סקירת wisebuy - טלוויזיה Sharp LC60LE652EMK2 שרפ
- רמת שחור טובה
- החלקת תנועה טובה
- סט חיבורים עשיר
- חיבור לרשת, יישום YouTube
- איכות סאונד פושרת
- ממשק מסורבל ומיושן
- ממשק סמארט לוקה בחסר
- אין תמיכה בעברית
Sharp LC60LE652EMK2 משווקת אולי כטלוויזיית Smart, אבל בהיעדר תמיכה בעברית או בתכנים מקומיים, לצד ממשק מיושן, בישראל של 2015 קשה לכנותה חכמה. עם זאת, מדובר בטלוויזיה גדולה מאוד במחיר הוגן, שמציעה איכות תמונה טובה ברוב האספקטים (גם אם לא מרהיבה). למי שרוצה לשדרג את חוויית הצפייה בסלון בתקציב לא גבוה, ואינו זקוק לסמארט, מדובר באופציה ראויה.
שארפ היפנית, אחת מיצרניות המסכים הגדולות בעולם (היא מייצרת בין היתר מסכים לטלפונים סלולריים של מותגים כגון Apple) שממשיכה להתמודד החברות הקוריאניות בתחום מסכי הטלוויזיה, למרות הדומיננטיות הרבה שלהן בשווקים. האסטרטגיה של שארפ, כך נראה, היא להציע לצרכנים טלוויזיות גדולות (ואף ענקיות) במחירים משתלמים.
Sharp LC60LE652EMK2 הוא דגם כזה - מסך 60 אינטש במחיר של פחות מ-6000 שקלים, שמציע גם תלת ממד וגם חיבור לאינטרנט. המפרט של הטלוויזיה הזו כולל רזולוציית Full HD 1920x1080, תאורת LED היקפית, החלקת תנועה 100Hz (החברה הגונה מספיק כדי לציין שמנגנון ActiveMotion 500 משמעותו בפועל 100Hz, בניגוד למותגים אחרים שמעלימים את הנתון האמיתי ומשאירים רק את זה השיווקי והמבלבל), בהירות של 390 cd/m2, יחס ניגודיות של 5000:1, מקלט DVB-T מובנה, ממשק סמארט, נגן מדיה פנימי ועוד.
הדבר הראשון שעליכם לוודא טרם רכישת הטלוויזיה הזו הוא שחלל הצפייה שלכם מתאים עבורה. מצאנו שמרחק צפייה קטן מדי, שאצלנו בסלון היה בערך 3 מטרים, גרם לירידה משמעותית באיכות הצפייה - פשוט משום שהצלחנו להבחין ללא קושי בפגמי השידור. עלינו לציין שטלוויזיות אחרות שבדקנו בגודל זה היו סלחניות יותר, כנראה בזכות עיבוד תמונה מוצלח יותר, והצלחנו לצפות בהן בנוחות גם ממרחק זה. נראה שעבור ה- Sharp LC60LE652E, מרחק הצפייה המינימאלי המומלץ הוא 3.5 מטרים לכל הפחות.
איכות הצפייה שמעניק המסך טובה, לא מלהיבה אבל גם לא מצערת. אין לנו הרבה מה לספר על עושר התמונה, רמת הפירוט המרהיבה או הצבעים הנפלאים; מדובר בטלוויזיה שמציגה תמונה נאה בסך הכל. הצבעים לא מוגזמים ולא דהויים, אלא מזכירים במידה רבה את המקור. רמת הבהירות אפשרה לנו לצפות בטלוויזיה גם בסלון שטוף אור במיוחד, אבל זה בא על חשבון הפירוט בתמונה. החדות טובה בסך הכל. רמת השחור טובה מהממוצע, ולמעשה משתווה למסכים יקרים יותר של החברות המתחרות; במובן הזה Sharp LC60LE652E עושה עבודה טובה מאוד ומאפשרת ליהנות מתמונה עשירה וניגודית גם בסצנות אפלות כאשר חלל הצפייה חשוך לגמרי, מבלי שהשחורים בתמונה ייראו אפרפרים ואנמיים.
מנגנון החלקת התנועה גם הוא עושה את העבודה כראוי. הוא מנטרל את מרבית תופעת הריצוד המוכרת בתכנים של 30 פריימים בשנייה ומסייע לתנועה אמינה ורכה יותר, אם כי גם כאן - אין מדובר במנגנוני ההחלקה המשוכללים והקטיפתיים למראה שפגשנו בטלוויזיות אחרות השנה.
