סקירת wisebuy - משחק מחשב משחק מחשב Mafia III
- עלילה מעניינת לרוב
- פיזיקה מוצלחת
- עולם אימרסיבי ששואב את השחקן פנימה
- מוזיקה מעולה
- אינספור באגים
- משחקיות שחוזרת על עצמה
בעוד שמאפיה 3 לוקה בחסר בפירוט לעומת הגרסה הקודמת, הוא עדיין מציע עולם מרתק מלא בדמויות חיות ובעיות בין גזעיות שהיו מוזיקת הרקע בשנות השישים, שקידמה בברכה את החיילים שחזרו מהמלחמה העקובה בדם בווייטנאם.
פס הקול משובח, המשחקיות טובה והעלילה מתחילה חזק. עם הזמן הפעולות נוטות לחזור על עצמן אך עד שתגיעו לשלב הזה, תקבלו תמורה לכספכם. Mafia 3 הוא משחק עולם פתוח מוצלח למדי לחובבי הז'אנר, אך בלי אפשרות למשחקי מולטיפלייר, הסיכוי היחידי שלו לשרוד את מבחן הזמן הוא דרך מודים למיניהם.
לינקולן קליי חוזר מארבע שנות שירות בווייטנאם אל ניו בורדו (ניו אורלינס) הגזענית ואל משפחת הפשע היחידה שיש לו, רק כדי להיזרק חזרה לקרשים ולהתחיל מהתחלה את המסע לשלוט בכל עסקי הסחטנות השונים בעיר, ולנקום במי שהרס את המשפחה היחידה שהייתה לו. בין מסעות חיסול, גניבת רכבים והתגנבות יחידים, מאפיה 3 מציע שעות של הנאה אם אתם מוכנים להתעלם מהבאגים.
המשחק מתרחש בניו בורדו הבדיונית המבוססת על ניו אורלינס, שנת 1968. החייל המשוחרר לינקולן קליי, בחור שחור גדול ממדים חוזר ממלחמת ויאטנם אחרי ארבע שנות שירות, כדי לגלות שאביו ואחיו המאמצים מסובכים עם המאפיה ואם יבצעו את המכה האחת הזאת, הכל יבוא על מקומו בשלום. אך כדרכה של מאפיה, היא לא מסתפקת רק בחלק מהכסף ומתרחש מאורע מחולל ששולח את קליי למסע של נקמה ומלחמה על השליטה בעסקי הסחטנות השונים בעיר.
מיד עם תחילת המשחק ישנה הודעה מטעם מפתחי המשחק האומרים שמדובר בתקופה ומקום מאוד גזעניים בתרבות האמריקאית, והם בחרו להשאיר את השפה וההתנהגות של הדמויות אותנטיים לאותו זמן, וזה כולל גזענות בוטה, הפרדה גזעית והתנכלות כללית מצד הציבור הלבן כלפי השחורים.
העלילה מוצגת כסרט תיעודי, כשהדמויות מוצגות בגרפיקה של המשחק, לעיתים בזמן אמת, לעיתים הקלטה, כשיישנם קטעי ארכיון אמיתיים המוצגים כחלק מהסיפור. האקספוזיציה מרתקת ויחד עם הסביבה האותנטית, מכניסה את השחקן אל תוך אווירת סוף שנות השישים.
אך לאחר הפתיחה הגרנדיוזית וכמה שעות משחק, העלילה לוחצת חזק על הברקס וכמו הרכבים במשחק, אין להם ABS והיא מוטחת ישירות בקיר. המשחק שבנוי מעולם פתוח (Sandbox) מורכב מעלילה מרכזית שמניעה את קליי להשתלטות על חלקים שונים של העיר במטרה להגיע אל הבוס הגדול שבו הוא רוצה לנקום, ובמקביל ישנן משימות צד רבות שכולן אותו דבר: תביא את הדבר הזה מפה לשם, או תחסל את האנשים האלה וקח להם את הכסף. זה כל מה שניתן לעשות במשחק.
אחרי כעשרים שעות משחק אפשר להגיע לרוויה שכן הפעולות נוטות לחזור על עצמן ואף המיקום שבו האויבים נמצאים נראה כתבנית חוזרת, כולל הבאגים באותו אזור ויש לא מעט מהם.
