סקירת wisebuy - פלייסטיישן - משחקים PS4 Final Fantasy XV
- קמפיין ליחיד מצוין
- משחקיות מורכבת ומהנה
- אינספור משימות צדדיות
- קטעים סינמטיים נהדרים
- קשר מעט רופף בין גיבורי המשחק
- מצלמה שנוטה לפשל
- ללא מולטיפלייר, נכון לרגע זה
המשחק Final Fantasy XV לא מבייש את הפירמה וממשיך להעניק למעריצי הסדרה את כל מה שאפשר לבקש ממשחק פעולה מבוסס תפקידים: עלילה ארוכה ומפותלת, משחקיות מפותחת ומתגמלת ואולי הכי חשוב - אינסוף משימות להשלים וחפצים לאסוף, שמעניקים למשחק חיי נצח. המשך מרהיב לסדרה המשובחת.
ההצעות הזולות ביותר למוצר זה
Final Fantasy XV הוא משחק פעולה מבוסס תפקידים בסגנון עולם פתוח אשר פותח ידי חברת המשחקים היפנית Square Enix שגם הושק על ידה ב-29 בנובמבר השנה עבור הקונסולות PlayStation 4 ו-Xbox One. כשמו, המשחק מהווה את הכותר ה-15 במספר בסדרתFinal Fantasy, אשר עוקבת הפעם אחר הנסיך Noctis Lucis Caelum, היורש לכתר ממלכת Lucis ובמסעותיו להשיב חלקים מהאימפריה שלו בעולם הדמיוני Eos.
העלילה המרכזית רחבה מאוד והמעבר במנעד הרגשות מצוין: בהתחלה מטלטלת, לפרקים מפחידה ומכילה לא מעט רגעים קומיים שמקפידים להשאיר את האופטימיות ברקע. הדרמה לא שוכחת להופיע בחלקים רבים בסיפור ואפילו כמה טוויסטים די מפתיעים שמחנו למצוא שם. באפשרות השחקן לבחור דיאלוגים שונים בשיחות מול דמויות, שמציעים חופש בחירה נחמד, אבל לא כזה שמשפיע על המשך העלילה מלבד תגמולים שונים המבוססים על אופן המענה.
שלושה חברי ילדות מלווים את הדמות הראשית בקמפיין ליחיד: Prompto ("הליצן"), Gladiolus ("השרירים") ו- Ignis ("המוח"). שלושתם בעלי תכונות אופי, נשקים וסגנונות לחימה שונים, שאמורים לעזור לנו בקרבות והתגלו בשטח כצוות מיומן שעובד היטב יחד וסיפקו ורסטיליות מהנה מול גלי אויבים. בכל הנוגע למערכת היחסים ביניהם, העניין הרגיש מאולץ מדי והקשר בין החבורה נראה רופף לאורך משך העלילה. למרות שקיימים לא מעט דיאלוגים בין חברי הקבוצה שאמורים לנפח את האחווה הגברית ובמקביל להדק את הקשר ביניהם, הם בפועל בנאליים וקלישאתיים להחריד. כך למשל קריאות עידוד במהלך קרב התגלו כנחמדות ותומכות בסולידריות לכאורה אבל כששומעים אותם בפעם העשרים בפחות משעה, המחמאות פשוט עוברות מעל האוזן.
לצד העלילה המרכזית, מסתתרות ברחבי המפה משימות משניות רבות, ולמרות שרובן כולל את הריטואל של "תגיע ל-X, תאסוף/תחסל את Y", הן מוקפדות להיעטף באיזשהו סיפור נקודתי שלרוב מסתיר את המטרה המרכזית. מעבר לכך, התגמולים המתקבלים מהשלמתם עוזרים להמשך העלילה ואף על פי שאינם הכרחיים לביצוע – הם בהחלט הופכים את המשימה הראשית לקלה יותר. גם כמות הפרטים שניתן לאסוף, לרכוש ולמכור במשחק בלתי נתפסת, כאשר כולם בצורה כזו או אחרת קשורים לסגנון העולם הפתוח שמאפיין את המשחק, החל מקרסים לחכה ועד לשיקויים המשחזרים את מד החיים של כל הדמויות ברגע. בכך גם גילינו שלמרות העלילה המושקעת, מסעות הנסיך Noctis וחבריו במסגרת הקמפיין לא היוו עבורנו את "המנה העיקרית" ודווקא הפרטים הקטנים שמסביב הם אלו שהקסימו אותנו: הסיפורים המשניים, הדמויות שמופיעות לאורך הסיפור והתוכן העקיף שמסתתר בעולם הנפלא Eos.