Sharp LC60LE652E מאפשרת צפייה בתוכני תלת ממד בשיטה האקטיבית - כלומר נדרשים משקפיים גדולים ומגושמים יחסית, שצריך להטעין מפעם לפעם. ניתן גם להמיר תכנים רגילים ל-3D, אם אתם ממש רוצים, אבל מישהו עדיין רוצה לצפות בתלת ממד בבית?
Sharp LC60LE652EMK2 מצוידת בזוג רמקולים בהספק כולל של 30W. אל תפריט הסאונד ניתן להגיע, לאחר שיטוט מייגע מאוד, דרך התפריט הראשי - והוא לא זמין בשום אופן כשאתם באחת מאפליקציות הרשת או בנגן המובנה. כשרצינו לכוון את הסאונד בזמן שצפינו בקליפים מ-YouTube, נאלצנו בכל פעם לצאת מהיישום, להיכנס לתפריט, לכוון "על עיוור", לחזור ליוטיוב ולנסות מחדש. זה לקח לנו חצי שעה לפחות. תפריט הסאונד מאפשר בחירה בכמה תבניות סאונד מוגדרות מראש, שליטה על באס וטראבל, הפעלת Loudness להדגשה של תדרי הקצה והפעלה של מצב סראונד.
גם לאחר כל זה, איכות השמע כלל לא מרשימה. על הצד החיובי, העוצמה טובה, ומצב סראונד עושה עבודה לא רעה - בעיקר בהפרדה של הדיאלוגים, שנשמעים מהמרכז, לבין האפקטים ומוזיקת הרקע שמגיעה כאילו מקצוות החדר. מנגד, צלילי המוזיקה נשמעים מתאמצים, חלולים ולא אותנטיים, ובכל פעם שנכנס תוף באס לתמונה כל האיזון משתנה (כולל עוצמת השמע).
אם תרצו להוציא את הסאונד למערכת קולנוע ביתית, תוכלו לעשות זאת כמובן אם יש אצלכם תמיכה ב-HDMI. אם לא, תצטרכו להשתמש בכבל Coax משום שאין חיבור אופטי S/PDIF בדגם הזה.
עיצובה של ה- Sharp LC60LE652E פשוט ולא מתבלט. המסגרת עשויה פלסטיק שחור מבריק, אך היא דקה יחסית ולכן לא נראית זולה. הצלע התחתונה עבה יותר ומאכלסת אל הלוגו ואת נורית החיווי המשולשת, סימן ההיכר של טלוויזיות שארפ. המעמד שולחני רחב וחלול, והוא אינו מסתובב.
ממשק התפריט רחוק שנות דור מהממשקים המודרניים והמונפשים למשעי של LG וסמסונג, למשל; הוא מורכב מקוביות כחולות משמימות בתצורת מטריצה, כאשר ניתן לנווט בתפריטים למעלה, למטה ולצדדים. הפעולות לא תמיד קונסטיסנטיות, לפעמים יש ללחוץ End בשלט כדי לחזור אחורה, ולפעמים Back או RW. 
ממשק Aquos NET+, ממשק הסמארט של שארפ, גם הוא לא עומד בסטנדרטים של הטלוויזיות החכמות כיום. העיצוב שלו מיושן, מבחר האפליקציות לא רלוונטי ובהעדר עברית - עוד פחות רלוונטי לקהל הישראלי. היישום שימושי היחיד לטעמנו, שמצדיק את כל זה, הוא YouTube, שניתן להזרים אליו סרטונים גם דרך הסלולרי (כל עוד הטלפון והטלוויזיה מחוברים לאותה הרשת הביתית).
סט החיבורים בגב המסך עשיר ומספק. הוא כולל 4 כניסות HDMI, 2 כניסות USB, קומפוננט, VGA למחשב, SCART, חיבור לאנטנה, חיבור LAN, שקע לאוזניות וחיבור Coax. למרבה הצער הטלוויזיה אינה כוללת קישורית Wi-Fi מובנית, אבל ניתן לרכוש דונגל שמוסיף יכולת זו (או לחבר לרשת הקווית).
השלט המוארך פשוט במראהו ועמוס לחצנים, אבל בסך הכל נוח לתפעול בסיסי.