בקטגוריה החשובה ביותר בבחירת מסך מחשב, ה-BDM4350UC לא מגמגם. נתחיל מזווית הצפייה: פאנל IPS משובח מציע צפייה של 178 מעלות מכל כיוון שעומד בהבטחות, למרות שבפועל ממילא המשתמש הרגיל יישב מול המסך ולא ימצא עצמו מתפעל מחשב מזווית בלתי אפשרית, בניגוד לטלוויזיה למשל. זמן תגובה העומד על ms5 אמנם לא אופטימלי לגיימרים כבדים אך רוב המשתמשים, כולל מעצבים גרפיים ועורכי וידאו, יהיו מאוד מרוצים מהביצועים, בהיעדר תופעות מריחה והצגת תמונה חלקה ונעימה לעין, כמצופה ממסך בטווח מחירים שכזה.

נתחיל מאגף החיבורים, בו ניתן למצוא כל מה שאפשר לחלום עליו: כניסת VGA, AUDIO IN ואוזניות, ארבע כניסות USB 3.0 למגוון התקנים (אחד מהם גם משמש לטעינה מהירה), 2 כניסות DisplayPort לצפייה ברזולוציה ובקצב ריענון "טבעיים", כלומר לפי יכולות המסך, ולקינוח, זוג כניסות HDMI 2.0 לשימושים נוספים, כמו חיבור קונסולת Xbox, מקרן קול וכו'. עוד מאחורי המסך, ממש בקצה התחתון, ניתן למצוא את מקש התפריט בעזרתו ניתן לנווט בין ההגדרות. התפעול עצמו מאוד פשוט ולא דורש עקומת למידה כלשהי, כאשר כל תנועה קלה הציבה אותנו במהירות בתפריט המבוקש. מבין המשתנים שניתן לתכנת נמצאים כמובן טמפרטורת הצבע, מידת הבהירות, הניגודיות, החדות, עוצמת הסאונד, מקור הוידאו ואודיו ועוד כיולים פופולריים.

אין דרך אחרת להציג את המובן מאליו: המסך מפלצתי לכל הדעות ולא משנה כמה גדול שולחן העבודה שלכם, אין סיכוי שלא תצטרכו לבצע ארגון מחדש כדי למקום את המסך העצום הזה. גם משקלו לא מהנמוכים שפגשנו בלשון המעטה; כמעט 10 קילו, פי כמה וכמה ממסך המחשב הסטנדרטי. גודל המסך הענק, לצד העובדה שהוא מיועד למשתמשי המחשב, מאלצים לגייס שולחן עבודה ארוך ורחב מאוד, שלא רק משפיע על גודל העמדה אלא גם על מרחק הצפייה מהמסך. גילינו שנדרש לפחות מטר בין המשתמש למסך; כאשר עבדנו על המסך ממרחק 90 ס"מ בערך, תוך שעה זכינו לכאבי צוואר ואפילו כאבי ראש קלים – בעיקר כי פשוט בלתי אפשרי להכיל מסך כה גדול ועשיר בפרטים מטווח צפייה כה טבעי למשתמש המחשב, במיוחד כשכבר התרגלנו למסך ה-24 אינץ' ה"מיניאטורי" שלנו.

עוד תופעה לא נעימה נגעה לכמות תנועות הצוואר שביצענו, גם ממרחק סביר וראוי לצפייה. בניגוד למסך מחשב ממוצע, כאשר בצפייה מולו רק העיניים נעות, במקרה הנוכחי ממש הרגשנו כיצד הצוואר שלנו עובד שעות נוספות במטרה ללכוד את כל התוכן שהציג המסך, מהקצה אל הקצה. התוצאה: עייפות של ממש ומתיחות שגרתיות שהוכרחנו לבצע כדי להמשיך לבהות במסך מבלי להכאיב לגופנו.

המסך שירת אותנו בשלושה מצבים; במהלך היום בשימוש משרדי פשוט, בעת עריכת קבצי גרפיקה מתקדמים וכן במהלך משחק בכמה כותרים פופולריים. נתחיל מהחוויה שהכי הרשימה, הגיימינג. מדובר באירוע מפואר על גבי מסך ענק שלא דומה לשום דבר אחר. קל להרגיש חלק בלתי נפרד מהמשחק, שאמנם גבה מאתנו שפשופי עיניים לסירוגין בשל אינטנסיביות המסך, אבל ברוב הזמן מדובר בחוויה אדירה וסוחפת. בקטעי עריכת הגרפיקה עבדנו מול תוכנות העריכה פוטושופ ואילוסטרייטור במקביל. העבודה מאוד נוחה, בהינתן מס' חלונות פתוחים במקביל, אך גם קשה מאוד להתאקלמות ולקח לנו לא מעט זמן להתרגל לחלוקת המסכים במסך אחד גדול. נכון שכל המסכים חשופים לנגד עיננו, אך יש משהו בעבודה המורכבת משני מסכים שונים, שהופך את העבודה ליותר נוחה ומסודרת בעין.

החוויה ממנה הכי פחות התרשמנו לטובה הייתה במהלך שימוש שגרתי במשרד. למרות שארבעת החלוניות בהן ביצענו את השינויים התכופים ביותר היו תמיד פתוחות במקביל, לא הצלחנו להתמסר לצורת השימוש והמעבר בין המשימות, שלכאורה היה אמור להיות קליל ונוח יותר. אולי מדובר בעניין של הרגל, אם כי גם אחרי ארבעה ימי עבודה רצופים התקשינו להתרגל לסידור המסכים ובסוף השבוע חזרנו בשמחה לשיטה המסורתית של מעבר קליל בין חלוניות.

לצערנו הציפוי המבריק על גבי התצוגה לא מאפשר להציב את המסך מול החלון. ההשתקפות שלנו הופיעו על הצג כמעט תמיד וגם רמת הבהירות המקסימלית לא הצליחה להיאבק בשמש של צהרי יום שישי. מדובר בחוסר נוחות משמעותי שחשוב לקחת בחשבון – חלק לא מבוטל המחדרים במשרד בו נבדק המסך מוצבים בדיוק מול חלון כך שברוב העמדות לא יכולנו להציב את המסך, בעודו מציג את דמות המשתמש, לעיתים עד ממש באופן שמקשה לעבוד מולו בצורה נוחה.