לפני שנתחיל, כדאי שנסביר בקצרה על הטכנולוגיה. להבדיל ממסכי LCD (או מה שנהוג לכנות LED), בהם הפיקסלים מוארים על ידי תאורה אחורית מבוססת נורות פלואורסנט או LED, כאן כל פיקסל הוא יחידת הארה עצמאית שיכולה להידלק ולכבות בהתאם לצורך. LG הגדילה לעשות והוסיפה פיקסל רביעי, לבן, בנוסף למקבץ ה-RGB הסטנדרטי (אדום-ירוק-כחול), מה שמאפשר למסך להציג בהירות גבוהה יותר.

היתרון של ה-OLED הוא בכך שכל פיקסל מציג בדיוק את מה שהוא צריך. זאת לעומת מסכי LCD, שהתאורה בהם אינה נפרדת לכל פיקסל אלא אחידה לכל חלקי המסך (או, במקרה הטוב, עם מנגנון שמסוגל להדליק ולכבות אזורים במסך ולהשאיר אחרים כבויים). אם צפיתם פעם בסרט בחדר חשוך והבחנתם שהאזורים שאמורים להיות שחורים הם למעשה אפרפרים, זו הסיבה: המסך לא מסוגל לכבות לגמרי את התאורה האחורית שכן הוא זקוק לה כדי להאיר את החלקים המוארים בתמונה. מסיבה זו, הניגודיות נפגמת ורמת השחור אינה טובה מספיק.

LG 55EC939Y משיג את הגביע הקדוש שהיצרניות התאמצו להגיע אליו בעשור האחרון: הוא מציג ניגודיות מושלמת, אינסופית, ורמת שחור מוחלטת. כל פיקסל בתמונה שאמור להיות שחור – הוא שחור, בלי חוכמות; לא אפור בהיר ולא אפור כהה אלא שחור לחלוטין. האפקט מדהים; מדובר בחוויית הצפייה הטובה ביותר שנחשפנו אליה עד כה בסצנות חשוכות.

אבל הטלוויזיה הזו לא מסתפקת בניגודיות ורמת שחור מושלמות, אלא מצטיינת בשאר האספקטים. איכות הצבעים נהדרת; הם רווים במידה, לא מוגזמים ורוויים מדי, למי שחשש לאור ניסיונו עם מסכי ה-AMOLED של סמסונג, שנוטים להגזמה ברוויית הצבע. ישנה שליטה רחבה למדי בצבעי ובהגדרות המסך (בהירות, חדות, גאמה, צבעים וכדומה), כך שעם מעט מאוד משחק ניתן להגיע בדיוק לאופי התמונה המועדף עליכם. המסך מציע כמה מצבים מוכנים מראש, ואנחנו מצאנו שזה הרגיל עושה עבודה טובה בסך הכל, אם מפחיתים מעט את רמת החדות שהייתה קצת גבוהה לטעמנו.

LG 55EC939Y היא טלוויזיה קמורה. עד כמה זה משפיע על חוויית הצפייה? מעט מאוד, אם בכלל. מדובר בפיצ'ר שאמור לספק חוויית צפייה "אופפת" ולשפר את זוויות הצפייה; בפועל, כשיושבים מול המסך קשה להרגיש באפקט, וכשיושבים בכורסה בצד – הקימור אפילו קצת מפריע. מה שכן, כמו במסכי OLED בסלולר, גם 55EC939Y מציגה זוויות צפייה מעולות, בלי שמץ של דהייה, ירידה באיכות הצבע או בבהירות, גם מזווית צפייה קיצונית במיוחד.

LG 55EC939Y מצויד בסט רמקולים מובנים בהספק כולל של 40W – הספק גבוה יחסית. כמו כן ישנה תמיכה בפענוח פס קול מסוג DTS ישירות במסך.

איכות השמע של הרמקולים המובנים סבירה, בהתחשב בעוביו הדק של המסך. לא התרשמנו מדיוק הצליל או מנפחו, שהיו שניהם בינוניים ותו לא, אבל הווליום מספק בהחלט גם לחלל גדול יחסית, ואפקט הסראונד עושה את העבודה לא רע.

נקודה אחת לרעתו של המסך הזה אולי אזוטרית, אבל כדאי שתדעו עליה: אנחנו נוהגים לחבר את המחשב המדיה-סנטר שלנו, שמשמש כסטרימר, אל הטלוויזיה באמצעות כבל HDMI, ואת הטלוויזיה – לרסיבר באמצעות כבל אופטי S/PDIF (זאת משום שהרסיבר שלנו מיושן ואינו תומך בהעברת סאונד דרך כבל HDMI). הסט-אפ הזה עובד אצלנו מצוין כבר כמה שנים, עם עשרות טלוויזיות שבדקנו. משום מה, ב- LG 55EC939Y ישנה בעיה מרגיזה: לאחר זמן מה של צפייה, הסאונד יוצא מסנכרון. רק לאחר כיבוי של הטלוויזיה והדלקתה מחדשה חוזר הסנכרון הין התמונה לצליל, עד הפעם הבאה.

LG 55EC939Y היא טלוויזיה יפהפייה, השיא הרצינות. מעבר לקיעור החינני שלה, שבהחלט מוסיף, היא דקה באופן לא סביר - הרבה פחות מסמארטפון סטנדרטי, לשם השוואה. יש במרכז חלק בולט ועבה יותר, אבל רוב המסך עצמו דקיק להפליא. המסגרת מסבב המסך דקה גם היא, והמעמד השולחני כסוף-מט ואובאלי.

כמו בשאר ליין הטלוויזיות של LG השנה, גם דגם זה מגיע עם מערכת ההפעלה WebOS, עליה כבר כתבנו בעבר. בשלב זה, מעבר לעיצוב הידידותי ביותר ולאנימציות החביבות, אין כאן חידוש מהותי ביחס לדורות הקודמים של ממשקי הסמארט של LG, שגם אותם חיבבנו בעבר. מדובר בעיקר בפלטפורמה שתוכל להריץ יישומי צד שלישי מתקדמים (בהנחה וקהילת המפתחים אכן תהיה מעוניינת לפתח עבור מערכת ההפעלה הזו); כרגע המבחר הנוכחי דל ולא מספק. מהירות השיטוט בתפריטים גם היא לא משביעת רצון, ונראה שדרוש כוח עיבוד רציני יותר כדי לספק חוויה טובה באמת.

הנגן הפנימי מסוגל להתמודד עם מגוון פורמטי וידיאו, כולל כתוביות בעברית, הן מהרשת הביתית והן בחיבור כונן ישיר למסך. הגישה לקבצים במחשב היא בפרוטוקול DLNA, והוא מוגבל למדי. LG מציעה אפשרות להורדת Plex, תוכנה נהדרת לניהול והזרמת קבצים מהרשת הביתית, אבל לאחר שטרחנו והתקנו אותה במחשב גילינו לדאבוננו שהשירות אפשרי רק למי שרוכש את הגרסה המלאה של התוכנה.