כבר מהרגע הראשון היה לנו ברור שיש לנו כאן עסק עם מצלמה בינונית במקרה הטוב. 20 מגה פיקסל על חיישן כה קטן אינו מתכון להצלחה. גם השימוש בחיישן מסוג CCD מעיד שסוני לא ציידה את הדגם הזה במיטב הטכנולוגיה שיש ברשותה.

בתאורה טובה, איכות התמונות שמפיקה המצלמה טובה אך לא מבריקה. במבט כללי אפשר לזהות מעט רעשים ואיבוד פרטים, אובייקטים קטנים בעומק התמונות הופכים לגושי צבע מרוחים וחסרי זהות. גם עיוותים כרומטיים לא קשה לאתר כאן, והילות סגולות מצויות בשפע בכל אזור בעל ניגודיות ולו הקטנה ביותר.

מבט בוחן יותר של התמונות לא העלה תובנות חדשות, ורק גילה שאובדן הפירוט גדול משהוערך תחילה ובחלק מהמקרים המצלמה ניסתה לתקן זאת עם חידוד יתר לא מוצלח. לא היינו מסתכנים בפיתוח התמונות האלה לגודל יותר מבינוני.

חשוב לציין בנקודה הזו שרוב התמונות צולמו גם ברזולוציה המקסימלית של המצלמה, וגם ב-10 מגה פיקסל, במטרה לנסות ולקבל תוצאות טובות יותר. ההבדלים בין המצבים קיימים, אך זניחים יחסית. יש שיפור מסוים ברמת הפירוט, אך האיכות הכללית עדיין פושרת. מבחינת אורכי מוקד, התרשמנו שהבעיות גדלות יחד עם אורך המוקד, אך בצורה לא משמעותית. אולי בגלל שהגדלה של x26 כבר לא נחשבת להרבה מדי בימינו.

הטווח הדינמי של המצלמה אינו מבריק גם הוא, והיא ממהרת לשרוף חלקים בהירים בתמונות. צילום נוף עם שמש חזקה יפיק שמיים דהויים מאוד, וצילום ביום מעונן חלקית פשוט שורף את כל המקומות בהם פוגעות קרני שמש בעננים.

מייצב התמונה עושה כאן עבודה טובה. גם העובדה שהזום לא מאוד גדול כנראה עוזרת. קל מאוד להתמקד על האובייקט הרצוי, והפוקוס עושה את עבודתו ביעילות וזריזות.

הצילום בתאורה ביתית ב- Sony H200 ממשיך את הקו הפושר. טווח ה-ISO שמיועד להתמודדות הזו צנוע מאוד ונגמר ב-3200. יחסית לסולם ISO כה קצר, קיווינו שאולי כולו יהיה שמיש – אך לא. התמונות שצולמו ברגישות 3200, אפילו בתאורה סבירה, היו פשוט גרועות. הצבעים מתעוותים לגמרי, מתווסף המון רעש ומשום מה גם הפוקוס לא טוב. כשעולים ל-ISO 1600 המצב משתפר קלות – אך התמונות עדיין אינן בגדר השמיש. ב-ISO 800 אפשר לפתח בגודל בינוני, ויתר הסולם (80-400) עושה עבודה נורמלית.

הפלאש במצלמה דווקא די בסדר. הוא מאיר חללים בינוניים בצורה סבירה, זאת למרות שהתנהגות נורת ה-LED שלצדו משונה למדי. היא נדלקת לחצי שנייה בערך ברוב המקרים, ואז המצלמה פשוט מכוונת את הפוקוס שלה לאינסוף. מדי פעם הנורית נדלקת למעט יותר מחצי שניה, אבל לא ממש הצלחנו לשחזר את התופעה בצורה מסודרת. המצב האוטומטי החכם זיהה יפה צילום פורטרטים, ואז שרף את פני המצולם עם פלאש אטי אך חזק מדי.

היינו מציינים שצילום המקרו לא טוב במיוחד, אבל כיוון שהאופציה כלל לא קיימת, אין כל כך למה להתייחס. המרחק המינימלי מאובייקטים הוא בערך 5 ס"מ, כשהעדשה בצדה הרחב ביותר. וגם אז, המיקוד יצליח רק אם האובייקט והרקע באותו מישור. מנסים לצלם פרח  על רקע של שדה? תקבלו את הפוקוס איפשהו מאחורי הפרח. טלה-מקרו גם לא ממש עובד. אפשר להתמקד על עצמים קטנים מרחוק, אבל לא מספיק בשביל האפקט הרצוי. גם בתפריט הסצנות הייעודי לא קיימת אפשרות לצילום כזה.

