למרות שהאפרכסת קטנה, איכות הצליל ועוצמת השמע בשיחות טובה מאוד ולא נתקלנו בבעיות כלשהן. הספיקר הבודד ממוקם בתחתית המכשיר והוא מספיק חזק כדי שתשמעו כל צליל התראה או צלצול, וגם עושה עבודה סבירה כרמקול לשיחות ללא ידיים. עם זאת, הצליל שהוא מפיק "קטן" וחסר נפח, ובאופן כללי לא מאוד איכותי. הדבר מורגש בעיקר בהאזנה למוזיקה וצפייה בסרטונים.

המכשיר אינו מגיע עם כניסת אוזניות (ללא שום סיבה נראית לעין - לא זיהינו כאן צורך בחיסכון במקום, והמכשיר גם עבה מהמקובל כיום). כדי לשמוע מוזיקה באוזניות תצטרכו להשתמש בחיבורית ה-Bluetooth בתקן 4.2. הקליטה היתה טובה ללא ניתוקים והפרעות וקיבלנו איכות האזנה טובה כשחיברנו כמה אוזניות אלחוטיות. גם החיבור למערכת המולטימדיה ברכב היה תקין, מהיר וללא הפרעות.

בהכללה, יצרנים סיניים רבים לא ממש מצטיינים במקוריות או יצירתיות מיוחדת בכל הקשור לעיצוב המוצרים שלהם. הרבה יותר זול ופשוט להעתיק עיצוב קיים. ואכן, Umidigi Z2 Pro נראה כמו מיש-מש של העתקות ממכשירים אחרים: יש לו גב זכוכית מבריקה במעברי צבע מדורגים של כחול-סגול-ירוק, בעוד מקדימה הוא נראה כמו חיקוי של iPhone X עם מגרעת גדולה. למרות חוסר המעוף, מדובר במכשיר מרשים, לא זול למראה בשום אופן וגם נוח מאוד לאחיזה ביד בזכות "תפירה" חלקה של החיבורים בין הזכוכית למסגרת המתכת. הוא יושב נהדר בכף היד עם משקל מאוזן של 165 גרם, ולמרות שהוא מעט עבה בסטנדרטים של היום (8.3 מ"מ) הדבר לא הפריע לנו כלל. שמחנו לגלות שהוא נשאר נוח לאחיזה גם בשימוש ממושך.

המסך, מסוג LCD (ככל הנראה פאנל IPS כלשהו) ברזולוציית 1080x2246, הפתיע אותנו מאוד לטובה. הוא בהיר מספיק, חד מאוד ומציג צבעים עשירים. הוא אולי לא הכי מדויק בעולם ויש לו נטייה מסוימת לגוון קריר, אבל לא תבחינו בכך ללא השוואה למסך אחר. רמת השחור שלו לא מאוד גבוהה וגם זוויות הצפייה פושרות, אבל בסך הכל הוא מספק חווית צפייה מעולה לכל שימוש. כצו האופנה, המסך מגיע עם שוליים מעוגלים בולטים ועם מגרעת גדולה (שלא לצורך) בחלקו העליון, כדי לאפשר למסך להגיע כמעט עד קצה גובה המכשיר ללא מסגרת. רק בחלק התחתון של המכשיר ישנו "סנטר" אבל הוא יחסית קטן, ובאופן כללי המכשיר מציג שוליים קטנים סביב המסך ומעניק תחושה של "מסך ללא גבולות".

סט החיבורים והלחצנים סטנדרטי לגמרי: בצלע הימנית יש מקש הפעלה כיבוי וכן לחצן ווליום כפול; שניהם ממוקמים כראוי, ולמרות שבהעברת האצבע עליהם אפשר לחוש שהם מעט רופפים, הם עדיין מעניקים תגובה טובה ולא נוקשה מדי ללחיצה. מגירת ה-SIM (שמאכלסת זוג כרטיסי סים או כרטיס SIM אחד וכרטיס זיכרון) ממוקמת בצלע השמאלית, ובתחתית המכשיר יש חיבור USB-C לטעינה. החברה צירפה לערכה מתאם קטן בין USB-C לשקע אוזניות 3.5 מ"מ, כדי שתוכלו לחבר את האוזניות החוטיות שלכם למכשיר.

Umidigi Z2 Pro מצויד בערכת השבבים Helio P60 של מדיהטק, שמקביל בערך למעבד Sanpdragon 660 של קוואלקום, ומצויד בזוג מעבדים בעלי 4 ליבות במהירות 2.0GHz כל אחת. בנוסף מגיע המכשיר עם ערכת זיכרון נדיבה של 6GB זיכרון RAM ו-128GB אחסון. 

