סקירת wisebuy - מצלמת וידאו JVC GC-PX10
- צבעים, חדות ואיכות וידיאו כללית מעולה
- ביצועים מצוינים בתנאי תאורה קשים
- מסך מגע איכותי
- תנועה חלקה ותמונה חדה
- תמיכה ב-Bitrate של 36Mbps
- מהירות מיקוד טובה
- זמן סוללה טוב מאוד
- איכות סטילס מאכזבת מאוד
- נוחות אחיזה בינונית
- התחממות בחלקה התחתון של המצלמה
נאמר זאת ברורות: JVC GC-PX10 היא ככל הנראה מצלמת הוידיאו הביתית הטובה ביותר שבדקנו עד כה. היא מספקת איכות וידאו מצוינת – תמונה חדה, תנועה חלקה וצבעים משובחים; ביצועיה מצוינים גם בלילה וגם משך זמן הסוללה שלה טוב מאוד. ולמרות זאת, התעקשותה של JVC למצב אותה כמצלמה היברידית, פוגעת ברושם הכללי ממנה, מאחר ובצילום סטילס היא מציגה ביצועים שניתן להגדירם באופן הסלחני ביותר כפושרים.
למי שמחפש מצלמת וידיאו טובה, שאיכות צילום הוידיאו חשובה לו מכל, אנחנו יכולים להמליץ עליה בעיניים עצומות. כיצרנית מצלמות סטילס ל-JVC יש עוד הרבה מה ללמוד, וזה ניכר במיוחד במצלמה הזאת.
באוקטובר 2011 השיקה JVC את אחת המצלמות הפחות שגרתיות שאי פעם הנחנו עליהן את ידינו, ה-GC-PX10, מצלמת וידאו/סטילס היברידית. בניסיונה להפריד את ה- GC-PX10 מסדרת מצלמות הוידיאו שלה, החליטו ב-JVC שלא לשייך אותה למותג מצלמות הוידיאו Everio.
מצלמות סטילס שמצלמות וידיאו באיכות טובה, ומצלמות וידיאו המצלמות תמונות סטילס קיימות כבר שנים, אז מה החידוש כאן? קודם כל העיצוב: המצלמה הזו נראית כמו הכלאה בין מצלמת וידיאו למצלמת סטילס. אם זה טוב או רע, ניגע בזה בהמשך. החידוש היותר משמעותי הוא מעבד תמונה עוצמתי בשם Falconbrid, שקיים גם במצלמת התלת מימד של JVC אותה סקרנו כאן בעבר, ה-GS-TD1. המעבד מאפשר לה לצלם וידאו ברזולוציית 1080X1920 60p (כלומר בקצב של 60 פריימים בשנייה). חיישן המצלמה, מסוג CMOS ובגודל 1/2.3 אינטש, מאפשר צילום תמונות סטילס ברזולוציית 12.75 מגה פיקסל. JVC מציינת שהוא מואר בחלקו האחורי, מה שאמור לספק רגישות גבוהה ותמונות איכותיות בתנאי תאורה חלשה.
מעבר לכך, המפרט כולל עדשת זום X10 מבית Konica Minolta, מייצב תמונה אופטי (או זום 19X דינאמי תוך הבטחה של JVC שאין ירידה באיכות התמונה), מסך מגע בגודל 3 אינטש בעל אפשרות לשינוי זווית אנכית ועוד.
המצלמה מגיעה עם זיכרון פנימי בנפח של 32GB וחריץ הרחבה התומך בכרטיסי SDHC ו-SDXC.
מאחר וה- GC-PX10 היא בהגדרתה מצלמה היברידית, נתקלנו בהתחלה בהתלבטות לא פשוטה כיצד להתייחס אליה, כמצלמת וידיאו או כמצלמת סטילס. לאחר תקופת שימוש ארוכה, הבנו שלמרות ניסיונותיה של JVC לשכנע אותנו שיכולות הסטילס של ה-GC-PX10 מדהימות, האופציה ההוגנת ביותר היא להתייחס אליה בעיקר כאל מצלמת וידיאו.
