המתכון הראשון שהכנו היה גלידת וניל. ההוראות היו די סותרות אך הן דיברו על כך שיש לבצע הקצפה בינונית של החלב והשמנת, ואז לשפוך לתוך תא ההקפאה ולהמתין. בפעם אחרת שביצענו את המתכון הזה, הקפצנו את התערובת מאוד, ואכן התוצאה הייתה יותר קרובה לקצפת קפואה מאשר לגלידה. זה עדיין היה טעים, אך המרקם היה קצת מוזר. כך או כך, המכונה התמודדה עם זה מצוין.

המתכון השני שעשינו היה גלידת שוקולד, ופה בעיקר ראינו את הבעיה בחוברת המתכונים, שכן מצאנו את עצמנו שמים חצי קילו שוקולד עם שמנת וחלב וחצי כוס סוכר, מה שיצר פצצה של מתוק. במקרה זה שבו ישנם חומרי גלם סמיכים רבים, אחרי כשעה של עבודה, המכונה הפסיקה לסובב את כף הערבול ובמקרה היינו נוכחים שם כדי לעצור את המכונה מלעשות לעצמה נזק. הדלי נתקע במקומו ועם כמה שניסינו, וזה אגב יעיד על העמידות של ידית האחיזה הדקה של מיכל הגלידה, לא הצלחנו לחלץ אותו, אלא רק 10 דקות לאחר מכן שבהן הספיק להפשיר מעט, הצלחנו להוציא את הגלידה ולהעביר אותה למקרר.

אך כל אלו הם מתכונים בסיסיים שניתן לקנות בכל גלידריה. כל הפואנטה במכונת גלידה היא היכולת של המשתמש לייצר לעצמו טעמים יוצאי דופן, בריאים יותר מהפתרון המסחרי, ואף בטעמים שאינם זמינים בכל רשת. לכן החלטנו לייצר גלידת טחינה, חלווה למעשה.

התוצאה הייתה מפתיעה למדי, זה היה טעים מאוד. הגלידה הייתה חלקה עם מרקם כמעט קטיפתי, לא היו בה גושים או אזורים שבהם התאגדו להם גבישי קרח. למעשה לא היה באף גלידה כל סימן לעיבוי, משהו שמראה על תהליך הקפאה אחיד ומוצלח - וזה הסוד לגלידה טובה.

קחו בחשבון שכשמכינים גלידה היא לא קפואה כמו זו שאתם קונים בגלידריה או בסופר, מכיוון שראש הערבול צריך לבחוש אותה ואת זה אי אפשר ממש לעשות בתוך חומר מוצק. לכן אחרי שהגלידה מוכנה, יש להמשיך ולהקפיא אותה כדי שתגיע לטקסטורה הסופית שמתגבשת במינוס 18 מעלות.