למרות הספקנות הבריאה שלנו, המכשיר הצליח להפתיע אותנו לחלוטין בגזרת הביצועים. הוא אולי לא המכשיר המושלם לגיימינג, אבל בשימוש היומיומי הוא הרגיש לנו לא פחות מהיר ורספונסיבי ממכשירים אחרים ויקרים בהרבה, כמו OnePlus 5T למשל; ביחס ל-Nokia 7 Plus הוא משמעותית מהיר יותר. בכל תקופת הבדיקה שלנו (למעלה מ-3 שבועות) לא נתקלנו בשום השהייה, קפיאה או גמגום של אנימציה, הכל עבד באופן חלק ומהיר מאוד. זיכרון ה-RAM הגדול מאפשר למכשיר להשאיר יישומים פתוחים ברקע לזמנים ממושכים, וכך לחסוך לכם זמני טעינה מיותרים כשאתם חוזרים אליהם. 

לביצועים המצוינים (ביחס למחיר, אבל לא רק) מצטרפת מערכת ההפעלה אנדרואיד 8.1, שמגיעה כאן בגרסה יחסית נקייה. אמנם זה לא מכשיר Android One ואל תצפו לעדכוני גרסה למערכת ההפעלה, אבל החברה עצמה שיחררה עדכון משלה לאחר שבועיים שתיקן תקלה קריטית במנגנון האבטחה, מה שאומר שיש מי שדואג, לפחות בהתחלה, למכשיר שלכם. אגב, מומלץ מאוד לעדכן את המכשיר מיד לאחר ההפעלה הראשונית ולפני שאתם מגדירים מערך אבטחה כלשהו, אחרת אתם עלולים להינעל מחוץ למכשיר ללא אפשרות להזין סיסמה.

מערכת ההפעלה כאמור מגיעה בעיצוב והתפקוד המוכר של אנדרואיד הנקייה, עם כמה תוספות של Umidigi כמו מחוות להשתקת המכשיר כשהופכים אותו, אפשרות לקיצורי דרך שונים כשנוגעים בקורא טביעות האצבע, אפליקציית מוזיקה ורדיו וכדומה - שום דבר דרמטי או שימושי במיוחד, למען האמת.

ואם דיברנו על מערך האבטחה, ה- Umidigi Z2 Pro מצויד בקורא טביעות אצבע שממוקם היטב בגבו, וכן במנגנון (פשוט ופחות מאובטח) של זיהוי פנים. קורא האצבע משמעותית פחות טוב מהמתחרים הגדולים יותר בשוק; פעמים לא מעטות הוא לא מזהה את האצבע, וכשהוא כן - פתיחת המכשיר אטית יחסית ולוקחת כמעט שנייה. סריקת הפנים לעומת זאת מהירה מאוד ופועלת לא רע גם בתנאי תאורה חלשים, אם כי גם לה יש החמצות מפעם לפעם. בסך הכל, בשילוב של שניהם ביחד יש חווית שימוש סבירה ששכנעה אותנו להמשיך לנעול את המכשיר בקוד מאובטח, כאשר בכל פעם שאחת מהמערכות כושלת - המערכת השנייה באה לעזרתה.

למרות גב הזכוכית ומסגרת המתכת, ההתחממות של המכשיר בשימוש ממושך מינורית בלבד. נראה שהמעבד עושה עבודה טובה בבקרה על הטמפרטורה, וגם בימים חמים לא הגענו למצב בו המכשיר לא נעים לאחיזה.

בכל הנוגע לקישוריות, המכשיר עושה עבודה בינונית ומטה. קליטת ה-GPS אמנם מהירה ולמעט פעם אחת לא נתקלנו בבעיות של יציבות או מיקום שגוי; לעומת זאת קליטת ה-Wi-Fi חלשה במובהק ביחס למרבית המכשירים אצלנו בבית. בחדר השינה למשל, בו כל מכשיר אחר מקבל גלישה יציבה במהירות הורדה של כ-20Mbps, ב-Z2 Pro קיבלנו קצב לא אחיד שנע סביבות 5Mbps, ולעיתים קרובות הסטרימינג של מוזיקה באפליקציית Deezer נעצר - אות לכך שהקליטה לא יציבה. בחדר הממ"ד בקושי קיבלנו אינטרנט בכלל, בעוד שמכשירים אחרים בבית אמנם מתקשים אבל עדיין מספקים גלישה סבירה. בונים על רכיב ה-NFC לתשלומים? אמנם לא יצא לנו לבדוק זאת, אך מדיווחים רבים ברשת נראה שהמכשיר אינו תומך בכך.