המסע של קליי ממשיך קדימה בשיתוף שלוש דמויות מרכזיות המהוות את שותפיו לפשע, קסנדרה, ויטו ובורק, כל אחד מאפיונר סטריאוטיפי בפני עצמו, קסנדרה מהאיטי, ויטו מקומי ובורק אירי. כל אחד מהם יכול לספק לקליי צרכים שונים, בכך קסנדרה מעמידה לרשותו רכב חימוש שמגיע כמעט לכל מקום וממנו ניתן לקנות תחמושת, או בורק המציע שירות רכבים שבו הוא יספק לקליי רכב חדש לכל מקום כך שלא תמיד צריך לפרוץ לרכבים.
הרמה הויזואלית של המשחק אינה אחידה ונראה שטיב הגרפיקה משתנה כל הזמן. המשחק אינו כבד וגם בהגדרות הגבוהות ביותר, שאליהן אגב אפשר להגיע רק מהתפריט המקדים לפני שהמשחק בכלל עולה, הוא פועל חלק לחלוטין על מחשב i7 2600K עם AMD Radeon 280X ו-8 גיגה RAM.
הסאונד במשחק נחלק לשניים: פס הקול הבוקע מכל רכב, סירה, דוגית וטרנזיסטור מורכב מ-100% מכלל הלהיטים שהיו אותן שנים, שזה מצד אחד נפלא אבל גם לא הגיוני שיש ברדיו רק מוזיקה טובה. ומצד שני נמצא הסאונד הכללי. הדיבור של השחקנים לעיתים קרובות עולה אחד על השני, כשהאנימציות של הפה והגוף לא תואמות לקול ובכללי זה מרגיש כמו רעש מאשר שיחה אורגנית.
בכל עולם המשחק יש רק 4 תחנות רדיו כשבשתיים מהן יש תוכניות דיבור שאינן מוזיקה, והן לא חוזרות על עצמן. כלומר אם עולה למשל התוכנית של רמי דובל – גזען מוכר המדבר נגד הקהילה השחור בניו בורדו, ובמקרה החלפתם תחנה, לא תוכלו לשמוע את התוכנית האקטואלית לאותו זמן. גם עצירה של המשחק לא עוצרת את פס הקול.
בין שיר לשיר לעיתים עולה שדרן ומקריא מבזק חדשות, אחד מהם היה על להקה אמיתית שהותקפה בזמן שהותה בווייטנאם, שעה שבאו להופיע עבור החיילים. בכך המשחק מחבר את העולם האמיתי של אותה תקופה והמלחמה העקובה מדם, שהפכה למוקד חיכוך עצום בתרבות האמריקאית למשהו שבאמת קורה בעולם הווירטואלי של ניו בורדו.
מקרה אחר המבוסס על מקרה אמיתי שגם שודר, היה על אדם לבן שירה למוות בשני אנשים שחורים כשדפקו על דלתו בשעת לילה מאוחרת, והוא טען שסבר כי הם מחפשים להרע לו, אך למעשה הם נתקעו עם פנצ'ר בגלגל וחיפשו סיוע בבית הסמוך. אותו אדם מוזכר לא רק בחדשות ששומעים ברכב, אלא גם בשיחות בין דמויות שאתה חולף על פניהן, ואף אותו אדם הופיע בתוכנית של רמי דובל. מאוחר יותר בתוכנית ברדיו הפיראטי השייכת לאדם הפועל ברובע המזוהה עם הקהילה השחורה, השדרן מדבר נגד הברוטליות של המשטרה, והאופן שבו הם כולאים את השחורים – מנהג נפוץ אצל אמריקה הלבנה שבה בימינו 40% מכלל האסירים הם אפרו אמריקניים. כשמערבבים אירועים שקרו בעולם האמיתי, יחד עם תגובות מהסביבה הוירטואלית, בתוספת המציאות הקיימת עבור השחורים בארה"ב עכשיו, המשחק מרגיש לא רק אמיתי, אלא גם כאמירה חברתית.
בשנת 1964 האחרון מחוקי "ג'ים קרואו" בוטל על ידי בית המשפט העליון בארצות הברית מה שבישר את סוף ההפרדה הגזעית המוסדית בין השחורים ללבנים באמריקה. מדינות הדרום וביניהן לואיזיאנה שבה ניו בורדו שוכנת, הנחילו את חוקי ג'ים קרואו המאפשרים הפרדה מוסדית בין שחורים ללבנים, כך שבתי ספר, תחבורה ציבורית ושירותים ציבוריים כמו חנויות יוכלו למנוע מאדם שצבעו שונה מלקבל שירותים.
