למרות שעברו 3 שנים מאז הכותר הקודם, התקשינו להבחין בהתקדמות גדולה מדי ברמה הגרפית. האורקים עדיין מפורטים ומכוערים להפליא ושטחי הפרא ממשיכים להיות מאיימים מתמיד, אבל רמת העושר באלמנטים בעייתיים יותר, כמו שיער או עשבים צפופים, מתקשים לבשר את המילה האחרונה בתחום. דווקא פני בני האדם, מובילי הקמפיין ליחיד, מעוצבים ברמה בינונית להחריד וכל החיילים האנושיים שבאו לעזרתנו בקרב נראים כמו מרבד משעמם של דמות אחת ששוכפלה יותר מדי פעמים. אגב, התופעה כלל לא תאמה לרמת הפירוט שמצאנו באורקים, חביבי המשחק שקיבלו בבירור יחס מועדף ותוארו בפרטי פרטים, בניגוד ברור לבני האנוש.

גם הפעם אנו נכנסים לנעלי הסייר טאליון, מלווה ברוחו וכוחותיו של קלברימבור, מנהיג בני הלילית שנרצח על ידי סאורון. הסיפור ממשיך להיעטף על ידי העולם המרתק של מורדור המצמררת ומכורי "שר הטבעת" לא יצטרכו שום הקדמה כדי להיכנס מיד לענייניים. המשימה הראשית: להמשיך במסענו לדכא את כוחו של סאורון ולשחרר את הארץ התיכונה מהכוחות האפלים המאיימים על החיים השלווים בה. אלא שכבר בשעות הראשונות למשחק מגלים שנקודת החוזק היא לאו דווקא העלילה עצמה, הדיאלוגים או האווירה, אלא הדמויות שמרכיבות אותה, במיוחד מהצד השני: האויבים לא מפסיקים להפתיע וכל מי שעמד מולנו צויד באופי רווי תכונות, אינטרסים ודרכי התנהגות מקוריות.

כמשחק עולם פתוח, Shadow of War מאפשר להתקדם בעלילה ראשית, לצד השלמת משימות צד מרובות. לשמחתנו, העולם כעת רחב בהרבה מהמשחק הקודם, הן בתוכן והן בתפאורה. כל עולם שונה במהותו אחד מהשני: מטירות ענק ארוכות עם מסדרונות צרים וארוכים, דרך ג'ונגל סבוך וירקרק עמוס יצורי פלא ועד לזירות גלדיאטורים שטופות דם ממעמקי הגיהינום. עושר התוכן הוורסטילי מתבטא גם בדמויות, בלבוש ובסגנון לחימה כמובן, כאשר כל אויב יודע לנצל את השטח לטובתו ולשחקן נותר האתגר להתמודד בחוכמה מול כל יריב בהתאם לסיטואציה אליה הוא נקלע.