הממיר או הסטרימר של Take יודע להזרים את התוכן משני מקורות: רשת (פנימית או ציבורית) וערוצי טלוויזיה מסחרית מעידן+ ועוד מספר מקומות לא ברורים. ראשית נציין שפרט לערוצים החינמיים לא צפינו בחבילת הערוצים הנוספת שכן עבור זו נדרש תשלום חד פעמי. היא כוללת שני ערוצי ספורט אקסטרים, ערוץ אופנה, דוקו, גלובוס TV וספריית VOD.

ערוצי עידן+ עבדו היטב אצלנו. אחרי סריקה קצרה של ערוצים נמצאו כל הערוצים הרלוונטיים והם נקלטו היטב.

נוסף על כך, באזור ייעודי אחר בממשק יש את ספריית ה-VOD. זו מחולקת לנושאים כמו ילדים, קומדיה, בישול ועוד. חלק מהתכנים לא נמצאים לגמרי במקום (סדרות ילדים תחת קומדיה) וחלק מהקטגוריות ריקות בכלל (הופעות). בגדול, גם במקרה הזה – יש כאן אוסף תכנים שמפוזר באינטרנט ונאספו לממשק של המכשיר. תכנים כמו "זהו זה" (חינוכית 23) ו"משיח" (Youtube) נכנסו כאן לקטגוריות שונות, שזה נחמד, אבל לא משהו שלא תמצאו בכל מכשיר אחר עם טיפה מאמץ. אם בחרתם לצפות במשהו שאינו בעברית, תרגום יהיה עניין בעייתי.

קטגוריה נוספת במכשיר היא "סטרימר", כאן מוצגות כל הספריות המשותפות ברשת הביתית שכוללת תכנים רלוונטיים (תמונות, מוזיקה ווידאו). מדובר בממשק כעור ומיושן אם כי יעיל, ואכן כל התיקיות המשותפות ברשת אצלנו נצפו כאן בקלות. גם ניגון התוכן נעשה בצורה משביעת רצון, גם חוטית וגם אלחוטית. תכני HD ברזולוציה מלאה נוגנו בקלות, ונראה שהמכשיר תומך גם בכל סוגי פורמטי הסאונד הנפוצים. הבעיה היחידה בצפייה כזו, ממקור רשת פנימי אחר, הוא הנגן המובנה הנ"ל שלא מאפשר להריץ את הסרט קדימה ואחורה בזמן למרות קיום של כפתורים כאלה. תכני 4K לא נתמכים.

הסטרימר של Take כולל חומרה בינונית למדי (מעבד כפול ליבה, זיכרון RAM בנפח1GB  ו-8GB  אחסון פנימי) שמריצה את מערכת ההפעלה אנדרואיד בגרסה 4.2.2. זו גרסה יציבה של מערכת ההפעלה, גם אם לא הכי עדכנית. על בסיס המערכת הזו הולבש ממשק ייעודי לסטרימר הזה שנועד לשלב בין יכולות הסטרימינג לקליטת העידן+ שלו.

הממשק עצמו נאה. מדובר בפס אפשרויות שצץ מימין המסך בזמן שהתוכן שמתנגן הופך לחצי שקוף. למכשיר לוקח זמן קצר מאוד לעלות ממצב כבוי לגמרי, וכאן נגמרות המחמאות שלנו.

הסטרימר של Take סובל מכל מחלת ילדות אפשרית. הממשק איטי ונוטה להיתקעויות מעיקות, הוא לא מצליח לשמור על רציפות שידור לטלוויזיה (אולי אשמת הכבל ואולי אשמת הטלוויזיה. אבל גם אולי לא, כי שניהם עובדים אצלנו היטב עם מקורות אחרים) ומדי פעם המסך מתלונן על היעדר אות. אפילו העברת הערוצים בעידן+ אטית ולוקח בין שנייה לשתיים לעבור בין ערוצים. בזמן הזה תיהנו ממסך שחור.

הממשק לא מקורי של החברה, הוא גרסה מעוברתת של ממשק Comigo המוכר מעט יותר, אך ככל הנראה פחות מוצלח.

בהפעלה הראשונית של המכשיר תצטרכו להגדיר את פריסת המסך, כדי שלא יהיו שוליים לבנים או תמונה חתוכה. התהליך קצר, פשוט ולגמרי לא רלוונטי, כיוון שכשעוברים בין אופציות (בעיקר מתוך אפליקציות) המסך מתכווץ וגדל כאוות נפשו, לפעמים עד כדי כך שהתמונה מתכווצת לרבע מהמסך והיתר שחור. תענוג. אנחנו יודעים מה אתם חושבים: אז מכבים ומדליקים והכל חוזר למקום. צודקים, רק שאי אפשר. כיוון שמדובר במכשיר אנדרואיד, כיבוי שלו זה סוג של כיסוי מסך ותו לא, כמו בסמארטפון. כדי ממש לאתחל אותו צריך לנתק מהחשמל. כלומר לקום מהספה.

מה שמוביל אותנו לשלט. הרעיון דווקא נחמד מאוד ולא שייך למכשיר הזה בלעדית; מדובר בשלט גנרי שמתחבר אלחוטית עם דונגל USB למכשיר. צד אחד שלו בעל ממשק "שלטי" רגיל, כפתורי ווליום וערוצים, מקשי קיצור ל-VOD ולממשק האפליקציות. בצד השני לעומת זאת יש מקלדת מלאה וכפתורי עכבר, כאשר השלט עצמו משמש "עכבר אוויר". למי שלא מכיר, מדובר במכשיר שמזהה את התנועות של עצמו במרחב ומתרגם אותן לתנועת סמן על המסך. הרעיון של השלט מוצלח, אבל אנדרואיד, כך נראה, לא ממש נועדה לשימוש כזה. שליטה בערוצים הרגילים מתבצעת בסדר גמור, אבל אם תנסו להוריד אפליקציה נשמתכם תפרח עד ששילוב לחיצות אקראיות קסום יוביל אתכם למקום הנכון במסך כדי ללחוץ על "הורד". היינו משתמשים בעכבר האוויר (שמדמה הרבה יותר טוב מחוות מגע, להן אנדרואיד נועדה) אבל השליטה עליו היא על גבול הבלתי אפשרית וכך מצאנו את עצמנו מנופפים בידיים עם השלט ביד כמו מיטב חקייני הארי פוטר, מנסים לחולל את הבלתי אפשרי.

המכשיר עצמו סתמי ביותר מבחינה עיצובית: קופסה שחורה קטנה עם לוגו החברה בסגלגל בצד. הוא עשוי כולו פלסטיק ולא נראה כמו מוצר מרשים במיוחד. ממדיו הקטנים יחסית (16.5x15x3 ס"מ) הופכים אותו ללא מזיק ויזואלית. דווקא סט החיבורים שלו מרשים: בצדו יש צמד כניסות USB (לאחת חובר המתאם של השלט) וכניסה לכרטיס זיכרון SD. בחלקו האחורי מצאנו חיבור RF לאנטנה, חיבור RJ-45 לרשת, יציאת סאונד A/V, יציאת סאונד אופטית, וחיבור HDMI.