המשחק מתרחש בשנת 1968, רק ארבע שנים לאחר ההחלטה ועדיין בעלי עסקים רבים החזיקו שלטים בחזית בית העסק ובו כתבו "אין שירות לשחורים" או "כניסה לשחורים מאחור". ההתנהגות הגזענית הזו רווחת במשחק באזורים היוקרתיים יותר שבהם הקהילה הלבנה שולטת כמו הרובע הצרפתי. בכך תמצאו את עצמכם מוטרדים על ידי עוברים ושבים המטיחים בכם עלבונות וצועקים עליכם לחזור מאיפה שבאתם. למעשה אחת ההנאות במשחק היא רמת האלימות הברוטלית שאפשר להפליא על אותם גזענים אקראיים. אחד התחביבים שלי הוא להיכנס לחנות שבה אין כניסה לשחורים, לחכות שמישהו יגיד לי משהו ואז לשלוח את הפרצוף שלו לפגישה עם הרצפה.
השליטה בדמות טובה אך לא חפה מבעיות. יש לו נטייה להיתקע בחפצים שאפשר לדלג מעליהם, אך לא ניתן לקפוץ סתם כך במשחק, הדמות חייבת להגיע למיקום מדויק לפני המכשול כדי להצליח לעלות מעליה. לרוב זה עובד היטב וישנה זרימה פיזית מוצלחת של הדמות בין אזור לאזור.
בזמן קרב ניתן להיצמד אל הקיר או סתם להתכופף, כשניתן לזנק מהמסתור ולקוות שהמשחק יסכים אתכם שהמקום הבא שתגיעו אליו הוא אכן מסתור ולא סתם קיר עם בליטה. שכן, לא מעט פעמים המשחק התעלם מהעובדה כי מדובר במסתור לגיטימי, ופשוט השאיר אותנו חשופים לכל אויב.
אחד המנגנונים המעניינים במשחק הוא ההתגנבות. ניתן להיצמד לקיר ולשרוק, במצב זה רק אחד מהאויבים יבוא לבדוק מי עשה את הרעש ואז תוכלו לתקוף אותו בסכין ולהשתיק אותו. אם תחזרו על הפעולה והשארתם את גופת האויב הקודם נראית לעין, האויב יבין שישנה בעיה ויתקוף אתכם, ואף יקרא לעזרה.
להבדיל מ-GTA 5, אלימות ברחוב כאן יכולה להיות בעייתית למי שרוצה לצאת למסע רצח אקראי, שכן אזרחים מודאגים יחייגו למשטרה מהטלפון הציבורי הקרוב וזאת תצא במסע חיפוש אחריכם, מסע אגב שנגמר מאוד מהר ברגע שאתם יוצאים מהרדיוס שבו המשטרה מחפשת.
אך לצד כל שעות ההנאה והעניין שאפשר להפיק מהמשחק, ישנה עדיין בעיה אחת שרווחת במאפיה 3 – באגים. המשחק רצוף בתקלות גרפיקה, משחק, סאונד ופיזיקה. גלגלי הרכב נכנסים לתוך הכביש, אויבים שחיסלתם מרחפים או מרצדים בין הרצפה לבין הקיר. אגב בתוך הקיר, לא בסמוך, חצי מהם בפנים וחצי בחוץ. במקרה מסוים ישנו רכב שצריך לקחת כחלק מהעלילה והוא פשוט לא מניע.
המנוע הפיזי של הרכבים במשחק ניתן לכוונון כך שמי שמעונין יכול לנהוג במכוניות בצורה ריאליסטית למדי אך זה יכול להיות גם מעט מתסכל, שכן מדובר בשנת 68. אין כאן בקרת אחיזה, ABS או כל עזר נהיגה כך שהרכב פחות או יותר משתולל על הכביש וזה יכול להיות מתסכל שכמעט בכל מצב הגלגלים האחוריים יחליקו במקום כשתרצו להאיץ.
מנגנון ההרס של המכוניות בינוני ומטה, כשגם התרסקויות מרהיבות שאמורות למעוך את הפח לחלוטין, משאירות את הרכב במצב מצוין ולמעשה הנזק כלל אינו משתקף במצב הרכב, אלא אם ירו בצמיגים ואז הביצועים פוחתים. היה מרגיש לנו יותר קרוב למציאות לו היו מאמצים את המודל הפיזי של GTA שבו אפשר לחרב את הרכב עד ללא הכר, שזה יכול להיות גם חלק מהכיף.
במאפיה 3 אין אפשרות למשחק רב משתתפים, זאת על פי החברה כי הם רצו להתמקד בדמות אחת ראשית ובעולם שסביבה. עם זאת, לא מן הנמנע שהאופציה למולטיפלייר תצורף בעתיד.
