, כאלו שאפילו לא מציגים את החלק המיועד לחפיפה בין התמונות. באותה מידה ניתן סתם לצלם תמונות זו לצד זו כשערכי המצלמה קבועים. במצב "אמנותי" ישנם 6 מצבי צילום אמנותיים (טון דרמטי, פופ-ארט, צבעים חיים ועוד). הם פחות מוצלחים, והמכנה המשותף של התמונות שצולמו במצב זה הוא שכולן יצאו גרועות.

כיאה למצלמת DSLR מוקטנת, Olympus E-PM1 תומכת בצילום RAW ובהצגת היסטוגרמה על גבי המסך בזמן הצילום, מה שמצלמות קומפקטיות סטנדרטיות בקושי עושות בימינו.

לפניכם מספר תמונות הדגמה שצולמו עם ה-E-PM1. שימו לב שאיכות התמונות עשויה להיות נמוכה מעט מהמקור בשל המעבר לאינטרנט. לחצו על התמונות להגדלה.

צילום הוידיאו במצלמה מתבצע ברזולוציית 1920X1080 ובקצב של 30 פריימים בשנייה, או ב- 720p בקצב זהה.

על אף הנתונים המרשימים, הסרטים מופקים בצורה משונה למדי. התמונה אמנם חדה למדי ותנועת הסרט חלקה יחסית, אך ישנו ריצוד מורגש בצילום, והסרטים הופכים למטרידים לצפייה. בנוסף על כך העדשה (יתכן ומדובר בזו ספציפית, אך גם יתכן שלא) רועשת מעט – לא שמנו לב לרעש הזה עד ששמענו אותו בסרטוני הוידיאו. הרעש אינו חזק כלל, אך הוא בדיוק מספיק בשביל לקלקל את הסרטון. כמובן שניתן לשלוט בזום במהלך הצילום, שכן מדובר בעדשה הנשלטת ידנית.

המצלמה מצוידת בצמד מיקרופונים בראשה. אלו רגישים למדי לצלילים וקולטים היטב רחשים גם ממרחק, מה שלמרבה הצער גורם להם גם לקלוט כל רחש קטן העולה מן העדשה. לצד המיקרופונים נמצא רמקול יחיד, גם הוא חזק דיו כדי לשמוע דרכו היטב את כל מה שהמצלמה קלטה.

הסרטים נדחסים בפורמט MPEG2 ונשמרים בסיומת MTS.

כפי שכבר ציינו, Olympus E-PM1 היא הקטנה והפשוטה בסדרת Pen של אולימפוס. גוף המצלמה שוקל 265 גרם, ומידותיו (109.5X63.7X37 מ"מ) ללא העדשה והפלאש קטנות במיוחד ביחס למקובל בקטגוריה. העדשה והפלאש הופכים את הנוכחות של המצלמה הזו לבולטת יותר, וגם אם היא לא נכנסת בכיס המכנס היא קטנה מהרגיל. הגוף עשוי כולו מתכת בגימור מט (קיימת בצבעים: שחור, כסף, חום, סגול וורוד) והיא מרגישה איתנה ואיכותית לאחיזה.

ה- Olympus E-PM1 נדלקת ומוכנה לצילום תוך 2 שניות, ונכבית תוך שניה אחת. עד כאן – זמנים טובים אך לא מדהימים.

בין הצילומים תחכו חצי שניה לצילום עם מיקוד מחדש. במקרה של לחיצות רצופות בלי מיקוד מחדש – הצלחנו לצלם 4 תמונות בשנייה, ועם מיקוד – 2 תמונות בשנייה. בשימוש בפלאש תמתינו 0.8-2 שניות בין התמונות, תלוי בעצמת הפלאש.  אלו זמנים מצוינים, עוד לפני אפשרויות הצילום הרציף המאפשר צילום של כ-6 תמונות בשנייה ברזולוציה המקסימלית.

אפילו בגזרת החשיפות הארוכות המצלמה הזו עושה חיל, ומיד לאחר צילום בחשיפה ארוכה היא זמינה לאחד נוסף – זמני העיבוד שואפים לאפס ואינם מפריעים לצלם. זאת בניגוד לדגם E-PL2 שבדקנו בעבר.

המצלמה מגיעה עם סוללת ליתיום יון בקיבולת של 1150mAh הנטענת בנפרד מהמצלמה תוך כשלוש שעות.  

טעינה אחת של הסוללה הספיקה לנו לצילום של מה שהרגיש כמו אינסוף תמונות: 2500 צילומים הופקו לפני שהסוללה התרוקנה. מתוך התמונות כשליש צולמו עם פלאש, וכחמש דקות של קטעי וידיאו. אלו נתונים מעולים עבור כל מצלמה.