העולם הענק ש-Rogue מציע רק מחדד את הצורך במשחק ברשת ועדיין – אין כאן אפשרות לאחד כוחות עם משתתפים מרחבי העולם או להתמודד מול שחקנים בשר ודם. היותו של המשחק נטול מולטיפלייר מחסיר ממנו שעות רבות של משחק אך כאמור, לזכותו ייאמר שעדיין מדובר בחוויה הנושאת תוכן רב, כך גם שאחרי עשרות שעות יישאר לשחקנים המון פריטים לאסוף ומשימות להשלים, בטרם יגיעו ל-100% אחוזי השלמה הכל-כך מיוחלים.

העולם של Rogue מחולק לשלושה אזורים מרכזיים: צפון האוקיינוס האטלנטי, עמק ההדסון הנמתח בין ניו-יורק סיטי לאולבני והעיר ניו-יורק של המאה ה-18. כפי שניתן לנחש, כל אחד מהאזורים מציע חווית משחק שונה. באוקיינוס האטלנטי רוב הפעילויות סובבות ים מן סתם – ניתן לבזוז ספינות, לרדוף אחר אוצרות ולצוד יונקים ימיים שעורם מסוגל לשפר את הדמות. מהצד השני, העיר ניו-יורק מציעה חוויה יותר אורבנית וכוללת המון משימות משנה, משחקונים מהירים, איסוף פריטים שונים כמו כתבי שירה שצריך ללכוד וזיכרונות שיש לאתר. עמק ההדסון משלב בין השניים ומציע חוויה די דומה, עם הנופים המשכנעים והמפעימים ביותר מכל האזורים לטעמנו.

ההחלטה של Ubisoft לשחרר גרסה מחודשת ל-Rogue די מפתיעה; לא מדובר בכותר שבלט במיוחד, מה גם שמשחקים שקדמו לו הצליחו פי כמה וטרם קיבלו גרסת Remastered שתגרום למעריצים הכבדים להתענג עליהם. ובכל זאת, מסתבר שמאז 2014 עברנו כברת דרך באגף הוויז'ואל והשינויים ניכרים; הטקסטורות חדות יותר ופני הדמויות עברו הברשה נוספת כדי להיראות ריאליסטיות מכפי שהיו לפני 4 שנים. ההבדלים המהותיים ביותר מתבטאים בסביבה הדינמית – קרני השמש משתקפות על המים בגווני זהר שונים, אנימציית הגלים המתנפצים על הספינה הפכו לאותנטיים יותר והנופים המושלגים של ניו-יורק שויפו וכעת עשירים יותר בגווני לבן. גם בים יותר כיף לשוט – ניתן לצפות בזוהר הצפוני המהפנט, להתפאר מלוויתן ענק המזנק לצד הספינה וכמובן, הקרבות הימיים שופצו ועדיין מנציחות את הרגעים הכי מבריקים ומרגשים במשחק.

עלילת Rogue עוקבת אחר שיי פטריק (Shay Patrick), מתנקש אירי במסדר המפורסם, המבקש למנוע את השתלטות הטמפלרים בניו-יורק המתפתחת של המאה ה-18. רצף מקרים גורם לנו במהרה לפקפק במסדר המתנקשים, כתוצאה מסדרת אירועים בה אנו נבגדים, חווים טלטלה מוסרית ולאורך המשחק נעים בין שני הארגונים, לא בטוחים למי עלינו להאמין, זאת כשאירועים היסטוריים חולפים על פנינו. באשר לאווירה, המשחק החליף לטון הרבה יותר קודר ופחות קליל מקודמו ואף משאר הכותרים בסדרה.

הסיפור האפל גורם לשחקן לפקפק בכל מה שהתרגל להכיר, והמעילה באמוננו פעם אחר פעם גרמה לנו לערער על קיומם של שני הגופים המסתוריים שטוענים לצדקת דרכם. קשה לומר שהסיפור סוחף ברוב המקרים, מה גם שהתקשינו למצוא דמויות זכורות למדי, פרט לגיבור שיי וכמה ממקורביו שמלווים את הקמפיין ליחיד. Ubisoft כבר הוכיחה שהיא מסוגלת להכיר לנו דמויות בלתי נשכחות במשחקים שיצאו לפני ואחרי Rogue, אלא שלצערנו במשחק הנוכחי אין יותר מדי כאלו.