כפי שציינו, מלבד העדשה לא חל שינוי משמעותי ברכיבים הפנימיים של ה- SX50 ביחס לדגם הקודם. החיישן נותר במימדיו הצנועים (1/2.3 אינטש) והמעבד נותר DIGIC 5. העדשה שונתה, כמובן, וכעת ניתן להגיע להגדלה אופטית של פי 50. נכון לכתיבת שורות אלו, מדובר בהגדלה המקסימלית בקטגוריה. השינוי בעדשה גרר שינוי במפתחי הצמצם – וכעת הם קטנים מעט יותר – בין  f3.4-f6.5. הקטנת מפתח הצמצם אינה פוגעת באיכות התמונה, והמצלמה לא נופלת מקודמתה בסדרה.

הצבעים בתמונות טובים, אם כי מרגישים מעט דהויים בהיעדר שמש ישירה. זו כנראה תוצאה של טווח דינמי מעט מוגבל. צילומים בעלי ניגודיות גבוהה לא עוברים בצורה אידיאלית ולרוב החלקים הבהירים בתמונה יספגו את הנזק, וחלקם ישרפו.

חדות התמונה טובה יחסית, אם כי משתנה לאורך מוקד העדשה. התמונות החדות ביותר מתקבלות באזור הביניים של העדשה. בזום מקסימלי האיכות יורדת והתמונות רועשות יחסית. כשהעדשה פתוחה לגמרי, שוב מופיע מעט רעש – לא נורא, וכמעט שאינו מורגש במבט כללי. מבט בוחן יותר של התמונה מגלה את החסרונות של המצלמה הזו. פרט לרעשי רקע נחשפו גם הילות סגולות קטנטנות סביב שוליים בעלי ניגודיות גבוהה, אך מדובר בתופעה מצומצמת מאוד. רמת הפירוט בתמונות טובה למדי ברוב המקרים, ורק כאשר הפריים נוטה לצבע אחד, והתאורה בינונית מופיעים מעט סימני מריחה.

מייצב התמונה ב- Canon SX50 HS טוב, אך לא מצוין. למרבה ההפתעה גם תמונות שצולמו בצד הרחב של העדשה לא תמיד יוצבו ויצאו מעט מטושטשות. המייצב נעזר בכפתור חיצוני שאמור להפוך את הצילום ליותר יציב בזמן הצילום. בפועל, תרומתו הייתה זניחה.

למרות הייצוב המוגבל משהו, הצילום בזום המלא מפתיע לטובה. ללא חצובה לא קל לאתר ולשמור בתוך הפריים את מושא הצילום, אך מבחינת ייצוב המצלמה ברגע הלחיצה – המצב סביר בהחלט. לפעמים נדרשים שניים-שלושה צילומים עד שמתקבלת תמונה ממוקדת ללא מריחות, אך ברוב המקרים אפשר להגיע לתוצאות טובות בצילום יחיד. הופתענו לקבל תוצאות סבירות גם בזום מלא בשעות נטולות תאורה טבעית. המצלמה מצליחה להפיק צילומים סבירים לגמרי גם מתאורת רחוב מרוחקת.

יכולות המיקוד של המצלמה פחות מוצלחות מהמייצב, וגילינו שילוב משונה של תנאים שמקשה מאוד על יכולות המיקוד שלה. תאורה חלשה  מאוד, טווח שבין מטר ל-10 ס"מ ואובייקט קטן (חילזון למשל) הפכו את המיקוד למשימה כמעט בלתי אפשרית. התרחקות מהאובייקט ושימוש בזום, או התקרבות ממשית הפכו את הצילום לקל משמעותית. יתכן והסיבה נעוצה בתאורת העזר של המצלמה; הנורה חלשה ומאירה שטח קטן מאוד, וקשה להבין איך היא אפקטיבית בכלל.

