פנסוניק LX7 מתהדרת בנתונים מצוינים: חיישן גדול (הסטנדרט בשוק הקומפקטיות הוא חיישן בגודל 1/2.3 אינטש, וכאן יש חיישן בגודל 1/1.7 אינטש) ועדשת Leica עם צמצם f/1.4 מקסימלי. ואכן, המצלמה הזו לא מאכזבת ומספקת תוצאות יפות – לפחות כשהתנאים אידיאליים.

תמונות שצולמו באור יום וברגישויות ISO נמוכות, בסביבות 80-250, היו מעולות בכל הפרמטרים: הצבעים היו עשירים ומדויקים, הפירוט רחב גם בעומק התמונה, וכמעט ולא היה זכר לרעש דיגיטלי, למעט באזורים כהים (וגם שם כמות הגרעיניות היתה זניחה). במבט מדוקדק זיהינו חידוד יתר קל, אבל אפשר כמובן להפחית מעט את החדות בהגדרות. החשיפות שבחרה המצלמה היו מוצלחות באופן עקבי, ולא נצפו אזורים שרופים גם בתאורה שטופת שמש. הצמצם הרחב מאפשר למצלמה להעניק אפקט בוקה נעים לעין כמעט בכל תמונה, מה שהופך את המראה שלהן ל"מקצועי" יותר ומבודד בצורה אידיאלית את הנושא מהרקע.

בצילומים שערכנו בתוך הבית, המצלמה מציגה ביצועים מעורבים: אם תנצלו עד תום את הצמצם הרחב שלה, תזכו לתמונות טובות ברוב המקרים; אם תנסו להסתמך על ביצועי החיישן תנחלו אכזבה. בתמונות שצילמנו בצמצמים רחבים, המצלמה קיבלה די והותר אור והסתפקה ברגישויות של עד ISO 400. ברגישות זו ניכרת כבר גרעיניות בתמונה, אבל היא מתונה במרבית המקרים ואינה מחרבת את התמונה הכוללת.

עם זאת, כשניסינו לדחוף את המצלמה עוד קצת ולהעלות ISO, התאכזבנו לגלות שהאיכות מידרדרת במהירות: החל מ-ISO 800 ומעלה התמונות רועשות באופן מוגזם, ולא מדובר בגרעיניות אלא ברעש דיגיטלי ובארטיפקטים לא נעימים (שבאים כאן לידי ביטוי בצורת קוביות שמוחקות את הפרטים בתמונה). נראה שמנגנון עיבוד התמונה וניקוי הרעשים אגרסיבי מדי במצלמה הזו, ולכן ביצועיה ברגישויות גבוהות מאוד לא מספקים. המזל של ה- LX7 הוא, כאמור, העדשה הטובה שלה, שמאפשרת לכם לצלם בהרבה מאוד מקרים ב-ISO נמוך יחסית בזכות הצמצם הרחב, גם בתאורה חלשה.

הפלאש קופץ מחלקה העליון השמאלי של המצלמה, ומספק ביצועים מעורבים. בתוך הבית בתאורה מינימלית הוא לא מוצלח במיוחד משום שעוצמת ההארה שהוא בוחר חלשה מדי, ומותירה את התמונה כהה יחסית. דווקא כשצילמנו בחוץ בתנאי חשכה הפלאש סופסוף התאמץ ונתן את מלוא התפוקה, מה שגרם לתוצאות מוארות היטב וללא עיוותים בצבעים.

מייצב התמונה של המצלמה עושה עבודה טובה מאוד. הוא מקבל עזרה רצינית מהצמצם הרחב, שמכניס די והותר אור לתמונה במרבית המקרים. בסך הכל, כמעט ולא יצאו לנו תמונות מטושטשות כתוצאה מרעידות היד. מצדה השני של המטבע, למצלמה יש גם פילטר ND שנועד להפחית את כמות האור הנכנס לחיישן ולאפשר לצלם בחשיפה ארוכה גם באור יום מלא; כך למשל תוכלו (בסיוע חצובה) לצלם מפל מים באופן שיגרום למי המפל להיראות זורמים.

צילום המקרו במצלמה מעולה. את בחירת סוג המיקוד – רגיל, מקרו או ידני – תוכלו לבחור עם מתג ייעודי שממוקם מקדימה, על העדשה עצמה. כשבחרנו במצב המקרו, הצלחנו להתמקד בעצמים ממרחק של סנטימטר בודד. במקרים כאלה קיבלנו תמונות יפהפיות, עם בוקה חלק וחדות טובה על האובייקט.

פנסוניק LX7 מציעה שלל מצבי צילום: ידניים, חצי-אוטומטיים, אוטומטיים לחלוטין וגם מצבי אפקטים חביבים (למשל שחור-לבן, ספיה, מצלמת צעצוע, HDR וכדומה). בנוסף מצאנו כמה סצנות צילום שגרתיות למדי, וכמה מעניינות כמו צילום 3D (למסכים תומכים) וצילום Handheld Night Shot, שיורה רצף מהיר של תמונות ומאחר אותם לתמונה אחת נקייה מרעשים. מי שמעוניין להגדיר עצמאית את מאפייני התמונה ולא לסמוך על המצלמה שתעשה זאת עבורו, ימצא ב-LX7 כר נרחב לפעולה. ניתן להגדיר גוונים, פיצוי חשיפה, חדות, איזון לובן, הפחתת רעשים, אזור מיקוד, אזורי מדידה ועוד שלל פרמטרים.