המפתחת Square Enix עשתה עבודה פנטסטית בבריאת Eos- עולם חי ונושם, המורכב ממפלצות מפורטות, נופים אדירים ותפאורות עתידיות שניתן רק לדמיין. לא זכור לנו מתי מרבדי שממה אינסופיים גרמו לנו להתעלם מכל המשימות ופשוט לצאת לטיול רגלי באחד מהגאיות הסמוכות. הקרבות עטורי אפקטים ומוסיפים משלהם צבעים מרצדים וזועקים שכל כך מזוהים עם הסדרה ויתר משחקיHack and slash טיפוסיים. המשחק לא מושלם, כמובן – כאשר גמגומי גרפיקה זוהו לא פעם, בין אם מדובר בשערות מפוקסלות או טקסטורות מרוחות שמזהים מקרוב, אלא כשמתחשבים בעולם כה גדול ומכיל, הבעיות הופכות למינוריות וכלל לא מורגשות.
קטעי המעבר הסינמטיים לא פחות ממדהימים וכמו יתר משחקי הסדרה המהוללת, גלקסיה שלמה מלאה בעלילות סמויות, תפאורות מפורטות ודמויות מרתקות נוצרו לטובת הכותר, בתצוגה הוליוודית שלא חוטאת לרגע לחובבנות.
תחום הסאונד גם שומר על רמה גבוהה ולמרות הטקסטים החלשים, הדיבובים מקצועיים והותאמו במדויק לאופי הדמויות. פסקול המשחק פשוט מעולה ושאר פעלולי אודיו, בין אם מדובר בשיאו של קרב או סתם שיטוט סתמי במערה, נהדרים ומקפידים לשדר אווירה ווקלית התואמת לסיטואציה.
נתחיל באחת הנקודות החזקות שזוהו ברמת המשחקיות: ההיכרות הראשונית של השחקן עם המכניקה ושילובי הלחימה העומדים לרשות השחקן מצוינת וברורה מאוד. שחקנים שטרם התנסו במשחקי Final Fantasy יתמצאו במהרה, תודות לשלבי הדרכה נוחים שמכניסים את השחקן מיד ללב האירועים, עם מינימום חבלי לידה הטיפוסיים למשחקים מורכבים שכאלו.
כיאה לסדרת Final Fantasy, מכניקת הקרב מורכבת מאוד אם כי לא מקשה מדי, כאשר אינסוף כשפים, שילובי נשקים, שיקויים ושיתופי פעולה אנושיים עומדים לרשות השחקן המתקדם. באופן אבסורדי, המכניקה המורכבת לעייפה הפכה עבורנו במהרה לפרט שולי ומרובו התעלמנו שכן "מרוב עצים לא רואים יער" – לא כי לא ניסינו ללמוד, אלא כי סוגי הלחימה כל כך מגוונים שמלבד גרעין המעריצים המושבע, לשחקן הממוצע אין באמת צורך לדעת את כולם כדי להביס את האויבים, ודי מהר למדנו שגם רצף לחיצות אינטנסיבי במקשים יביאו לניצחון המיוחל ברוב הקרבות, ברמות קושי נמוכות לפחות.
עוד כמיטב המסורת, ארסנל הנשקים במשחק גדול בצורה מגוחכת וקצרה היריעה מלהכיל את כמות החרבות, המגנים, הפגיונות, הגרזנים, הכשפים ושאר כלי המלחמה המוצעים לשחקן. בניגוד למשחקים קודמים ולאכזבת המעריצים האדוקים, דווקא המלתחה של הדמויות הפעם צנועה יותר וגם השיפורים הוויזואליים למכונית בה אנו שולטים די מינוריים.
