במבחן החשוב ביותר, ה-D3400 לא נכשל ובכל הנוגע לאיכות התמונה, הצילומים מופקים ללא רבב. צוידנו בעדשת קיט mm 18-55 שסיפקה תמונות חמות במידה הנכונה, עם חדות נהדרת ורמת פירוט המצופה ממצלמה מקצועית. טווח הצבעים רחב מאוד, אם כי יש נטייה ברורה למצלמה להעדיף את הצבעים חמים באזורים סגורים ולהגביר את הגוונים הקרים כשיצאנו החוצה, למזג אוויר יותר אפל. העניין לא פוגע בתוצר הסופי ובסופו של יום התמונות היו אותנטיות להפליא והציגו צבעים ריאליסטיים ותואמים למקור – בדיוק פי שציפינו לקבל.

החדשות הרעות מופיעות כבר כשמסתכלים במפרט: אין למצלמה יכולת לצלם וידאו ב-4K, החלטה תמוהה מצד Nikon, גם אם מדובר במצלמה הפונה למתחילים. חשוב לזכור כי מדובר בפורמט שכבר מספר שנים מוצע בהמון מצלמות מקצועיות ואפילו בכמה סמארטפונים שיצאו לאחרונה, כך שלא ברורה הבחירה שלא לצרף את הרזולוציה שכבר הופכת לסטנדרט וצפויה להחליף בקרוב את פורמט ה-Full HD הוותיק.

גוף המצלמה שוקל 395 גרם ו-445 גרם ביחד עם סוללה וכרטיס זיכרון. המשקל כבר מאמיר ל-700 גרם כשמוסיפים את עדשת ה-AF-P שקיבלנו במארז. זה אולי נשמע כבד אבל המשקל לא נורא מדי, גם לא אחרי יום שלם של תלייה על הצוואר. המלצתנו היחידה בנושא זה הוא לרכוש רצועה עבה מספיק שתעטוף את הצוואר ולא להסתפק ברצועה צרה שתורגש בעורף ותכאיב כבר בשעות הראשונות ליום – במיוחד אם לפניכם יום צילומים ארוך.

זמן האתחול של המצלמה פנטסטי. מהרגע שהמצלמה נדלקת ועוד שצילום ראשון יוצא תלויה במהירות האצבע של המשתמש, ובפועל בפחות משניה ניתן להפיק צילום ראשון – בהנחה והעדשה כבר מוכנה לפעולה, כמובן.

היצרנית Nikon מבטיחה עד 1200 תמונות בטרם נצטרך למלא את סוללת ה- Li-ion הייעודית שקיבלנו עם המצלמה. קשה לומר שהיא עומדת בהבטחה, אחרי שכבר בתמונה ה-700 בערך נאצלנו להטעין מחדש. באותה נשימה, קשה לומר שהתאכזבנו: היה מדובר באמצע היום שלישי (!) לשימוש, כלומר רק אחרי שלושה ימי צילומים, שכללו כמובן הפעלת וכיבוי המצלמה לסירוגין, הסוללה דרשה טעינה מחודשת. לטעמנו מדובר בתוצאה נפלאה, שגם אם אינה עומדת בהבטחות, מבחינתנו אלה חיי סוללה מבורכים שבקלות יצליחו לשרוד יום גדוש בצילומים.