בחלקה הקדמי של המדפסת ישנו מסך צבעוני שלפחות על פי המדבקה שמגיעה עם המדפסת אמור להיות מסך מגע אך אנחנו לא הצלחנו לגרום לו להגיב למגע שלנו. ליד מסך הלא מגע, יש את מגוון כפתורי הגומי המוכרים שדרכם שולטים במדפסת. ההתקנה וההרכבה הראשונית הייתה סבירה ורגילה.

אחד המכשולים שתמיד הפריעו לשימוש שוטף במדפסות אלחוטיות, היו דרייברים בעייתיים. דרייבר הוא רכיב התוכנה המחבר בין מערכת ההפעלה לבין המדפסת עצמה, ומניסיוננו, פעם אחר פעם ובחברות שונות ומגוונות, תמיד נתקלנו בבעיה להגדיר את המדפסת או להדפיס מרחוק. כצפוי נתקלנו בבעיות בהתקנה הראשונית של המדפסת במצב אלחוטי - בעיות שנעלמו כפי שהגיעו כך שהמדפסת החלה לעבוד אלחוטית מבלי שנעשה דבר. לאחר שהנושא הסתדר פחות או יותר מעצמו, הצלחנו לשלוח להדפסה מרחוק ואף לסרוק ישירות למחשב מתוך המכשיר עצמו, כשהקובץ הסרוק הופיע בתיקייה במחשב שנפתחה מעצמה בשם "תמונות וסרטונים מיובאים".

כמו כן, ניתן לחבר את המכשיר לשירותי אחסון כמו Dropbox, OneDrive וגוגל דרייב, ולסרוק ישירות מתוך המכשיר אל תיקייה בענן. בעוד שתהליך ההגדרה היה מעט ממושך, הוא עבד בצורה חלקה וללא תקלות והצלחנו לחבר את המדפסת אל כונן הגוגל דרייב שלנו ולסרוק בהצלחה מסמך בקובץ PDF. עם זאת, כשהתקנו את הדרייבר במחשב נאלצנו שוב לחבר את המדפסת לגוגל דרייב דרך התוכנה ל-PC, זאת למרות שהוא כבר מוגדר במדפסת שמחוברת לאותה תוכנה ממש. את הסיבה הטכנית לכך אנחנו עוד יכולים להבין, אך היינו מצפים שאם הגדרנו משהו במכשיר, לא נאלץ להגדיר אותו שוב בתוכנה הייעודית שלו.

בנוסף לסריקת קבצי PDF, ניתן לסרוק ישירות לקובץ אקסל, וורד, jpeg, power point ו-tiff. בנוסף ישנו פורמט PDF חי, כלומר קובץ שניתן לחפש בו. הסורק מעבד את התמונה דרך תוכנת ה-OCR המובנית המזהה את המילים הקיימות במסמך. דרך תכונה זו לא קיבלנו זיהוי לשפה העברית אך באנגלית זה עבד מצוין.

דרך נוספת להשתמש במכשיר היא דרך אפליקציה ל-iOS ואנדרואיד בשם iPrint&Scan, המזהה את המדפסת הקיימת ברשת הביתית, ומאפשרת להדפיס, לסרוק, לשלוח פקס ולראות את מצב הדיו. שווה להתעכב על הסעיף עם הפקס, שכן יש עוד גופים המתעקשים להשתמש בו. האפליקציה מאפשרת לשלוח פקס דרך המכשיר כשניתן לסרוק את המסמכים דרך הסורק המובנה או דרך מצלמת הסמארטפון. עם זאת, התאכזבנו לגלות שלא ניתן לקבל פקס דרך האפליקציה.

תוכנת ההתקנה למחשב Brother Utilities מורכבת ממקבץ של תוכנות שונות שלעיתים חופפות אחת את השנייה. בכך, דרכה אפשר להפעיל את תוכנת Control Center המאפשרת לבצע את כל הפונקציות הקיימות במדפסת, אך במקביל ישנה תוכנה בשם Brother iPrint&Scan שעושה חלק מהדברים האלה, רק לא עם ממשק שנראה שלא עודכן משנות ה-2000. לטעמנו ריבוי התוכנות לא רק מיותר אלא מבלבל, ויכול לגרום להגדרות כפולות ושגויות. מוטב היה אם ברדר היו משלימים את המעבר לתוכנה החדשה והמינימלית, ומאפשרים לבחור בה מצב מתקדם או מצב רגיל, וחוסכים מאיתנו התקנות מיותרות.