מה שעוזר בהחלט לצילום בתנאים בעייתיים הוא טווח ה-ISO המוצלח. סולם הרגישויות במצלמה הזו הוא רב-שלבים, ובין 80-6400 יש 19 סטופים, כולם שמישים. אפילו ב-ISO 6400 התמונות יוצאות שמישות לשיתוף וחלקן אף יתאים לפיתוח בגודל קטן. כמובן שהתמונות לא חפות מרעשים, וגם מעט עיוותי צבע – אבל בסך הכל הופתענו לטובה. בטווח שבין 80-1600 התמונות יוצאות ממש טובות וקשה להרגיש בהבדלי רגישויות.

הצילום הביתי ב- SX50 HS מוצלח מאוד. מנגנון איזון הלובן מדויק מאוד ומתקן שלל סוגי תאורות לצבעים מדויקים למדי. תכונה זו, בצירוף טווח ISO טוב, הופכים את הצילום הביתי לקל ואיכותי. לצמד הזה מצטרף פלאש די מוצלח. הוא חזק מאוד ומתוזמן היטב, ויכול להאיר בקלות חללים בינוניים ואף מעט יותר מכך. ניתן לשלוט בעוצמתו ותזמונו של הפלאש ידנית – אך ברוב המקרים המצלמה עושה בו שימוש טוב בעצמה. לפורטרטים הפלאש פחות מתאים; בתאורה ביתית עם פלאש, צבעי העור מתעוותים ומצהיבים יתר על המידה. גם צילום בסצנה הייעודית לפורטרטים לא עוזר לעניין.

אחד מנקודות החוזק של המצלמה הזו הוא צילום המקרו. אפשר לצלם ממרחק קטן מסנטימטר בודד, ולמעשה כל עוד כמה קרני אור מצליחות לפגוע באובייקט, המצלמה תצליח להתמקד בו כראוי. דוגמה טובה לכך היא הצמדת המצלמה למסך מחשב (שמואר מאחורה) ופשוט לצלם את הפיקסלים.

צילום טלה-מקרו לעומת זאת קצת יותר קשה לביצוע. ברוב המקרים לא מתאפשר מיקוד מוצלח כשהאובייקט מוגדל מאוד, וצריך לאזן בין המרחק מהאובייקט להגדלה הרצויה, כך שמתקבלת תמונה מוגדלת, אך לא צילום מקרו של ממש.

מצבי הצילום הקיימים בדגם הזה רבים ומגוונים, ורובם ככולם שימושיים. ישנו מצב אוטומטי יחיד, ולצידו ארבעת המצבים הקלאסיים (M,A, T, P). פרט למצבים אלו  ישנם שני מצבי Custom, לשמירת הגדרות צילום מותאמות אישית. ישנו מצב ששומר מספר שניות של וידיאו לפני ואחרי כל צילום, מצב ספורט (המאפשר צילום תמונה אחת, או רצף עם פוקוס נעול), וכן מצב סצנות הכולל לילה, שלג, זיקוקין, פורטרט, זיהוי חיוך ופנורמה. הפנורמה כאן מוגבלת יחסית למצלמות אחרות. המצלמה מקפיאה את הסוף של התמונה על המסך, אליה צריך להצמיד את ההמשך המבוקש. התפירה לא נעשית במצלמה, ובאופן כללי צילום פנורמי פה הוא טרחה של ממש בזמן שכל מצלמה של סמארטפון עושה זאת לבד, ובצורה משכנעת.

בניגוד לדגם הקודם, Canon הוסיפה כאן תמיכה ב- RAW. זוהי תכונה חשובה ומתבקשת במצלמות כאלה, ומאפשרת להגיע לתוצאות טובות יותר מאשר לסמוך על מנגנון הדחיסה האוטומטי של המצלמה.

לפניכם מספר תמונות הדגמה שצילמנו עם ה- SX50 HS. שימו לב שאיכות התמונות עשויה להיות נמוכה מעט מהמקור בשל המעבר לאינטרנט. לחצו על התמונות להגדלה.

