מבחינת איכות התמונה נטו, הדגם הזה, השני בסדרת מצלמות האולטרה-זום של סוני, אינו עומד בציפיות – כמו קודמו. היחס בין מספר הפיקסלים לגודל החיישן פשוט בלתי אפשרי, ומונע מהמצלמה להפיק תמונות איכותיות באמת. 18.3 מגה פיקסל לחיישן בגודל של 1/2.3 אינטש, מסתבר, זה פשוט יותר מדי. התוצאה של היחס הזה היא תמונות רועשות למדי. בתאורה מוצלחת הרעש עוד נבלע איכשהו, אך אפילו צילומים ביום בהיר אך באזור מוצל יצאו רועשים בצורה מוגזמת עבור מצלמה שכזו. כמויות הרעש הדיגיטלי גורמות לפגיעה ברמת הפירוט בצורה אקוטית; התמונות נראות קצת כמו ציורי שמן, והדבר מורגש בהגדלה הקלה ביותר על גבי מסך המחשב. נתקלנו גם בפגמים כרומטיים בודדים במקרים נדירים, אך לא במידה מופרזת.

בניגוד לחיישן, העדשה עושה את עבודתה נאמנה. האיכות נשמרת לאורך כל טווח הזום ללא פגיעות קריטיות בצבעים, בפירוט ובגיאומטריה של התמונה. לא נתקלנו בפינות חשוכות, ולא באפקט "עין דג" בצילום פריימים רחבים.

זכרנו לטובה את מייצב התמונה של סוני מדגמים קודמים, אך ניכר שסוני ערכה בו מעט שינויים. הוא עדיין מוצלח למדי, אך מעט פחות מהקודם. בהגדלה מקסימלית, אחרי חצי לחיצה, התמונה מתייצבת וניתן להתמקד בקלות במה שרוצים, אך נראה שקצב הרענון על גבי המסך פחת. לא מדובר בשינוי קריטי, רק עניין של תחושה בעת הצילום.

סוני ציידה את המצלמה בטווח ISO עצום: 100-12800, ב-22 סטופים. מדובר בטווח רחב מאוד, המאפשר צילום בשלל רגישויות. לצערנו, באופן מעשי החל מ-ISO 800 בערך, איכות התמונות מתחילה להידרדר, עד שב-ISO 3200 התמונות כבר גבוליות באיכותן. בהמשך סולם הרגישויות, המצלמה מפסיקה לצלם בפריימים יחידים. כל צילום הוא תוצאה של 5 צילומים אחד אחרי השני בחשיפות שונות, כנראה כדי לצמצם את הרעשים בתמונה. האפקט עובד בהצלחה והצילומים אכן שימושיים, אך לא הרבה מעבר לכך. תופעת לוואי של החשיפות השונות הן עיוותי צבע מורגשים למדי, והתמונות דהויות בצילומים אלו.

הפלאש המובנה במצלמה בהחלט עוזר ליכולותיה הבינוניות. מדובר בפלאש אגרסיבי למדי שמאיר היטב חללים בינוניים. הוא עושה עבודה טובה בצילום פורטרטים ומצליח לשמור על גווני עור טבעיים, ולא מלבין פני מצולמים ברבים.

Sony HX200V מציגה את צילום הוידיאו המעולה שמציעה גם קודמתה בסדרה: צילום ברזולוציית Full HD בקצב של 50 פריימים בשנייה הם נתונים מעולים בקטגוריה. למצלמה שתי אופציות של קצב סריקה: 50i  או 50p. הראשון הוא למעשה צילום של 25 פריימים בשנייה, כאשר כל פריים מצולם פעמיים ונעשה איחוד של המידע מהפריימים (Interlaced), פורמט המתאים אוטומטית לצריבה על DVD. השני הוא פשוט צילום של 50 פריימים בשניה.

הצד הויזואלי של הנתונים הטכניים מרשים מאוד, אם כי סובל גם הוא מגודל החיישן. הסרטים מתנגנים ללא דופי, אין ריצוד או קפיצות בפריימים, התמונה נעה בצורה חלקה מאוד והמיקוד זריז יחסית במעבר בין אוביקטים. החיסרון הוא בחדות: כשמתקרבים לאובייקט יותר מדי הפרטים מתחילים להימרח והתמונה מאבדת פירוט.

חיסרון קל נוסף הוא רגישות המיקרופונים לקול. לא כל הצלילים נלכדו בצילום, גם כאשר מקור הצליל היה ברדיוס של כמטר וחצי מהמצלמה. הצד החיובי של הרגישות הלוקה הזו הוא שאין זכר לצלילי תנועת העדשה בסרטים.

סוני HX200V מאופיינת במידות של מצלמה אולטרה-זום סטנדרטית: 121.6 x 86.6 x 93.3 מ"מ. עם משקל סביר של 583 גרם היא אינה קלה במיוחד, אך עדיין בתחום הנורמלי. גוף המצלמה עשוי פלסטיק מט בצבע שחור. העדשה עשויה מתכת, בצבע שחור-מט גם כן. על גבי העדשה נמצאת טבעת לשליטה בזום או בפוקוס (נשלט באמצעות בורר יעודי) העשויה מתכת שחורה מבריקה ומחורצת לאחיזה טובה יותר. איכות הבניה טובה מאוד אך הגימור פשוט יחסית, פשוט מדי לטעמנו.

סוני HX200V נדלקת ומוכנה לשימוש תוך 2.1 שניות – זמן סביר יחסית לקטגוריה. זמן הכיבוי דומה ועומד על 2.3 שניות עד שהעדשה מתכנסת חזרה.

בצילום רגיל ניתן לצלם תמונה כל שנייה וחצי בערך, ובצילום עם פלאש צריך להמתין 3 שניות בין צילומים. שני נתוני הזמן הללו ממוצעים ולא מרשימים במיוחד. הצילום הרציף לא מחדש גם הוא: ניתן לצלם רצפים של 10 תמונות בשנייה, או 10 תמונות בקצב של 2 תמונות בשנייה. שתי האופציות לגמרי לא רעות, אך בהחלט לא ייחודיות.

המצלמה פועלת באמצעות סוללה ייעודית בעלת קיבולת של 870mAh, שהפיקה לנו למעלה מ-1500 תמונות, כשליש מהן עם פלאש ועם תיוג גיאוגרפי. בנוסף לכך צולמו מספר דקות של סרטי וידיאו. מדובר במספר מרשים מאוד של תמונות וסרטונים. בעניין זה הדגם הנוכחי אינו נופל ממקבילו.