ה-497DW היא מדפסת ביתית רגילה המסוגלת להדפיס ברזולוציה מקסימלית של 6000x1200 dpi כשגודל הטיפה המינימלי הוא 1.5 פיקוליטר. אפשרויות ההדפסה ובעיקר ניצול כל יכולות המדפסת, נשענות על התוכנה שדרכה אתם מדפיסים. כשרצינו להדפיס תמונה דרך תוכנת "תמונות" המובנית ב-Windows 10, מגוון אפשרויות הרזולוציה, הדפסה ללא שוליים וסוג הנייר היו מאוד מוגבלות. לעומת זאת, כשהדפסנו דרך תוכנת פוטושופ, תוכנת ניהול המדפסת של ברדר, לא של פוטושופ, הופיעה ואפשרה להגדיר בפרוטרוט את הפרמטרים השונים.

כשהדפסנו טקסט עם גרפיקה באיכות רגילה על נייר רגיל קיבלנו תוצאה סטנדרטית ורגילה המתאימה לכל שימוש. כשהדפסנו תמונה בעזרת נייר הפוטו של ברדר (BP71) קיבלנו תוצאה מצוינת עם צבעים נאמנים למקור, חדות גבוהה וללא מריחות. עם זאת, למרות שיחס התמונה המקורי היה מדויק לסוג הנייר, עדיין נחתכו כמה מילימטרים מכל קצוות התמונה. ייתכן והדבר נובע כי הגדרנו הדפסה ללא שוליים, אך יחס התמונה עדיין זהה כך שאין סיבה שהקצוות ייעלמו.

כשביצענו הדפסה עם שוליים, התמונה אכן הופקה במלואה ללא חיתוך אך נראה שנייר ההדפסה זז בזמן שהמנוע משך אותו, כי ההדפסה יצאה מעט עקומה.

המדפסת מסוגלת להדפיס במהירות מקסימלית של עד 27 דפים לדקה בשחור ו-10 דפים לדקה בצבע, אך קצב ההדפסה הממוצעת הוא לרוב עד 12 דפים לדקה בשחור ו-6 דפים לדקה בצבע. אם תרצו להשתמש באפשרות המובנית להדפסה צו צדדית, מהירות ההדפסה תגיע לעד 3 דפים לדקה בשחור ו-1.7 דפים לדקה בצבע.

זמן ההתחלה לדף הראשון הוא בסדר גמור - כתשע שניות עוברות מרגע ששלחתם את הפקודה ועד שהדף הראשון נכנס להדפסה. שמחנו לגלות שה-479DW היא אחת המדפסות השקטות שיצא לנו לבדוק. בכל מצב הדפסה - מהיר או איטי, עוצמת הצליל הבוקע ממנה היה נמוך בצורה בולטת ואת זה מאוד אהבנו.

מחירה של המדפסת נכון לעכשיו הוא כ-400 שקל והיא דורשת ארבעה מיכלי דיו המגיעים בשני גדלים: LC3211 שמספיק על פי החברה ל-200 עמודים, ו-LC3213 שמספיק ל-400 עמודים. מיכלי הדיו הקטנים יותר נמכרים במחיר המינימלי של 81 שקל למיכל דיו שחור ו-55 שקל לצבעים כחול (ציאן), מג'נטה וצהוב. סך הכל 246 שקל למיכלים הקטנים. הגדולים שכמות הדיו בתוכם כביכול כפולה, נמכרים ב-112 שקל למיכל השחור ו-77 שקל לכל צבע, וסך הכל 343 שקל - שזה פחות או יותר מחיר המדפסת ואם כל זה נשמע לכם מוכר, אתם צודקים.

יצרניות המדפסות מוכרות את המכשירים המשולבים למיניהם במחירי הפסד כדי לכבול את המשתמש לקנייה חוזרת של כל מיכלי הדיו, שבאופן טבעי לא מתכלים יחד כפי שנפתחו, אלא במועדים שונים. בעוד שישנה תעשייה פורחת של מיכלי דיו חליפי, אפשר להניח שלפחות פעם אחת יחשוש הלקוח הממוצע מסיפורי האימה על דיו נוזל ומדפסות שנהרסות כדי לרכוש דיו מקורי ודיי בזה כדי לאזן את עלות הייצור.

לאורך כחודשיים המדפסת שימשה אותנו בעיקר להדפסת מסמכים ובדיוק שתי תמונות ומפלס הדיו ירד משמעותית. השחור ירד בחצי וכל הצבעים ירדו בשליש, כל זאת אחרי 229 הדפסות כפי שספרה המדפסת - מספר שלא התיישב לנו עם הזיכרון.

אם תהיתם אם יש דרך לעקוף את העלויות הגבוהות של הדיו, לחברת אפסון יש סדרה (L) שבה המדפסת עולה פי 3 יותר, הדיו עולה אותו דבר אך כמותו מספיקה לפי 5 הדפסות. את החשבון נשאיר לכם.