מייזו פרו 7 מגיע עם רמקול בודד שממוקם בתחתית המכשיר מצד שמאל. למרות שאנחנו מעדיפים את הרמקול דווקא בצד הימני, היכן שהזרת אינה חוסמת אותו, הרמקול דווקא אינו נחסם בקלות גם כשאוחזים במכשיר ביד ימין והזרת תומכת בו מלמטה. איכות הצליל טובה יחסית, והעוצמה חזקה להפתיע. הרמקול הזה עושה עבודה מצוינת בשיחות, משמיע רינגטונים והתראות בעוצמה שאין סיכוי שתחמיצו ובסך הכל נשמע לא רע בכלל בצפייה בסרטוני יוטיוב.

איכות השמע באפרכסת טובה מאוד בשיחות, והווליום מספק לכל תנאי סביבה שבדקנו. קישורית ה-Bluetooth פעלה גם היא כהלכה בבדיקות שלנו, הן בחיבור לאוזניות אלחוטיות והן בחיבור למערכת השמע ברכב.

להבדיל מכמה וכמה מכשירים שהושקו ב-2017 (למשל Xiaomi Mi6 שבדקנו לא מזמן), ה-Pro 7 מצויד בחיבור 3.5 מ"מ לאוזניות חוטיות. גם כאן איכות הסאונד ועוצמת השמע המרבי משביעות רצון ביותר.

כמעט מכל בחינה, Meizu Pro 7 מיישר קו בעיצובו עם מה שהתקבע כבר כסטנדרט בתעשייה: גוף מתכתי? צ'ק; פסי אנטנה נסתרים? צ'ק; מסך עם שוליים צדיים צרים וזכוכית 2.5D? צ'ק. ובכל זאת, שני אלמנטים שוברים את השעמום והופכים את המכשיר הזה לייחודי במראהו: ראשית, המכשיר שבדקנו הגיע בצבע אדום-מטאלי לוהט, שגרר לא מעט תשומת לב ומחמאות מהסביבה. השני, כמובן, הוא המסך המשני שממוקם בגב המכשיר, אליו נגיע בהמשך.

עם מסך בגודל 5.2 אינטש, ממדיו של הפרו 7 קרובים לשלמות לדעתנו. הוא מספיק גדול כדי שאפשר יהיה להקליד ולצרוך תוכן בנוחות, ומספיק קטן כדי שייכנס בנוחות לכף היד ולכיס. עם עובי דק של 7.3 מ"מ ומשקל סביר של 163 גרם, ויחד עם החלקה עדינה של קצוות המכשיר שמונעת קצוות חדים כלשהם, האחיזה במכשיר נוחה וכיפית.

המסך הראשי מגיע בגודל 5.2 אינטש וברזולוציית Full HD, דהיינו צפיפות פיקסלים של 423ppi. מדובר במסך מסוג AMOLED, שמצטיין בניגודיות ורמת שחור מעולות, וגם בבהירות גבוהה מאוד. תצוגת המסך מעולה מבחינת חדות, זוויות צפייה ונראות בשמש, והתלונה היחידה שלנו היא שבבהירות נמוכה הצבעים שלו מתעוותים מעט ונראים כהים. ברמת בהירות גבוהה הצבעים שלו תוססים ועשירים לעילא.

למסך הראשי מצטרף מסך אחורי שנמצא בגב המכשיר, צמוד לקצה השמאלי ומתחת לזוג עדשות המצלמה. מדובר במסך AMOLED אנכי בגודל 2 אינטש וברזולוציית 240x536. המסך הזה צבעוני ומציע חדות לא רעה. הוא נדלק אוטומטית למספר שניות כאשר מניחים את המכשיר על פניו (או כאשר מקישים עליו פעמיים כשהוא כבוי) ומציג את השעה, התאריך ומזג האוויר (בצבע אדום, כנראה בהתאמה לצבע המכשיר שבדקנו), או קטע וידיאו חינני מתוך כמה אפשרויות לבחירתכם. בנוסף, בגלילה לצדדים הוא מציג את התאריך ומזג האוויר, וכן את מספר הצעדים שביצעתם באותו יום. בעת קבלת התראה המסך נדלק ומציג אנימציה, אבל לא מספר לכם מה תוכן ההודעה או מאפשר לקרוא אותה - לשם כך תהיו חייבים להפוך את המכשיר ולהשתמש במסך הראשי. בעצם מדובר בגרסה מעניינת למצב Always On שקיים במכשירים של מותגים אחרים במסך הראשי של המכשיר, רק שכאן הוא מיושם במסך נפרד מאחור.

