הקו העלילתי של Mankind Divided מקפיץ אותנו שנתיים לאחר סיום עלילת Human Revolution. שחקנים שלא התנסו במשחק הקודם לא ירגישו אבודים: סרטון הקדמה זריז יוצר מכנה משותף לכל סוגי השחקנים שהכניס אותנו במהרה לאקשן. גיבור המשחק, אדם ג'נסן הוא סוכן ב- TF29 של האינטרפול, יחידה מיוחדת הנלחמת בטרור החוקרת כרגע סדרת פיגועים בפראג. במהלך הסיפור השחקן זוכה להכיר עוד כמה וכמה ארגונים מפוקפקים ביניהם The Juggernaut Collective ו- The Illuminati אבל את מעורבותם בעלילה נשאיר לשחקנים הסקרנים לגלות. לא בכדי בחרנו במילה "סקרנים": למרות שהתעקשנו לעקוב, העלילה לא חזקה מספיק ובוודאי שלא מזכירה את זו שהחזיקה אותנו מתוחים במשחקים הקודמים. דמויות רופפות, חורי עלילה ויותר מדי אירועים עמוסי סתירות גרמו לנו להתמקד במשימות המשניות.

לפחות הסביבה שמרה על רף גבוה: פראג שוחזרה באופן מעורר אימה שגרם לנו לקוות שלבירת צ'כיה ממתין עתיד מזהיר יותר מזו שחזתה Eidos. ב-Mankind Divided העיר מומחשת היטב וההתחשבות בפרטים הקטנים ביותר פשוט מצמררת ותאמה לאווירה האפרורית שהשתלטה על העיר. בדירה מוזנחת אחת מצאנו מסמכים פזורים על הרצפה, עציץ שלא הושקה זמן רב ודייר עם שפיות מפוקפקת. מאוחר יותר, בסמוך לתחנת הרכבת התחתית פגשנו עוברי אורח שמכרו מודיעין לא-כשר למרבה במחיר. כשהכל נערם לכדי יחידה אחת, השחקן זוכה לראות עיר חיה ובועטת, מלאה באנשי חוק, לוחמי חירות ושאר טיפוסים אפלוליים שמשלימים את האוכלוסייה המגוונת בעיר.

Youtube:Dv3-7F9mGAE

העלילה כאמור ממוקמת ברובה בפראג, שעוצבה מחדש באופן מדהים מבחינה וויזואלית. השילוב בין אירופה הקלאסית והמאופקת לגרסתה הקודרת בשנת 2029 משלבת נהדר עולם עתידני ומפוחד עם מחתרת שמאיימת לבעבע מעל פני השטח. הסמטאות המרושתות אפלות ומוזנחות, הרחובות מלאי חיים בדמויות וסיפורים מסקרנים והשווקים התוססים גרמו לנו לעצור כל רגע ולחקור מה כל מוכר מציע. לא רק שאווירת הסייבר-פאנק שעוטפת את המשחק עשויה מעולה – היא ממש משכנעת ומגישה לשחקן את עמק השווה הרצוי שבין עולם מופרך שלעיתים קשה להאמין שיתרחש, לבין עתיד שאינו רחוק או בדיוני מדי.

מדובר במשחק מגוף ראשון, כלומר חווית המשחק מנקודת הראיה של הגיבור. שיטת הלחימה מוכרת לשחקנים מנוסים: תפיסת מחסות וירי תכוף מהן. איגופים, זריקת רימונים, שימוש ביכולות על-אנושיות ושאר מניפולציות אלקטרוניות הן תנאי הכרחי במשחק, בטח ובטח כאשר מספר רב של אויבים הדף אותנו מכל הצדדים. אגב אויבים, מדובר במשחק עם רמת קושי טבעית גבוהה במיוחד. גם כשבחרנו ברמת הקושי הנמוכה ביותר, נראה כי לאויבים היה תמיד איזשהו יתרון לא הוגן עלינו. אפילו בשלבים הראשונים נהרגנו עשרות פעמים על ידי ירייה מזווית בלתי אפשרית, מאינסוף רימונים שעפו לכיווננו או סתם סדר כוחות לא הגיוני בו הסתערו עלינו שמונה חיילים במקביל.

הנשקים שומרים על אווירת משחק עתידנית ולמרות שהם מתיימרים להיות מכונות לחימה קיברנטיות, רובם משמשים כנשקים בנאליים; רובי סער, אקדחים, רימוני הלם ושאר נשקים המוכרים לנו ממגוון משחקים פופולריים. יש כמובן לא מעט כלי עזר המשמשים אותנו להתמודד עם מכשולים דיגיטליים אבל אלו מהווים בעיקר הפוגה בין עוד סדרת אויבים שיש לגבור עליה. העולם הקיברנטי של פראג מאפשר לבצע מניפולציות ברוב המכשירים האלקטרוניים בהם נפגשנו. ממכונות ירייה אוטומטיות דרך מלכודות לייזר ועד לדלתות המוגנות בסיסמה – על רובם ניתן לשלוט באמצעות יכולותינו המיוחדות ומגוון האפשרויות להתקדם הופך כל משימה למורכבת ממה שנראית בהתחלה.

ל-Mankind Divided אין מולטיפלייר רשמי וסגנון המשחק הכי קרוב אליו הוא Breach, מיני-משחק תחרותי ליחיד המשבץ את תוצאות השחקן בלוח הביצועים ומשווה ואותן לשחקנים אחרים ברחבי העולם. מדובר במעין משחק שהוא יותר קונספט מאשר חווית גיימינג. השחקן נקלע לעולם ממוחשב ומאובטח היטב, כשמשימתנו היא לגנוב משם מידע למען עולם מתוקן או איזושהי סיבה טרחנית אחרת. הסיבה לא באמת חשובה כשהמשימות די חוזרות על עצמן; קפוץ לשם, תפרוץ כאן, תחסל אותו. כאמור, לא מדובר במשחק רשת קלאסי המאפשר לשחק מול שחקנים בשר ואדם וגם כאן ישנה תחושת פספוס של חווית Mankind Divided מלאה כפי שקיוו לה לא מעט ממעריצי הסדרה.