איכות צילום הוידיאו של ה- Canon SX50 HS מצוינת. הצילום מתבצע ברזולוציית 1080p, אמנם רק ב-24 פריימים לשנייה, אבל התמונה מפורטת לעילא, הצבעים מצוינים והאיכות נשמרת בכל אורכי המוקד של העדשה – תענוג. אפשר להסתפק בצילום של 720p ובקצב של 30 פריימים בשנייה, שגם הוא מוצלח בהחלט. בשני המקרים ניתן לעשות שימוש מלא בזום האופטי. העדשה נעה לאט ומשתדלת לשמור על שקט, וכל עוד לא מצלמים בסביבה שקטה לגמרי, כמעט ולא שומעים את תנועתה בסרט. הצלילים הקרובים למצלמה (כמו הצלם) נקלטים היטב, אך מה שנמצא במרחק של כ-2 מטרים נקלט פחות טוב משמעותית, זאת למרות צמד המיקרופונים שבראש המצלמה. הסרטונים נשמרים בפורמט MPEG-4 עם קידוד AVC האיכותי ובסיומת MOV.

בנוסף לצילום הוידיאו הרגיל, נשמרה האפשרות לצילום בהילוך סופר-איטי בקצב של 120/240 פריימים לשנייה. איכות התמונה אמנם נמוכה משמעותית (רזולוציות של 640x480/320x240 בהתאמה) אך מדובר בפונקציה חביבה שיכולה להתאים לאירועים ספציפיים.

ההבדלים בין ה- SX50 לקודמתה בסדרה גדולים מאוד, ולא רק בגזרת העדשה. הגוף של הדגם הזה קטן יותר (122.5x 87.3 x 105.5 מ"מ) ולעומת זאת המסך גדל, והמצלמה קלה ב-5 גרם מקודמתה ומשקלה עומד כעת על 595 גרם, עם הסוללה. גוף המצלמה עשוי כולו פלסטיק חלק, פרט לנקודת האחיזה של האגודל, שם המשטח מחוספס מעט. הגריפ הקדמי חלק גם הוא, אך כיוון שיש מעין כתף בתוכו, המצלמה נשענת על האצבע ולא מחליקה. איכות החומרים וההרכבה טובים.

Canon SX50 HS נדלקת ומוכנה לצילום ראשון תוך 2 שניות, ונכבית תוך 1.5 שניות. כאשר הזום פתוח במלואו לוקח לה 4.4 שניות לקפל אותו. זמנים לא רעים, אך גם לא מדובר בשיפור גדול מהדגם הקודם.

רציפות הצילום סבירה; אפשר לקבל תמונה כל קצת פחות משניה מבלי להתמקד מחדש בין הצילומים. עם פוקוס ביניים, הזמן מתארך ל-2.5 שניות בערך, גם בצילום RAW וגם בצילום רגיל. צילום רציף עם פלאש לוקח כ-4 שניות בין הלחיצות, כיוון שהמצלמה מבצעת מחדש את המיקוד באמצעות תאורת הצד שלה.

הצילום הרציף הייעודי הוא כבר סיפור אחר. ישנו רצף של 10 תמונות תוך 1.25 שניות, בלי מיקוד מחדש בין לבין. לעומת זאת מצב הספורט מאפשר צילום של 10 תמונות עם מיקוד קצר ביניהן בזמן של קצת פחות מ-5 שניות. זהו נתון טוב יחסית, אם כי מעט פחות מה- SX40.

Canon SX50 מצוידת בסוללת ליתיום בדגם NB-10L, בעלת קיבולת של mAh 920. טעינה אחת של הסוללה הספיקה לנו לצילום של 1500 תמונות בערך, כשליש עם פלאש ועוד מספר דקות של וידיאו. מדובר במספר נאה של תמונות, אך מצלמות מתחרות מגיעות למספרים דומים ואף טובים יותר – ומבחינה זו ציפינו ליותר.