סקירת wisebuy - טלפון סלולרי LG G Flex
- חיי סוללה ארוכים להפליא
- ביצועים מהירים
- ממדים סבירים ביחס לגודל המסך
- תצוגה טובה מאוד
- עיצוב מרשים
- שלל פיצ'רים מתקדמים
- צילום וידיאו די מאכזב
- רזולוציית המסך פושרת ביחס לז'אנר
- הגב לא באמת חסין-שריטות
G Flex מציג סט יפה של תכונות ומספק חוויית שימוש מצוינת. בכך הוא מזכיר מאוד את G2 הנהדר של LG, רק בגרסת הפאבלט. והמסך הקעור? כן, זה נחמד, אבל לא משנה את חוויית השימוש באופן מהותי. נכון לעכשיו, נראה שהמכשיר הזה קורץ בעיקר ל"מאמצים מוקדמים" שנהנים להניח יד ראשונים על הטכנולוגיות החמות ביותר בשוק.
ימים יגידו האם טרנד המסכים הגמישים נמצא אתנו כדי להישאר, או דינו כשאר טרנדים שמסעירים את השוק מפעם לפעם – להיעלם. בינתיים, LG רוכבת על הגל הזה ומכיחה את יכולותיה עם G Flex, פאבלט בעל מסך קעור בגודל 6 אינטש.
מפרט המכשיר מציג חומרה מהסטנדרט הגבוה כיום בשוק: ערכת השבבים Snapdragon 800 עם מעבד מרובע-ליבות במהירות 2.26GHz, זיכרון RAM בנפח 2GB, מאיץ גרפי Adreno 330, מצלמת 13 מגה פיקסל התומכת בצילום וידיאו 1080p בקצב של 60fps, נפח אחסון פנימי של 32GB (ללא אפשרות הרחבה), עינית אינפרה-אדום, רדיו FM ועוד כהנה וכהנה.
LG G Flex מספק איכות שיחה מעולה. באפרכסת קיבלנו צליל ברור וחזק, והספיקר הפתיע אותנו עם עוצמה חזקה משציפינו ואפשר לנו לנהל שיחות ממרחק של כמטר מהמכשיר ללא בעיות. גם בהשמעת מוזיקה ורינגטונים הרמקול החיצוני מרשים עם צליל רם ואיכותי למדי, אם כי אינו עמוק ומדויק כמו זה של ה-Galaxy Note 2, למשל. האזנה למוזיקה דרך האוזניות סיפקה סאונד מעולה.
בואו נעמיד דברים על דיוקם. LG G Flex הוא לא באמת מכשיר גמיש, כמו שמרמז שמו. הוא מכשיר עם מסך קעור קלות, ואם תנסו לכופף אותו בכוח (וניסינו), תשמעו רעשי פלסטיק שיגרמו לכם לוותר על הרעיון. ומה היתרון של מסך קעור? כלומר, חוץ מלהראות ש-LG מסוגלת לייצר מסך כזה? אנחנו יכולים למנות כמה יתרונות מינוריים: אנשים יסתכלו על המכשיר ועליכם בתדהמה; טיפ-טיפה יותר נוח להצמיד אותו לפנים בעת שיחה; כשמניחים אותו הפוך על השולחן, והמסך אינו נוגע במשטח ולכן הוא מוגן יותר מפני שריטות. מעבר לכך, מדובר בגימיק ותו לא.
LG G Flex הוא לא באמת מכשיר גמיש, כמו שמרמז שמו. הוא מכשיר עם מסך קעור קלות, ויש לך יתרונות מינוריים בלבד – בסך הכל מדובר בגימיק
מעבר לעניין הצורה הקעורה שלו, LG G Flex מתהדר במראה מרשים וסקסי מאוד לטעמנו – מסגרת מסך דקיקה, קצוות מעוגלים וחלק אחורי מבריק בצבע אפור כהה ובגימור מוברש, כאשר גם כאן, כמו במכשיר הדגל LG G2, לחצני הווליום וההפעלה קבועים בגבו (קראו בסקירה על ה-G2 מה חשבנו על כך). למרות שמדובר בפאבלט בעל מסך גדול מאוד, המכשיר כולו לא מגושם מדי ובסך הכל היה לנו נוח מאוד לשימוש ולנשיאה. הוא נכנס לכיס המכנסיים האחורי אך בלט החוצה מהכיס, והתאים היטב לכף היד שלנו (בעיקר הוא לא הרגיש רחב מדי). עוביו של המכשיר 8.7 מ"מ בלבד, ומשקלו עומד על 177 גרם – לא מעט, אבל באמת שלא נורא.