אחת ההצדקות העיקריות למיקום המסך המשני מאחור היא האפשרות להשתמש בו עבור צילומי סלפי: למה להצטלם עם המצלמה הקדמית והנחותה של המכשיר, אם אפשר לקבל תמונות מרשימות הרבה יותר מזוג המצלמות האחוריות? בהחלקה על המסך המשני כלפי מעלה המצלמה הראשית מופעלת, ובלחיצה נוספת מופעל טיימר של 3 שניות שבסופו המצלמה תצלם את הסלפי המושלם שלכם. אפשר לבחור בין מצב רגיל, מצב יופי שמחליק את הפנים שלכם (לא מומלץ, התוצאה מלאכותית) או מצב טשטוש רקע. על ביצועי הצילום נרחיב בסעיף המולטימדיה. נציין רק שהופתענו לרעה שלא ניתן להפעיל צילום וידיאו באמצעות המסך המשני אלא סטילס בלבד.

בצלע הימנית של המכשיר נמצאים מקש ההפעלה ומעליו מקשי הווליום. המקשים מתכתיים וממוקמים כהלכה, אם כי הם מעט נוקשים לטעמנו (לא במידה מטרידה). בתחתית המכשיר מתרכזים שקע הטעינה מסוג USB-C, הרמקול ושקע האוזניות.

מתחת למסך נמצא מקש הבית בבדידות מזהרת: כמו בכל מכשירי מייזו, אין מקשי מגע לצדדיו אלא הוא משמש גם כמקש בית פיזי בלחיצה, גם כמקש מגע לחזור בנגיעה, וגם כקורא טביעת אצבע. האם זה מוצלח? בערך: היינו מעדיפים מקש ימני לחזור משום שלחיצה על המקש האמצעי דורשת תנועה ארוכה יותר של האגודל; קורא טביעת האצבע מהיר ומדויק, אבל הוא לא פעיל כשהמסך כבוי ויש להדליק תחילה את המסך כדי שהוא יפעל. 

את תפריט היישומים האחרונים (הנוח להפליא, בסגנון כרטיסיות שנגללות לצדדים) אפשר להזניק בהחלקה מתחתית המסך כלפי מעלה או מהקצה הימני של המסך פנימה, לבחירתכם. זה דווקא מאוד נוח.

מערכת ההפעלה Flyme 6 מסתירה היטב את אנדרואיד 7.0 שמתחתיה. יתרה מזה, המכשיר שתקנו מהיבואנית Bug אמנם מגיע עם יישומי גוגל מותקנים עליו, אבל אם תאפסו את המכשיר - תגלו שכל האפליקציות של גוגל נעלמו. תוכלו להתקין אותן עצמאית מתוך יישום ייעודי שניתן להוריד מחנות האפליקציות של מייזו.

מעבר לכך, הממשק ש-Meziu יצרה נאה מאוד ויזואלית, פשוט לתפעול ונוח לשימוש בדרך כלל. הוא לא מורכב מדי, לא דורש התעסקות רבה (למעט מתן הרשאות פעולה ברקע לאפליקציות, שכמעט כל היצרניות הסיניות נוהגות להגביל בברירת מחדל) ועובד בצורה חלקה ומהירה. מה שהפריע לנו היה בעיקר ניהול עוצמות השמע: כדי להנמיך את הצלצול וההתראות ולעבור למצב שקט, בדרך כלל נהוג להחליש את עוצמת הווליום. כאן החלשת הווליום משנה רק את הווליום של המדיה; כדי להשתיק את המכשיר תצטרכו לפתוח את תפריט הסאונד שקופץ ולהחליש את הווליום של הרינגטונים ושל ההתראות בנפרד - מייגע ולא אינטואיטיבי.

מבחינת ביצועים, המעבד Helio P25 לא בדיוק מפלצת ביצועים, אבל הוא עושה את העבודה היטב. המכשיר מעניק תחושה רספונסיבית ומגיב במהירות לפתיחת יישומים, גלילה באפליקציות ובמסכים ובסך הכל אין לנו תלונות. עם 4GB זיכרון RAM היינו מצפים שיותר יישומים יישארו פעילים ברקע וימתינו לנו כשהם פתוחים, בפועל נראה שהמכשיר מנהל את הזיכרון בצורה מעט אגרסיבית יותר ומעדיף לסגור יישומים שרצים ברקע.

מייזו פרו 7 מצטרף לטרנד הלוהט של 2017 בתחום הצילום, ומגיע עם מצלמה ראשית כפולה. כמו במכשירים של Huawei (שפחות או יותר התחילו את השיגעון החדש), מייזו בחרה בתצורה שבה חיישן אחד צבעוני וחיישן אחר מונוכרומטי, ושניהם חוברים כדי להפיק תמונה עם תאורה ופירוט טובים יותר, וכן כדי למדוד את המרחק בין האובייקט לרקע ולייצר תמונות עם רקע עומק שדה רדוד ("בוקה"). 

