המדפסת שוקלת 4.5 ק"ג ובעלת מידות ממוצעות של 145 מ"מ גובה, 300 מ"מ עומק ו-482 מ"מ רוחב. בגוף המדפסת רק שישה כפתורים מקדימה, כאשר בפועל השתמשנו בעיקר בשניים מהם: כפתור ההדלקה/כיבוי וההעתק מסמך. בולט בהיעדרו מסך וחבל שכך, אחרת היינו יכולים לנצל תכונות מתקדמות ישירות מהמדפסת ולא דרך התוכנה הייעודית של Epson. כך גם קורא כרטיס זיכרון נעדר, עוד פתרון די מתבקש ושימושי אילו היה משולב במדפסת. קיבולת מגש הניירות עומדת על 30 דפים- נתון די נמוך, אפילו למשתמש הביתי. גם מזין אוטומטי לא נכח, כך שמשתמשים שיבקשו להעתיק מספר רב של מסמכים ייאלצו לבצע זאת ידנית, כלומר כל עמוד בנפרד.

בקופסא לא סופק דיסק התקנה אך שיטוט מהיר באתר החברה מאפשר להוריד את התוכנה התואמת למדפסת, כולל עזרים מתקדמים לעריכת תמונה. ההתקנה ברורה אם כי מסורבלת מאוד, מורכבת מהמון שלבים ומשום מה אורכת המון זמן בהשוואה למדפסות אחרות שנבדקו. גם ממשק התוכנה לא הכי נגיש והתפריטים מזכירים נראות של לפני עשור – למרות שהתכונות הנדרשות כמו בחירת סוג נייר, איכותו, גבולות שוליים ושאר פונקציות פופולריות זמינות כרגיל.

במארז שקיבלנו לא סופק דיו להחלפה אך מניסיון שלנו מול לא מעט מדפסות אפסון בעל מנגנון החלפת דיו זהה, כמעט בלתי אפשרי לסיים את התהליך עם ידיים נקיות: בעת חליצת הפקק, הדיו נוטה להשפריץ מהפיה וגרוע מכך, לא כל כך קל להסיר את כתמי הדיו שנדבקים לאצבעות. אילו כמה שפשופי סבון היו פותרים את זה, כנראה שאפילו לא היינו מתייחסים לתופעה אבל כרגע, החלפת הדיו בצורה הזאת רחוקה מאוד מלהיות הפתרון הכי אלגנטי או נקי שפגשנו. אגב, גם כאן עניין הלכלוך חזר על עצמו ושליפת הפקק לוותה בהשפרצת טיפות קלות של דיו החוצה. ניתן רק להניח כי מטלת המילוי לא חפה מכתמים סוררים על העור – לתשומת ליבם של חובבי מחסניות הפלסטיק הנשלפות בקלות.

בכל הנוגע לעבודה השוטפת, ניתן רק לחלק מחמאות: שכפולי עמוד נעשו ברגע, הן בשחור והן בצבע ולא עברו יותר מכמה שניות בודדות מלחיצת כפתור ה"העתק" עד קבלת מסמך חדש.

גם הסורק ברזולוציה מקסימלית של 1200X2400 dpi העתיק היטב את המסמכים שביקשנו להעלות למחשב, בשחור ובצבע, ולא זוהו זיופים או חלקים מפוספסים. תמונות ממצלמה מקצועית אמנם הופקו בצורה חיוורת מעט, אך בהתחשב בייעודה של המדפסת למשתמש הממוצע, התוצאה הסופית מתקבלת על הדעת. הסורק יודע לספק מסמכים בפורמטים BMP, JPEG, TIFF, PDF.

המדפסת לא קולנית במיוחד אבל קשה לומר שהיא שקטה – הגוף הפיק רעשים סטנדרטיים בשלבי ההדפסה הפשוטה והתחיל לצווח לקראת הדפסת הפוטו.

ה-L386 צוידה בקישורית WiFi המאפשרת לשלוח הדפסות בצורה אלחוטית ישירות מהמחשב, טאבלט וסמארטפון, ללא צורך בכבל פיזי. בדומה להתקנת התוכנה שנדרשה להפעלת המדפסת דרך כבל USB, ההתחלה לא הייתה מזהירה: לקח זמן רב עד שהמדפסת איתרה את הנתב ועוד כמה דקות ארוכות עד שהצליחה ליצור קשר יציב איתו. גם קבלת פקודות לוקחת זמן רב מהמקובל ואפילו סבלנו מניתוק או שניים, תופעה שבוודאי לא אמורה לקרות זמן כה קצר לאחר ההתחברות הראשונית, פי כמה כשמשווים אותה מול מתחרות בקטגוריית המדפסות הביתיות.