כאמור, בליבה של ה- GC-PX10 פועם מעבד ה-Falconbrid. שמו מביע בערך את שני המוטיבים השיווקיים העיקריים של המצלמה הזאת: מהירות, והשילוב בין סטילס לוידיאו. ואכן, לפחות על הנייר, היכולות נשמעות מלהיבות: וידיאו ברזולוציית 1080X1920 60p בביטרייט של 36Mbps (מה שגורם לתמונה להיות יותר מפורטת ועשירה מהרגיל), צילום וידיאו במהירות גבוהה ליצירת סרטי Slow Motion בקצב של 300 פריימים בשנייה (ברזולוציית VGA 640X360) במשך שעתיים רצופות, ותוך כדי צילום וידאו ברזולוציית Full-HD ניתן לצלם גם תמונות סטילס ברזולוציית 8.3 מגה פיקסל. כמו כן, יש כאן צילום סטילס רציף במהירות 60 תמונות בשנייה, עם אפשרות לשמור על הקצב הזה במשך 130 תמונות.
שתי תכונות בולטות מאוד לעין בצפייה בסרטים שמפיקה ה- GC-PX10: גווני הצבע והחדות. בתנאי תאורה טובים עד סבירים, גווני הצבע חיים, מאוזנים ופשוט נראים נפלא, הרבה יותר טוב מכל מצלמת וידיאו אחרת שבדקנו לאחרונה. אותו הדבר אמור גם לגבי חדות התמונה: היכולת של המצלמה לצלם ב-60p, ובביטרייט של 36Mbps באה פה לידי ביטוי במלוא הדרה, וגורמת לכל פריים ופריים בוידיאו להראות חד, ברור ונקי. מהירות המיקוד בתנאי תאורה טובים מצוינת, והתמונה נשארת ממוקדת לחלוטין ב-99.9% מהזמן. בזכות הצילום ב-60 פריימים בשנייה, התנועה בסרטים חלקה במיוחד וחדה גם בהתרחשויות מהירות.
מייצב התמונה פעל מצוין, התמונה נשארה חדה בעת תנועה, ללא מריחות. אנחנו מניחים שמדובר באותו מנגנון ייצוב תמונה הקיים גם ב-GZ-HM1 של JVC שבדקנו כאן לפני שנה. מדובר במנגנון יעיל מאוד שניתן לזהות את פעולתו כשמתבוננים על העדשה כאשר המצלמה דלוקה: רואים את העדשה עצמה זזה בהתאם לרעידות היד. הטיפול של המצלמה בגווני עור הפנים של המצולמים מצוין, ומנגנון זיהוי הפנים ידע לזהות אותם, להתמקד בהם ולדאוג שיוארו בצורה טובה.
בצילום וידיאו בערב ברחוב מואר יחסית, JVC GC-PX10 שמרה על רמה גבוהה יחסית למצלמות אחרות שבדקנו. למרות החשכה לא נתקלנו ברעש דיגיטלי צבעוני כלל, הישג נאה למצלמה המיועדת לשוק הביתי. הסרטונים מתאפיינים אמנם בגרעיניות מורגשת, אך לא מדובר במשהו מוגזם ובהחלט ניתן להגיד ש ה-GC-PX10 מספקת סרטונים באיכות טובה מאוד גם בתנאי תאורה קשים.
מנגנון הצילום במהירות גבוהה היה אחד האלמנטים היותר משעשעים לבדיקה. צילמנו מספר סרטונים בהם אנחנו מעיפים כוסות משולחנות, שופכים מים מכוס לכוס או מדליקים מצית, וצפינו בכל הסרטונים בהנאה רבה לאחר מכן, בהילוך איטי. האפשרות לצילום מהיר קיימת במצלמות רבות אחרות, אך ההבדל כאן הוא כאמור במהירות הצילום, 300 פריימים בשנייה ברזולוציה גבוהה יחסית לתכונה הספציפית הזאת, 640X360. פרט קטן ששמים לב אליו כשמצלמים במהירות של 300 פריימים בשנייה: ריצודי הפלורסנט במשרד. לכן מומלץ לצלם סרטונים כאלה באור יום בלבד.
