במרכז אירועי Undercover השחקן נכנס לנעלי צ'ייס מקיין, שוטר במסווה ובלש מגושם אך מוכשר המתחקה אחר הנבל המרכזי, רקס פיורי, במטרה ללכוד אותו ולהחזיר אותו לבית הסוהר, במסגרת אירועי המשחק הקודם. במסענו לתפוס את הנבל נתקלנו באינסוף פאזלים קלילים, חידות בילוש תומכות אווירה ועשרות דמויות משנה מצחיקות, חלק זכירות וחלק פחות, המעניקות כל אחת בדרכה שלה גוון משעשע לסיפור הצבעוני והמרתק שמציע המשחק.

כדרך ההומור העוקצני והשובב של לגו, שום מותג משטרתי ונרטיב הוליוודי מעולם הפשע והלחימה מוכר לא יוצאים בזול: סטארסקי והאץ`, פני צלקת, ג'יימס בונד, מטריקס, שרלוק ו-ווטסון הן רק קמצוץ מרשימה עצומה של הופעות מבדחות ולמרבה ההפתעות – לא מרגיש מאולצות בכלל. זכינו לצפות אפילו באזכור קורע של מורגן פרימן מ"חומות של תקווה", כולל דיבוב תואם למקור ושחזור סצנות בלתי נשכחות שמקבלות אינטרפרטציה "לגואית" קורעת. דווקא הפארודיות המשעשעות, ילדותיות ככל שיהיו, החזירו אותנו לקרקע בכל פעם והזכירו באופן נעים עד כמה משחקי לגו הן כיף טהור ומדוע לא צריך לקחת את הסיפור ברצינות רבה מדי. אפילו במשימות יומרניות ממש, בהן השחקן נקלע לרגע של לקיחת אחריות, נקטענו מידית על ידי עוד הקשר הוליוודי ידוע שמנוצל כהלכה ברגע הנכון ולא יכול שלא לחתום את החוויה הכבדה בחצי-חיוך שובב, שכבר הפך לסימן ההיכר להומור של לגו.

לצד טקסטים חדים כתער, הדיבובים עושים את שלהם וקטעי הסאונד הם באמת חגיגה לאוזניים. גם אחרי כמה שעות משחק, כשכבר מתחילים להתרגל לסגנון ההומור, הדיאלוגים עם הדמויות לא משעממות לרגע ואם יש לפחות תמריץ אחד שבער בנו להמשיך לשחק, מלבד עניין השלמת המשימות, הוא הרצון להמשיך ולשמוע את דמויות לגו משתטות על המסך ומספקות שעות של כיף, שלא זכור לנו ממשחקים נחשבים פי כמה.

ההתמצאות בעולם הפתוח מעולה ומי שכבר שיחק בכותר או שניים מז'אנר העולם הפתוח, ירגיש מיד בבית. הרכבים מאוישים בלחיצת כפתור ואפילו במהלך מרדף סוער. מגוון הרכבים מקוטלג לפי נושאים, מרשים בגודלו ולא משנה כמה התקדמנו במשחק, המשכנו להיות מופתעים מעוד מכונית עם גג נפתח או מסוק משוכלל. המפה, המקרא הברור, סימון היעדים, שיטת הלחימה, המצלמה הנוחה על השחקן ויצירת קשר עם דמויות המפתח בעלילה הופכות את חווית המשחק לסטנדרטית ופשוטה אך מתגמלת ומהנה כאחד. לצד הסיפור המרכזי, בעולם Undercover שולבו המון פרטי איסוף, חידות בילוש המוסיפות דמויות לאוסף, כלים שמייעלים את פתרון המשימות ושאר אלמנטים שחובבי לגו לוודאי ייהנו לחפש.

יש לציין כי לצד כל נקודות האור במשחק, היו כמו רגעים בודדים שלא אהבנו, אם כי על כולם האפיל הפן הטכני: יש המון מסכי טעינה, שלא רק שמופיעים בכל כניסה לאזור חדש אלא אף מגיחים בין סצנות מעבר, שבעצמן מופיעות לא מעט. מילא היה מדובר רק בכמות מסכי טעינה בלתי סבירה, אך אלו מכים על חטא בכך שהם אורכים המון זמן וחוזרים על אותה מנגינה מעצבנת ברצף שהצליחה להימאס עלינו כבר בשעה הראשונה. התוצאה: קטיעת קצב המשחק באופן דרמטי, כזו שממש פוגעת בחוויה ויוצרת יותר מדי רגעים "מתים" בהמתנה להמשך האירועים המסעירים שהרגע נקטעו. חבל שמשחק כל כך מלהיב מדוכא ברגעי שיא כתוצאה מבעיה טכנית מינורית ועדיין כה משפיעה.