ה-Z2 Pro מצויד במערך צילום של ארבע מצלמות - שתיים קדמיות ושתיים אחוריות. בכל אחד ממערכי הצילום יש מצלמה אחת ברזולוציית 16 מגה פיקסל ועוד אחת ברזולוציית 8 מגה פיקסל. יומידיג'י מתפארת בכך שלמצלמות יש חיישן בגודל 1/2.8 אינטש, צמצם של f/1.7 ומייצב תמונה אלקטרוני, וטוענת שהמצלמות מסוגלות לספק אפקט של רקע מטושטש (bokeh) מושלם, כמו גם תמונות מצוינות בתאורה חלשה.

הבטחות לחוד ומציאות לחוד: מערך הצילום במכשיר הזה נע בין סביר יחסית למכשיר זול, לבין גרוע. קודם כל, המצלמה השנייה, גם הקדמית וגם האחורית, מיותרת לגמרי - אין זום אופטי, ואם היא נועדה לייצר את אפקט הרקע המטושטש היא עושה עבודה איומה, כיוון שהאפקט הוא מהגרועים שפגשנו. 

איכות התמונות באור יום נראית בסדר מבחינת הצבעים, ובמבט שטחי (או בגודל של מסך הטלפון) התמונות נראות חדות. בצפייה במסך המחשב גילינו מיד שהפירוט לקוי מאוד, ובעומק התמונה הפרטים העדינים מטושטשים ונראים כמו ציור מים. הטווח הדינמי צר מאוד, ואפילו כשהפעלנו את מצב ה-HDR אזורים כהים התמונה יצאו שחורים לגמרי. תמונות שצילמנו בתאורה חלשה נראו בדרך כלל גרועות עוד יותר, עם ירידה חדה בפירוט ועלייה בגרעיניות. בכל תמונה שצילמנו, גם אם מרכז התמונה היה ממוקד וחד (יחסית), קצוות הפריים היו רכים ומטושטשים כתוצאה משימוש באופטיקה נחותה.

צילום הוידיאו כבר נגוע בשרלטנות: המפרט באתר החברה מבטיח תמיכה בצילום ב-4K, אך בפועל המכשיר מאפשר צילום וידיאו ברזולציית Full HD בלבד. גם ברזולוציה צנועה זו הפירוט כה גרוע, שהתמונה נראית כמו רזולוציית 720p שעברה מתיחה מלאכותית במקרה הטוב. 

המכשיר מצויד בסוללה מובנית בקיבולת של 3550mAh. החברה טוענת שהוא תומך בטעינה מהירה של 18W, ובאופן חריג מאוד למכשירים בסדר גודל כזה - גם בטעינה אלחוטית מהירה (15W). כדי לבדוק את הטענה הזו רכשנו מבעוד מועד את המטען האלחוטי Umidigi Q1 של החברה, שאינו מצורף לערכה אך עולה כ-100 שקלים בלבד.

החלק הטוב הוא שלמרות הביצועים הטובים, המעבד Helio P60 כנראה מצטיין גם בצריכת סוללה חסכונית. המכשיר סיפק לנו מדי יום משך פעולה של יום שלם ללא בעיות, עם זמן מסך (כלומר זמן שבו המסך דלוק) שנע בין 4 שעות ל-6.5 שעות באחד המקרים. 

החלק הרע? הטעינה המהירה לא באמת מהירה; בחצי שעה של טעינה המכשיר נטען לכ-35% בלבד. בעת הטעינה עם המטען המצורף, קיבלנו מעין רטט חשמלי מוזר כאשר העברנו את האצבע בצידי המכשיר; מעולם לא נתקלנו בכך (אבל זה לא חזר על עצמו עם מטען QC 3.0 משלנו). הטעינה האלחוטית היא אסון; המכשיר מתחמם בצורה כה חריגה כאשר הוא מונח על המשטח, שאנו ממליצים לא לנסות זאת כלל כדי לא להגיע למצב של סכנת שריפה, ומיותר לציין שלא המתנו כדי לבדוק כמה זמן לוקח לסוללה להיטען במלואה לאור ההתחממות הזו.

למרות המחיר הזול שלו, Umidigi Z2 Pro מעניק תחושה די טובה; הוא בנוי מחומרים שמשדרים איכות טובה, וחוץ מהכפתורים המעט רופפים (ממש טיפה, לא משהו שהפריע לנו ביומיום) כל שאר החלקים מורכבים היטב. עם זאת, המכשיר לא מוגן בפני מים, אין לנו מושג אם הזכוכית הקדמית או האחורית מוגנות מפני שריטות ברמה כלשהי, והתקלות המשונות שציינו בנוגע לטעינה ואיכות קליטת ה-Wi-Fi מעלים חשש לא מבוטל אודות תהליכי הבקרה שמעבירה החברה את המכשירים שלה.