סוני H200 מאופיינת במצבי צילום מועטים: סצנות, אוטומטי, מצב P, מצב ידני מלא, פנורמה ווידיאו. ישנן 11 סצנות בתפריט הייעודי לכך, ביניהן: צילום, אוכל, חיות מחמד, חוף, שלג, זיקוקין ועוד.  הצילום הפנורמי מתבצע באמצעות לחיצה על הדק הצילום והסטת המצלמה מצד לצד. פשוט ויעיל, התפירה מתבצעת על גבי המצלמה תוך מספר שניות. התפירה מתבצעת היטב בלי כפילויות ועיוותים, אך התוצאה רחוקה מלהשביע רצון וסובלת מרוב הבעיות שמאפיינות את המצלמה הזו, ועוד קצת. המיקוד בעייתי והפירוט גרוע. גם מספר המגה פיקסלים עובר צמצום משמעותי ונשארת תמונה בינונית ביותר.

לפניכם מספר תמונות הדגמה שצילמנו עם ה- H200. שימו לב שאיכות התמונות עשויה להיות נמוכה מעט מהמקור בשל המעבר לאינטרנט. לחצו על התמונה להגדלה.

Sony H200 היא מצלמה בעלת יכולות וידיאו די בינוניות. כבר על הנייר נקודת הפתיחה לא משהו: צילום ברזולוציית 720p בקצב של 30 פריימים בשנייה אלו נתונים לא מרשימים שמתאימים למצלמות בנות שנתיים-שלוש. הביצוע עצמו פושר גם כן, חוסר הפרטים מאפיין גם את סרטי הוידיאו, ולכך אפשר לצרף גם את העובדה שהמיקרופון פה מאוד לא רגיש, וגם קולות ממרחק של פחות ממטר לא תמיד נקלטו כראוי. ניתן לעשות שימוש בזום האופטי, אך לא נעשה שום ניסיון להאט את תנועת העדשה והיא רצה קדימה ואחורה ומוסיפה קופצניות לסרטים. יתר על כן, הרעש מהמנוע של העדשה דווקא כן נקלט בסרטים.

ל- Sony DSC-H200 מידות שגרתיות יחסית, 122.9x83.2x87.2 מ"מ ומשקל של 530 גרם כולל הסוללות. גוף המצלמה עשוי פלסטיק בגימור מט, פרט לעדשה שעשויה מתכת מבריקה. המצלמה נראית ומרגישה איכותית ומוצלחת מבחינת איכות הבנייה וההרכבה.

ל- Sony H200 לוקח 1.7 שניות להיות מוכנה לצילום, ו-1.5 שניות לכבות; כשעושים שימוש בזום והעדשה בחוץ, לוקח למצלמה 3.7 שניות לקפל אותה ולכבות.

במצב האוטומטי אפשר לצלם 3-4 תמונות במרווח של שנייה וחצי בערך עד שהמצלמה עוצרת לעיבוד של שניות ארוכות. במצב P אין צורך בעיבוד נוסף, ונותר רק הרווח של שנייה וקצת בין הצילומים. התפריטים הויזואליים שקופצים בין מצבי הצילום מאטים מעט את העבודה, אך לא יותר מדי. הצילום הרציף הייעודי מאפשר צילום בקצב של 1.25 תמונות בשנייה, כל עוד לוחצים על הדק הצילום. בסך הכל אלו לא מספרים מרהיבים, אך הם בהחלט לא רעים.

H200 פועלת באמצעות 4 סוללות AA. בבדיקה שלנו עשינו שימוש בסוללות שהגיעו עם המצלמה (אלקליין) שהספיקו לנו ל-1200 תמונות, מהן כשליש עם פלאש, ונוסף על כך גם מספר דקות של סרטוני וידאו. אלו חיי סוללה לגמרי לא רעים, אבל דגמים מורכבים יותר ומוצלחים בהרבה של יצרניות מתחרות הצליחו להפיק כמעט כפליים מכך.