המשחק מציע מצב רשת המאפשר לשלב שחקן נוסף לעולם בו הדמות שלך נמצאת לעזרתך ולהפך – ניתן לקבל הזמנה להצטרף לעולם בו משלים השחקן האחר משימות. בהיעדר הזמנה מיוחדת או שחקן שהצלחנו להזמין לעולמנו, נגרעה מאתנו היכולת ליהנות ממשחק ברשת. גם שיטוט בלא מעט פורומים בניסיון למצוא שחקן זמין הפכה למשימה לא פשוטה בכלל – מטלה שהתייאשנו ממנה די מהר.

קו עלילתי או סיפור רווי דרמה לא תמצאו כאן, אלא יותר ליווי מסע בחשיפה וחקירה של אינספור עולמות לגו הפזורים בגלקסיה העצומה, הצבעונית והמושקעת שעומדת לרשותו. אופי הסיפור מנחה אותנו לדלג בין עולמות, להשלים משימות משניות ובאמצעותן לזכות בקוביות לגו זהובות, המשמשות לפתיחת עולמות נוספים. בין המשימות אין איזושהי קוהרנטיות מסקרנת או חיבורים עלילתיים שיתגבשו לכדי סיפור מופלא – המשימות הצדדיות והחד-פעמיות בעיקר תומכות במסענו לחקור את העולם הבא ברשימה. בהיעדר משימה מרכזית וגדולה מהשאר, העלילה המוליכה את השחקן די בנאלית ולא גורמת להיקשר לחוויה יותר מדי, לא מסקרנות ולא מצורך להמשיך ולהשלים את יתר המשחק, על אף גודלו האדיר.

כמות בלתי נתפסת של עולמות עומדת לרשות השחקן לחקור, בהן קיבלנו משימות משניות ועיקריות כדי לעמוד במשימה הכוללת ולצלוח לעולם הבא, שגם אותו יש לחקור. אלא שברגע שזיהינו את התבניתיות המשמימה, השעמום תקף אותנו מהר מהרגיל. נכון שלא כל החידות נפתרו ברגע, אבל גם המאתגרות מביניהן, פשוט לקח לנו יותר זמן לבצע. נכון שהעולמות נוצרו במקוריות לשמה, מלאות בדמויות ואלמנטים ערוכים לתפארת ועדיין- נטולות עניין לחלוטין, מהרגע שהשחקן השלים בהן את המשימות. האפקט השלילי שנוצר היא סקרנות מינימלית בכל עולם ועולם, רק לשם השלמת המשימה הנקודתית והאינטרס לבקר בעולם הבא כבר מדוכא לחלוטין. לא רק שהעניין מוציא את הרוח מהמפרשים של חווית המשחק, היעדר תחושת ההישגיות לא דוחפת את השחקן להמשיך לאסוף פריטים או לשאוף לגלות את שאר העולם מעבר למינימום שמצופה ממנו. קיימת אמנם מערכת מדרג דמות אבל כמעט ואין לה שום השפעה על המשחק בפועל, מאשר תואר נחמד שמתווסף לצד השם שלנו.

בין אם לצורך השלמת משימה או סתם התפרעות בארגז חול דיגיטלי, לרשותנו הועמדו מגוון כלים שהציעו לשנות את העולמות כאוות נפשנו: לצבוע קוביות, להפוך אותן, להעתיק במדויק למקום אחר ולהחסיר/להוסיף אלמנטים כיצר הדמיון. כלי המשחק, המשמשים להשלמת משימות, לא סלחניים במיוחד ודורשים יד יציבה ורגישה, אולי אפילו מדי. תנועה קטנה הסיטה את הסמן וחיבלה לנו בלא מעט מטלות. לעיתים גם תנודות קלות דורשות הפעלת רצף כפתורים מסובך מדי. גם ההתמצאות במרחב לא הכי אינטואיטיבית, כאשר ביותר מדי מקרים הדמות שלנו הוסתרה על ידי עוד אובייקט סורר שהשתלט על כל המסך, רק כי היה באותו הרגע במרכז הפריים. היעדר מנגנון חכם שיידע להציג את הפריטים בהם השחקן שולט ברגע נתון פוגעים רבות במשחקיות, מה שגרם לנו לא פעם לנסות למצוא את הזווית הנכונה לשחק, בה מנגנון המצלמה לא ייכשל שוב ויסתיר חלקים נרחבים מהמשימה התורנית.

כפי שניתן לשער מכותר של LEGO, רמת הקושי לא תאתגר שום שחקן, גם לא כזה שטרם התנסה בסדרת המשחקים הפופולרית. החידות פשוטות להחריד, מאכילות את השחקן בכפית לאורך רוב המשימות ורמזים מוצעים שם למכביר עד לרמת זלזול באינטליגנציה של השחקן. לא שיש צורך להזכיר זאת אבל עדיף להדגיש: זהו לא המשחק למחפשי ההרפתקאות והאתגרים המתסכלים. כל המשימות רצות חלק מאוד, ללא עיכובים ורגעי מחשבה מסובכים.

לאכזבתנו הרבה, ביצועי המשחק, זמני הטעינה ועיבוד הנתונים היו גרועים. ראשית, המון באגים הפריעו לחוויית המשחק: נפילה פתאומית של הדמות שלנו בלי שום הסבר, דמויות מתמזגות אחת בשנייה, עצמים בלתי נראים שמגבילים את התנועה שלנו ועוד כמה "מחלות" נתפסו בזמן אמת. זמני הטעינה איטיים והטיסה בין עולם לעולם, פעולה שכיחה במשחק, ארכה יותר מדי זמן והאטה משמעותית את קצב המשחק. גם לעולמות לקח המון זמן להיטען ולא פעם צפינו בגרפיקה הנטענת לנגד עיננו, תוך שהדמות שלנו מתהלכת ואנו פשוט מוגבלים בתנועה, עד שהחלק שמולנו ייטען.