למרות שמדובר בפאבלט בעל מסך גדול מאוד, המכשיר כולו לא מגושם מדי ובסך הכל היה לנו נוח מאוד לשימוש ולנשיאה. הוא נכנס לכיס המכנסיים האחורי אך בלט החוצה מהכיס, והתאים היטב לכף היד שלנו
המסך, מסוג P-OLED ובגודל 6 אינטש, מציג רזולוציה נמוכה מכפי שנהוג כיום במכשירי דגל: 1280x720 פיקסלים בלבד, שמניבים צפיפות של 245ppi. לא ברור לנו מדוע בחרה LG שלא לשלב כאן מסך Full HD (אולי כדי לא לייקר אותו יותר מדי), אבל נוכל לדווח שחששותינו די התבדו: המסך ממש טוב. ממרחק צפייה רגיל לא הבחנו בפיקסלים המרכיבים את המסך, והוא נראה לנו חד. כמובן אם תתבוננו בו ממש מקרוב תבחינו בתבנית הפיקסלים, אבל למה לכם? מעבר לכך המסך מצטיין ברמת שחור גבוהה מאוד ובצבעים חיים ותוססים, גם אם מעט רוויים מדי (לא בהגזמה). החיסרון של המסך הזה הוא בבהירותו, שנראתה לנו פחות גבוהה ממסכי TFT רגילים. להיותו של המסך קעור אין השפעה ממשית על איכות הצפייה, כיוון שזווית הקיעור מתונה מאוד.
את מערכת ההפעלה והממשק של LG פגשנו כבר במכשיר הדגל הקודם של החברה, ואין לנו מה לחדש כאן. גם רמת הביצועים זהה פחות או יותר. המשמעות היא שמדובר, שוב, בסמארטפון זריז מאוד, נוח לשימוש ובעל ממשק שניתן להתאימו אישית במגוון רב של אופנים, גם אם עיצובו מצועצע למדי. 
על לחצני החומרה שבגב המכשיר כבר דיברנו; נזכיר רק שלחצן ההפעלה משמש גם כנורית חיווי נושמת וצבעונית להתראות, ושלחצני הווליום קיבלו כאן נקודות בולטות קטנות מעליהם, שמאפשרות לזהות אותם בגישוש של האצבע בקלות רבה. שקע הטעינה (Micro-USB) ושקע האוזניות נמצאים בתחתית המכשיר, ומגירת ה-SIM נמצאת בצדו השמאלי.
אחד הפיצ'רים האהובים עלינו ביותר יובא למכשיר הזה היישר מה-G2 – ניתן להדליק ולכבות את המסך בשתי נגיעות קלות במסך. זה עובד היטב, ותוך כמה פעמים למדנו את הקצב הנכון של הנקישות ומכאן ואילך כמעט ולא השתמשנו בלחצן הפיזי שבגב המכשיר.
LG G Flex מצויד במצלמת 13 מגה פיקסל עם פלאש LED ומיקוד אוטומטי. איכות הצילום דומה מאוד לזו שראינו ב-G2, כלומר – טובה מאוד, אבל לא מצטיינת. נראה של-LG יש עוד מה ללמוד מיריבתה הקוריאנית הגדולה בתחום הצילום; משהו בדיוק הצבעים, הפירוט והטווח הדינמי לא מעולים, גם אם בהחלט לא גרועים. צילום בתאורה חלשה די מאכזב, והתמונות יוצאות מגורענות ועם פירוט לקוי.
כמה תמונות הדגמה תוכלו למצוא בגלריה בדף הפייסבוק שלנו.
צילום הוידיאו אפילו מאכזב עוד יותר: ציפינו לאיכות עילאית בזכות התמיכה ב-60 פריימים בשנייה, מה שהופך את התנועה לחלקה וטבעית במיוחד. בפועל, התנועה אמנם חלקה אבל הפירוט היה לקוי, המיקוד לא תמיד במקום ונראה כאילו הדחיסה אגרסיבית מדי ועושה שמות באיכות התמונה.
בגבו של ה- LG G Flex, לצד המצלמה, נמצא עינית IR שמאפשרת להשתמש במכשיר כשלט רחוק למגוון מכשירים. הכיוון אמנם קצת מוזר – אתם מפנים לטלוויזיה את גב המכשיר במקום את ראשו, כמקובל – אבל נחמד מאוד שיש את האופציה.
הגלישה במכשיר היא תענוג צרוף, בזכות המסך הענק והתגובות המהירות של המכשיר. כפי שציינו, הרזולוציה הפושרת של המסך לא ממש באה לידי ביטוי בשימוש השוטף, וגם טקסטים קטנים נראים מצוין במרחק הצפייה הרגיל.
מקלט ה-GPS היה כצפוי מדויק, המכשיר קלט לוויינים באופן די מידי והניווט היה עקבי ויעיל.
הסוללה ב- LG G Flex אמנם פנימית ולא ניתנת להחלפה, אבל איזו סוללה זו: עם קיבולת של 3500mAh, היא הדהימה אותנו עם זמן פעולה של יומיים שלמים ללא כל מאמץ. גם בימים של שימוש מסיבי מאוד לא הצלחנו לפרוק אותה לגמרי ביום אחד.
LG טוענת שהחלק האחורי של המכשיר מצופה בחומר מיוחד שמסוגל לרפא את עצמו משריטות קלות. ההבטחה הזו נראית לנו יומרנית, לאור העבודה שעל המכשיר שבדקנו היו כמה שריטות. מומלץ לא להסתמך על ההבטחה הזו ולהצטייד במגן הולם. מעבר לכך, המסך מכוסה בזכוכית גורילה מהדור השני, ועצם היותו קעור מגן עליו מפני שריטות כשהמכשיר מונח הפוך. איכות הבנייה מכללה מעולה, הלחצנים קבועים היטב והתחושה היא של מכשיר איכותי, אבל כפי שציינו – אם תנסו ללחוץ עליו, תשמעו רחשי פלסטיק לא נעימים ולכן לא כדאי לנסות זאת.