כמצלמה שנועדה לצלמים חובבים ומביני דבר, המצלמה מציעה כמובן לצלם בפורמט RAW. מדובר ביתרון גדול, שמי שמוכנים להשקיע יוכלו לנצל באמצעותו בצורה טובה הרבה יותר את המצלמה גם בשימוש ב-ISO גבוה, שכן במחשב ניתן לטפל בגרעיניות בצורה הרבה יותר טובה מזו שהמצלמה מבצעת בעצמה.

לפניכם מספר תמונות הדגמה שצילמנו עם ה- LX7. שימו לב שאיכות התמונות עשויה להיות נמוכה מעט מהמקור בשל המעבר לאינטרנט. לחצו על התמונות להגדלה.

צילום הוידיאו ב- LX7 מתבצע ברזולוציית 1080p ובקצב של עד 60 פריימים בשנייה. ניתן לבחור בין צילום בפורמט MP4, שמתאים לצפייה במחשב, לבין פורמט AVCHD האיכותי שנועד לצריבה על בלו-ריי.

הסרטונים שצילמנו עם המצלמה יצאו חדים ומפורטים לעילא, והתנועה היתה חלקה. פס הקול השביע גם הוא את רצוננו, ובזכות זוג מיקרופונים הממוקמים בראש המצלמה הצלילים היו עשירים יחסית, וללא רעשי רקע רבים. מנגד, הבחנו שהמצלמה נוטה לאבד פוקוס לעיתים, במיוחד כאשר משתמשים בזום האופטי, ולוקח לה זמן רב יחסית לחזור ולהתמקד מחדש.

Panasonic DMC-LX7 היא מצלמה קומפקטית כבדה ומגושמת, או לחלופין מצלמת חובבים מתקדמת קלה וקטנה ביחס לתכונותיה – תלוי איך מסתכלים על זה. זו לא מצלמה שנכנסת לכיס; מידותיה 111x68x46 מ"מ ומשקלה עומד על 298 גרם כולל הסוללה. יש לציין שכשלקחנו אותה עמנו לטיולים, לא יכולנו שלא להתפעל מקלות ונוחות הנשיאה שלה בהשוואה למצלמת ה-SLR  הרגילה שלנו, ואפילו ביחס למצלמות סופר-זום לא מעטות. מבחינה חיצונית, LX7 ממשיכה את העיצוב הרגיל של דגמי הסדרה; היא עשויה פלסטיק איכותי בצבע לבן או שחור, עם פאנל אפור בחלק העליון, מקשים כסופים ועדשה אפורה גם כן, שבולטת בגוף המצלמה.

Panasonic DMC-LX7 נדלקת ומוכנה לצילום הראשון, לאחר מיקוד, תוך 1.65 שניות, שזה זמן יפה; היא נכבית תוך 2.8 שניות.

אחד מיתרונותיהן של מצלמות הסדרה הזו של פנסוניק, הוא בקצב העבודה המצוין שלהן. המיקוד מהיר משמעותית מהרגיל עבור מצלמה קומפקטית, ועומד על כ-1/10 השנייה בלבד – לפחות בתאורה טובה; בתאורה חלשה המצלמה משתמשת בנורת העזר, וזמן המיקוד מתארך משמעותית. הצילום עצמו זריז מאוד, כמעט ללא Shutter lag שניתן להבחין בו. זמן ההמתנה בין התמונות קצר מאוד, והצלחנו לצלם תמונות בזו אחר זו בקצב של 1.2 תמונות בשנייה, בלחיצה אחר לחיצה.

צילום הרצף נחלק כאן למבוסס צמצם מכאני ומבוסס צמצם אלקטרוני. בראשון ניתן להגיע לקצב של עד 5 תמונות בשנייה, ברזולוציה המלאה; בשני תוכלו להגיע לקצבים היסטריים של 40 ו-60 פריימים בשנייה, ברזולוציות של 4.5 ו-3 מגה פיקסל בהתאמה. בנוסף ניתן לצלם צילום רצף עם פלאש, בקצב לא רע בכלל של 1.3 תמונות בשנייה (עד 5 תמונות בכל סשן).

Panasonic LX7 מצוידת בסוללת ליתיום-יון ייעודית בקיבולת של 1250mAh. החברה מצהירה על עד 330 תמונות לפי תקן CIPA המחמיר.

בשימוש סטנדרטי שלנו, הצלחנו להגיע לכ-750 תמונות (כשליש מהן צולמו עם הפלאש המובנה) ועוד כמה סרטוני וידיאו קצרים, לפני שהסוללה התרוקנה. אלו חיי סוללה פושרים ביחס לסטנדרט כיום במצלמות קומפקטיות, שחלקן מספקות מעל 2000 צילומים בין ההטענות.

המצלמה נמסרה לבדיקה באדיבות יורוקום תקשורת דיגיטלית, היבואן הרשמי בישראל