לרשות השחקן עומדת המכונית Regalia, ששימשה אותנו בהגעה ממקום למקום. השליטה במכונית קלילה מאוד ובניגוד לחופש הפעולה שסיפק העולם הפתוח עד כה, כאן יכולת התנועה די מוגבלת: הנתיבים מובנים כך שסטייה לשוליים לא מתאפשרת וכדי לפשט עוד יותר את הענייניים הטכניים, מוצעת גם נסיעה אוטומטית, שמביאה את השחקן ליעד המבוקש תוך דקות בודדות.
בנקודה זו חשוב לציין לרעה את קטעי השיגור לנקודות שונות במפה (Fast Travel), שתבעו קטעי טעינה מוגזמים שנמשכו לעיתים למעלה מ-40 שניות במעבר בין אזור לאזור. אגב, אותם קטעים הופיעו גם בהתקדמות בין פרקים שונים במהלך הקמפיין הראשי. העדפנו להגדיר זאת כ"מנוחה הכרחית לאצבעות" אבל אין ספק שקצב המשחק יורד דרסטית ולקח לנו כמה רגעים לחזור לאקשן.
השליטה במצלמה נוחה ברוב הזמן ולא עושה בעיות מול אויבים סטנדרטיים שגודלם כגודל הדמות בה אנו שולטים, אלא כשמגיעים לבוסים עצומים המצלמה מתחילה לגלות את חולשתה. מתוקף גודלם של המפלצות בהם נלחמנו, דמותנו לא פעם "נבלעה" בתוכם ולא משנה איזו זווית צפייה ניסינו, כל שהצלחנו היה לתפוס עוד תקריב של חלק אחר בגוף המפלצת. בקרבות מהסוג הזה נאלצנו לתקוף את הבוסים הענקיים דרך זווית צפייה צדדית, במקומות בהם המצלמה מציגה לפחות חלק מסוים מהדמות.
בכל הנוגע לעולם הפתוח, סגנון המשחק שמציג Final Fantasy XV מגדיר מחדש את המילה "פתוח" ואין לשחקן הנחות בסגנון "חזור לנקודה X" או שיגורים של הדמות לנקודה נוחה מדי. ברוב המקרים או לפחות בפעם הראשונה, על השחקן להגיע לנקודה מסוימת במפה בצורה עצמאית. גודל המפה לא הופך את המשימה לקלה: שטחי המשחק נרחבים באופן בלתי נתפס אבל לשמחתנו, התגלו כמגוונים ומלאים בתוכן כך שמטלת השיטוט הפכה להרבה יותר נעימה מכפי שחששנו בהתחלה. השימוש במפה סטנדרטי ומזכיר את רוב משחקי העולם הפתוח: מקרא שמקיים מעין היררכיה מציב את המשימות החשובות למעלה ואת המשניות בצד, לצד סימני מפתח כמו תחנות דלק, בתי הארחה, חנויות, איסוף פריטים וכו'.
הסגנון הפתוח מאפשר להתרחק מעולם משחקי הפעולה ולחיות כאילו חיינו ממש בלב Eos: נוכל להקים אוהל זמני ללינה, לדוג באגם סמוך ולבשל לעצמנו אוכל כדי לאגור כוחות, לנסוע עצמאית ממקום למקום כשיש מכונית בנמצא וכמובן – לא לשכוח לתדלק בין נסיעות אחרת נבלה את הזמן בגרירתה עד לתחנת ההתרעננות הקרובה. גם רמות הקושי מעולות ומאפשרות לכל סוגי השחקנים למצוא את החוויה המועדפת עליהם; משחקנים שחווים את הז'אנר לראשונה או כאלה שרק מתעניינים בסיפור ועד ללמודי קרבות שמחפשים אתגר אמיתי.
הכותר מיועד לשחקן בודד בלבד ובכך נטול משחק רשת, אם כי באוקטובר הודיעה Square Enix על כוונתה לשחרר בעתיד חבילת הרחבה בשם Comrades שתכלול בין היתר מולטיפלייר וצפויה לעלות 25$ בהשקתה. עד אז יאלצו השחקנים לשוטט במרחבי Eos לבדם.
