כשהדמות הראשית לא עסוקה בשיחות חולין, היא נלחמת באויבים שונים, ולא מעט. שיטת הלחימה די פשוטה ומבוססת בעיקר על הנפת כלי הנשק שבידינו עד השמדת אחרון האויבים. נכון, יש כאן כמה דמויות אויב שונות שמגוונות בטקטיקת הלחימה שלהן אבל בתוך בערך שלוש שעות משחק הצלחנו לזהות את רוב סגנונות התקיפה והיה מאוד קשה להפתיע אותנו. באותה נשימה, יכולות התקיפה שלנו השתפרו פלאים ומהנפת גרזן ביד שמאל וירי באקדח תופי ביד ימין, מאוד מהר מצאנו את עצמנו מעיפים אויבים לאוויר בזכות כוחות על, מסתערים כשד על עוד אויב אומלל ויוצרים שדה הגנה שמקנה לנו כמה שניות של מנוחה והתאוששות. באג שכן חזר על עצמו בכל הנוגע לקטעי האקשן היו הבדלי הגובה שנורא קטעו את רצף הלחימה. מספיקה מדרגה אחת בודדה כדי שאויב יתקשו לירות בנו ואנו מצדנו נמשיך לפספס אותו. תופעה מעצבנת דומה מתרחשת בפניות: האויב נוטה להתעלם מהעובדה שרק פנינו ימינה ועלול פשוט "לשכוח" מהעובדה שהרגע חבטנו בו ולחזור לעמדתו כאילו כלום לא קרה.

כמקובל, נקודות הניסיון (XP) במשחק הושגו בעיקר על ידי חיסול אויבים שונים, אם כי דווקא פיצוח תעלומות והשלמת משימות מתגלות כדרך זריזה יותר להתקדמות הדמות ורכישת יכולות חדשות. הדרך המהירה מכולם להשגת נקודות ניסיון היא נשיכת דמויות במשחק מבוססות עלילה, אם כי כפי שכבר תואר, לא מדובר בבחירה הכי נחרצת שהצלחנו לקחת במהלך המשחק. השדרוגים לא רבים מדי אבל מספקים למדי – ניתן לשפר את ההגנה והתקיפה ולהוסיף יכולות על-אנושיות כמו היכולת להשתמש בטפרים או להפוך לבלתי נראה לזמן מסוים. עוד ניתן להגביר את עוצמת נשיכת האויב, הארכת חיי הדמות, הגברת אורך הנשימה שיאפשר לנופף בכלי הנשק יותר פעמים, ועוד.

אבל לא הכל עבד חלק בפן הגרפי. גם בהגדרות הגבוהות ביותר, עיבוד התמונה סביר למדי. מרבית פני הדמויות חלולות ולמרות שקיים ביניהם הבדל מסוים, חוסר הפירוט המוקפד גורם לתחושת דה ז'ה וו של "כבר ראיתי את העיניים אלה". גם הקושי בלמצוא תווי פנים בלתי נשכחות אומר משהו על הדמויות, שהצלחנו להספיק לשכוח אותם לפני שחזרנו שוב למשחק. הדמויות בעלילה המרכזית כבר זוכות לפירוט פנים יותר מורכב אבל הצלחתו של Vampyr היא גם סיבת כישלונו במובן מסוים: אי אפשר ליצור כל כך הרבה דמויות מורכבות ומלאות בשיחות, רמזים ומשימות משנה - ועדיין להעניק להם מבט כה חלול וסתמי. הדיבובים לפחות מקצועיים למדי: המבטא הבריטי לעד יישבה את לבנו והניבים והביטויים השגורים בפי הדמויות בין האזורים השונים מראה על רצינות ראויה להערצה בכל הנוגע לאותנטיות ונאמנות למקור.

במהלך הקמפיין ליחיד נכיר המון דמויות מלאות אופי, המחולקות לפי אזורים שונים בבירת הממלכה המאוחדת, וכמעט לכולם תכונות ייחודיות המבדילות בין אדם לאדם. הכרנו אופטימיים חסרי תקנה למרות מצבם הבריאותי, ציניקנים שלא היססו לשקר לנו בפנינו ודמויות ביקורתיות שאמרו לנו את כל האמת בפנים מבלי למצמץ, גם אחרי שהצלנו את יקיריהם. העלילה המרכזית לא מסעירה במיוחד אבל גם רחוקה מלשעמם ובסופו של יום כן הצליחה לסחוט מאתנו שעות רבות של סקרנות בדבר השתלשלות האירועים.

קשה לפזר את אותן מחמאות על המראה החזותי של הדמויות ברחבי העולם של Vampyr, שמתחיל לחזור על עצמו ככל שהסיפור מתקדם וקל להתבלבל בין דמויות מבלי להשתמש במפת המשחק ושחזור משימות משנות המשייכות מטלה לפנים. כמעט עם כל הדמויות ניתן ליצור אינטרקציה המבוססת על שיחות הניתנות לבחירה, מתוך מאגר משפטים מפתיע בעושרו ורק על ריבוי הדיאלוגים שאינו נגמר מגיעים השבחים למפתחת המשחק. שיטת בחירת השיחה מאוד נוחה ומעודדת ליצור עוד ועוד אינטרקציה עם דמויות שחולפות על פנינו. גם איסוף הרמזים מתבצע באמצעות שיחות שגרתיות כך שדבר מוביל לדבר ולמעשה שום משימה לא ניתנת לפיצוח אילולא נבצע את אותן דיאלוגים מבוססי התקדמות.