ה-C49HG90 הוא מסך מחשב ברוחב 120 סנטימטר עם קיעור בשיעור של 1800R שזה הסטנדרט בגודל הזה, המציג תמונה ברזולוציה של 3840X1080. גודל הפיקסל פה הוא 0.311 פיקסל מה שמוביל לצפיפות פיקסלים יחסית נמוכה של 81ppi. לשם השוואה, בטלוויזיה בגודל 55 אינץ' שלה רזולוציה של 3840x2160, צפיפות הפיקסלים היא 80ppi - כלומר כמעט זהה, אך להבדיל מטלוויזיה שצופים בה ממרחק של 3-4 מטר, זהו מסך שנמצאים לא יותר ממטר ממנו כך שניתן לראות את הצפיפות הנמוכה היטב.

איכות התמונה הייתה טובה עד טובה מאוד אבל לא הרבה מעבר. בעוד שישנה תמיכה ב-HDR, פאנל המט מונע ההשתקפויות שנמצא כאן, גם גרם לצבעים להרגיש מעט אנמיים ולא חיים במיוחד. אז נכון, הם לא היו שטוחים ולא רווים, אך קיווינו לקצת יותר אנרגיה בצבעוניות. במשחקים התומכים ב-HDR הצלחנו לראות נקודות מסוימות שבהן זה בא לידי ביטוי, בעיקר באזורים הבהירים שנוטים להישרף בתצוגות רגילות.

ממש לפני שבדקנו את ה-C49GH90 של סמסונג, בחנו את ה-Asus XG49VQ שלו מפרט כמעט זהה וגם תג מחיר מאוד דומה. לשניהם יש בדיוק את אותה רזולוציה, שטח תצוגה, צפיפות פיקסלים ואותו שיעור קיעור, המסך של סמסונג פשוט נראה טוב יותר. למרות שהצלחנו לעיתים לראות רמזים של פסי רזולוציה לרוחב המסך שהופיעו כשהתמונה הייתה לבנה, עדיין הרגשנו שאיכות התמונה הכללית טובה יותר, והשימוש הכללי היה משמעותית יותר חיובי. 

מעיון בנתונים הטכניים מצאנו את הסיבה למה העדפנו את הדגם של סמסונג, וזה בגלל עומק הצבע שהוא מסוגל להציג. בעוד שהאסוס תמך בצבע ב-24 ביט והפאנל שלו תמך ב-8 ביט, הדגם של אסוס תומך ב-30 בצבע ב-30 ביט והפאנל שלו ב-10 ביט. יחד עם זמן תגובה מהיר (1ms לעומת 4ms) הבנו למה מה זה שהיווה כזה הפרש עבור עינינו - זמן תגובה ועומק צבע. שני הסעיפים האלה היו מספיק משמעותיים כדי להפוך את מה שהיה חוויה בינונית למדי לחווית שימוש מוצלחת שלמעשה מפצה על הרזולוציה הנמוכה יחסית.

למרות שהוא לא גרם לאלמנטים מסוימים בתמונה להיעלם, שמנו לבו למעין קימור קטן של התמונה בקצה, כאילו מדובר במסך Edge. מדובר בשטח שאינו גדול ממילימטר אך הוא עדיין נראה לעין ולנו זה הפריע.

ממשק השליטה כמו בכל מסך מחשב הוא בינוני ומטה, כשישנו כפתור ג'ויסטיק שדרכו מנווטים בתפריט, ובנוסף שלושה כפתורים שלידם סימנים שאמורים להעיד על תפקידם - אם אתם בעלי השכלה באג'יפטולוגיה. שכן גם אחרי חודש וחצי שבו היינו עם המסך לא הצלחנו להבין מה תפקידם. בנוסף לאפשרויות ההגדרה העצמית, המסך מגיע עם מגוון הגדרות של צבעים בהתאם למשחקים כמו FPS, RTS ו-RPG. בנוסף ישנו מצב sRGB לעבודות וידאו וגרפיקה ומצב קולנוע לצפייה בווידאו.

התמיכה ב-144 הרץ וב-Free Sync 2 מאפשרת למסך להציג תמונה חלקה לחלוטין ללא קריעות וריצודים, אך לשם כך יש להצטייד בכרטיס מסך חזק ומודרני. במהלך הבדיקה השתמשנו בכרטיס המסך 2080Ti Matrix של אסוס ואז עברנו חזרה לדגם מיושן בהרבה - Radeon R280. דגם זה מסוגל להגיע עד 120 הרץ ב-3840x1080 ומיד אחרי ההחלפה נקלענו למצב לימבו שבו אין אפשרות לגשת לתפריט של המסך כדי לשנות את ההגדרות, או לראות את מערכת ההפעלה כדי לשנות דרכה. התשובה אגב היא להפעיל מחדש את המחשב ובזריזות לשנות את ההגדרה בזמן שהווינדוס עולה.

למסך יש שקע Display Port 1.2 אחד, שקע Mini Display Port אחד, 2 שקעי HDMI 2.0, כניסה ויציאת 3.5 מילימטר ו-2 שקעי USB 3.0 התומכים בטעינה מהירה. אחת המטרות במסך שכזה היא לאחד מספר מקורות לתצוגה אחת כדי לחסוך מקום ושקעי חשמל. ניתן להגדיר את החלוקה דרך הממשק המובנה במסך או להשתמש בתוכנה בשם Easy Setting Box שגם מאפשרת לקבוע את חלוקת המסך בשימוש במקור תצוגה אחד.

למרות גודלו הפיזי המשמעותי של המסך, הוא קל מאוד להתאמה אישית. הסטנד המובנה אמנם ארוך כמעט כמו המסך, אך רגליו צרות והוא לא מרגיש משמעותית כלל על השולחן. המסך עולה ויורד בטווח של 12 סנטימטר כשניתן להטות ולסובב אותו בטווח נאה. עם המסך תקבלו מתקן לקיר.

למסך זה אין רמקולים מובנים שזה רק הגיוני, לא דמיינו שגיימר שירכוש מסך שכזה יעשה שימוש ברמקולים פשוטים כמו אלו המגיעים במסכים.