הציפיות שלנו מביצועי הסטילס של מצלמות הוידיאו הן נמוכות בדרך כלל. במקרה של ה- GC-PX10, ההתעקשות של JVC להתפאר ביכולות הסטילס שלה דווקא גורמת לה עוול. נאמר זאת באופן ברור: כמצלמת סטילס, ה- GC-PX10 עושה עבודה שניתן להגדירה ככמעט סבירה, אם לא פחות מכך. בתנאים אופטימליים שפירושם צילום באור יום, מציגה ה-JVC תמונות נאות אך לא יוצאות מגדר הרגיל. באזורים של קונטרסט גבוה נתקלנו בהילה אדמדמה, אך זה קרה רק לעיתים רחוקות ובמצבים מאוד קיצוניים. התמונות היו חדות למדי ומאוזנות מבחינת צבעים, ללא בעיות של חשיפת יתר ושריפה של התמונה. הבעיה החלה כאשר עברנו לתנאי צילום פחות ממושלמים, בתאורה שאינה אידיאלית. בכל פעם שהשתמשנו בזום במצב כזה, התמונה יצאה מטושטשת, ולפעמים גם בזוית הרחבה ביותר של העדשה המיקוד לא היה לשביעות רצוננו ומייצב התמונה (אותו היללנו בצילומי הוידיאו) פשוט לא עושה את העבודה. 
הפלאש המובנה סטנדרטי בלבד, ומסוגל להאיר חדר ממוצע אך לא הרבה מעבר לכך. הדבר היחיד הטוב באמת שניתן להגיד על יכולות הסטילס של המצלמה הוא שהצבעים היפים בהם נתקלנו בצילומי הוידיאו, ממשיכים לבלוט גם כאן, אם כי בכל אספקט אחר שקשור לצילומי סטילס, לצערנו, המצלמה ההיברידית של JVC לא מספקת את הסחורה.
GC-PX10 מקליטה סאונד בסטריאו באמצעות זוג מיקרופונים איכותיים הממוקמים בחלקה העליון. השמע בהקלטות לא חף מרעשי רקע, אך המצולמים בסרטון נשמעו באופן חד, חזק וברור, מבחן שמצלמות רבות אחרות נכשלות בו.
צילום וידיאו וצילום סטילס שונים באופיים, הן במשך הזמן שנדרש לצילום והן ביציבות הנדרשת מהיד האוחזת במצלמה. שנים של תכנונים ארגונומיים ואילוצים טכנולוגיים גרמו למצלמות וידיאו ומצלמות סטילס להראות כפי שהן נראות כיום. ה- GC-PX10 אמורה לשלב בין יכולות סטילס ויכולות וידיאו, והעיצוב שלה מהווה סוג של פשרה בין השניים.
מבחינה סובייקטיבית המצלמה נראית משונה, אבל גם די מרשימה. אלמנט העדשה נראה כאילו נלקח מתוך מצלמת וידיאו סטנדרטית, ובחלקו האחורי נמצא גוף דק מאוד של מצלמת סטילס, עם גריפ בולט אך לא גבוה מספיק, שאינו מספק תמיכה לזרת. לטעמנו, התכנון ההיברידי הזה, מעבר להיותו יפה בדרכו, אינו נוח. הגריפ, מאפשר אחיזה יציבה יחסית, אך משהו בפיזור המשקל בגוף המצלמה (520 גרם) הופך את האחיזה הממושכת בה לצורך צילום וידיאו ללא נוח במיוחד. בצילום סטילס, שבו אנחנו מניחים את היד על אלמנט העדשה, אנחנו נתקלים בפינת המסך, מה שמפעיל לחץ על שורש האגודל והופך את האחיזה ללא נוחה. לא מדובר בבעיות ארגונומיות יוצאות דופן, אך ממצלמה היברידית ציפינו לפתרונות יותר יצירתיים. מעבר לכך, אין כאן רצועת יד הכה-נחוצה לשמירה על אחיזה ממושכת במצלמה, ובמקומה יש רצועת צוואר סטנדרטית למצלמות סטילס.
בחלקה העליון של המצלמה, מלבד המיקרופונים, נמצא מחבר Hot-Shoe לחיבור פלאש חיצוני, במידה ופלאש ה-Xenon המובנה לא מספיק לצרכינו. בצדו השמאלי של אלמנט העדשה נמצאים כפתור ההפעלה וכיבוי (מיקום קצת משונה ולא נגיש מספיק לטעמנו), לחצן מצבי הפלאש, חוגת מצבי הצילום וכפתורים לשליטה על המצלמה במצבים הידניים, על מידת החשיפה והמיקוד, הצמצם והתריס.