המסך המשני משחק תפקיד חשוב בחוויית הצילום; בעזרתו ניתן לצלם תמונות סלפי ממערך הצילום הראשי, במקום מהמצלמה הנחותה יותר מקדימה, כולל אפקט טשטוש הרקע האהוב.

איכות צילום הסטילס הפתיעה אותנו לטובה. מרבית התמונות שצילמנו באור יום יצאו מצוינות ממש - חשופות כהלכה, חדות ומלאות בפרטים קטנים, כמעט ללא רעשי רקע מיותרים. הצבעים טובים, אם כי מייזו מעדיפה מראה ריאלי ונאמן למקור על פני הדגשה של הצבעים (כפי שסמסונג למשל נוהגת לעשות), כך שהצבעים עשויים להיראות לעתים פחות רוויים ממצלמות אחרות. צילום ב-HDR פועל היטב בצילומי נוף, אבל בצילומים של אנשים הוא הופך את הצבעים למלאכותיים ומעובדים. מה חבל שמצב זה אינו אוטומטי, כך שאם הדלקתם אותו ושכחתם לכבות ידנית, הוא עלול להרוס לכם לא מעט תמונות טובות בהן הוא לא נחוץ.

מצב טשטוש הרקע סביר, אבל פחות טוב ממכשירים אחרים שבדקנו שמציגים תכונה זו. הרקע אמנם נראה מטושטש וחלומי ומבליט יפה את המצולם בחזית, אבל העיבוד המלאכותי של הפרדת האובייקט מהרקע ניכר די בקלות; העיבוד מפספס קצוות או מטשטש איזורים שאמורים להיות בפוקוס, כמו משקפיים, מה שמוריד מאמינות התוצאה.

בעוד שהצילום הסטילס מוצלח מאוד ב-Pro 7, צילום הוידיאו לא עומד בסטנדרטים של מכשירי דגל עדכניים. לא רק שהרזולוציה המרבית היא Full HD בלבד ולא 4K, גם איכות התוצרים בפועל ירודה למדי. הסרטונים שצילמנו יצאו רכים, לא מפורטים מספיק ולא מיוצבים.

סט הקישוריות במכשיר עובד ללא דופי. קליטת ה-Wi-Fi והרשתות הסלולריות מהירה וה-GPS פעל כמצופה ואיתר אותות לוויין במהירות.

הסוללה ב-Meizu Pro 7 היא בקיבולת של 3000mAh וכמובן שאינה ניתנת לשליפה. כמו במרבית מכשיריה, מייזו ציידה את המכשיר בטעינה מהירה בתקן mCharge 3.0 שלה. בבדיקה שערכנו הסוללה נטענה מ-0 לכ-75 אחוז בתוך שעה, ולקחו לה כ-30 דקות נוספות כדי להגיע לטעינה מלאה. 

מעבר למהירות הטעינה הטובה, נראה שגם פלטפורמת העיבוד והמסך עושים לסוללה חיים קלים למדי. המכשיר צולח יום עבודה עמוס בקלילות ובסוף כל יום נותרנו עם לפחות 30 או 40% סוללה נותרים. באחר הימים החלטנו שלא לטעון את המכשיר במשך הלילה, והסוללה החזיקה מעמד עד השעה 21:00 בלילה של היום השני (עם זמן מסך קצר אמנם של כשעה ורבע, אבל עדיין עמידות מרשימה מצד הסוללה).

איכות הבנייה של המכשיר מצוינת. הוא עשוי גוף מתכת אחיד שלא רק נראה מצוין אלא גם אינו סופח טביעות אצבע ולא נשרט כלל בתקופת הבדיקה אצלנו. לא הצלחנו למצוא דיווחים מהימנים ברשת האם המסך מוגן משריטות (בחלק מהמקומות מוזכרת זכוכית גורילה מדור 5, אבל בדיווחים אחרים הנתון אינו מופיע) וכן מה מידת ההגנה על המסך האחורי - שגם הוא כמובן מועד לשריטות ושברים, גם אם במידה מופחתת. הרכיב היחיד שפחות מצא חן בעינינו היה כפתור הבית; משהו בתחושת הקליק שלו הרגישה לנו טיפ-טיפה רופפת, או פחות מדויקת מכפתורים דומים במכשירים אחרים.

לפרו 7 אין עמידות בפני מים או אבק.