מתחת ללחצנים הללו נמצא מערך החיבורים של המצלמה הכולל חיבור למטען, חיבור Mini-HDMI, חיבור Mini-USB וחיבורים לאוזניות ומיקרופון, כולם מכוסים על ידי חיפוי פלסטיק נשלף שאינו נפרד לחלוטין מהמצלמה. בחלקו העליון של הגריפ תמצאו את הדק צילום הסטילס וזוג כפתורים השולטים על הצילום המהיר בוידיאו ועל צילום-רצף בסטילס. מאחורי הגריפ נמצאים בורר הזום, הדק צילום הוידיאו, כפתור למעבר מצילום לצפייה בתמונות, כפתור מעבר מצילום וידאו לסטילס וכפתור למעבר לתפריט.
מסך המצלמה מעולה. גודלו 3 אינטש והוא בעל רזולוציה סטנדרטית של 230 אלף פיקסלים. הוא מציג את הצבעים בצורה יפה מאוד על המסך, הוא חד למדי ומואר מספיק כדי להתמודד עם אור יום. ניתן לשנות את זווית המסך מעלה ב-180 מעלות, דבר המאפשר צילום עצמי, או צילום מגובה נמוך. היינו מרוצים אפילו יותר אם מדובר היה במסך מפרקי מלא, אשר מאפשר צילום מעל לראש, וגם מגן טוב יותר על המסך כאשר המצלמה כבויה, אך אנחנו מרוצים גם עם מה שיש כאן.
גם בתפקודו כמסך מגע המסך מתגלה כיעיל ונוח, והוא מגיב היטב למגע. היינו מרוצים אם הפקדים על המסך היו גדולים יותר ומותאמים טוב יותר לתפעול באמצעות אצבעות, אם כי לא היו לנו מצבים של לחיצות שגויות. תפריטי המצלמה ברורים וקלים לניווט וזהים בצורת הסידור שלהם לקו המצלמות העדכני של JVC, זה שראינו גם ב-GS-TD1.
המצלמה מגיעה עם סוללת ליתיום-יון בקיבולת של 1460mAh, שלפי הצהרת החברה אמורה להספיק לצילום רצוף במשך שעתיים. עבורנו היא הספיקה למשך זמן קרוב מאוד לזה (שעה ו-50 דקות) בפרופיל שימוש שכלל צפייה מדי פעם בסרטים על מסך המצלמה, צילום של 27 קטעי וידיאו, שימוש בזום ועוד. לטעמנו מדובר בזמן סוללה יפה מאוד, בהתחשב בכך שרוב הצילומים בוצעו באיכות הגבוהה ביותר האפשרית במצלמה.
בצילום ממושך (למעלה מ-10 דקות) נתקלנו בתופעת התחממות בחלקה התחתון של המצלמה. לא מדובר בתופעה שלא ניתן בגללה לאחוז במצלמה, אך עלו אצלנו חששות בנוגע לאורך חייה בשימוש שכולל צילומים ממושכים באופן שגרתי.
JVC GC-PX10 בנויה היטב, ומרגישה מאסיבית ביד. החומרים מהם היא עשויה איכותיים וחזקים, ומשך כל התקופה שהיתה אצלנו לא צצו עליה שריטות או סדקים כלשהם. מעבר לכך, גימור המצלמה לא יוצר הצטברות של טביעות אצבע על גוף המצלמה מה שגורם למצלמה להראות נקייה וחדשה לאורך זמן. המסך צובר טביעות אצבעות בשפע, אך ניגוב קל פותר את הבעיה.
החיפוי שתחתיו נמצאים כל חיבורי המצלמה עמיד, יושב במקומו בצורה יציבה, ונראה שייקח זמן רב לפני שיתנתק ממקומו אם בכלל. העדשה מכוסה באמצעות תריס אוטומטי שנפתח ונסגר בהתאם לפעולת המצלמה, וכך אין סיכוי שנאבד מכסה עדשה או נשכח להרכיב אותו ובכך נחשוף את העדשה לטביעות אצבעות או שריטות.